המלצת השף: משחקים מחבואים

גיא חג'ג' משחק איתכם מחבואים ונותן לכם שלושה רעיונות למקומות מחבוא שאף אחד לא ימצא אתכם שם

מנה ראשונה: dEUS – In a Bar, Under The Sea

כי בחייכם, תהיו הגיוניים, מי יחשוב לחפש בבאר מתחת לים? זה מקום המחבוא המושלם! לא רק שצריך לצלול ממש עמוק, צריך גם להיות בני 18 ומעלה כדי להיכנס. האלבום המלא השני של dEUS, הלהקה הבלגית הכה-אהובה בארץ, מכיל את כל המאפיינים של הלהקה הנהדרת הזו בשיאה: שבירת מבנים מקובלים של "שיר רוק", דינמיקת ה"שקט-רעש-שקט" המפורסמת שלהם וייבוא השפעות נרחבות ומגוונות: מג'אז, רוק מתקדם ופאנק ועד האקספרימנטליות של פרנק זאפה את קפטן ביפהארט, והנויז של סוניק יות'. בין כל הנתונים המרשימים האלה הם גם כתבו באלבום הזה כמה מהשירים הכי טובים שלהם, כמו שלישיית הקליפים שמקושרים כאן. אחרי אלבום הבכורה המבריק שלהם, Worst case scenario, קשה היה להאמין שהם יצליחו לשחזר את ההברקות, הרעננות והיצירתיות באלבום שלם נוסף. אבל "בבאר, מתחת לים" הוכח כשאפתני ומוצלח אפילו יותר מקודמו. 15 קטעים שמדלגים בתזזיתיות בין פולק, ג'אז מעושן, רוקנ'רול לפרצוף, בלדות אפלוליות, ברייקים מפתיעים של תופים או גיטרות שמתפרצים באלימות ונעלמים באותה המהירות – ולפעמים כל המרכיבים האלה באותו השיר. תראו איזו מציאה – גם אלבום שירחיב לכם את האוזניים, וגם מקום מחבוא מושלם.

For the roses

Little Arithmetics

Theme from turnpike

מנה עיקרית: Neutral Milk Hotel – In An Aeroplane Over The Sea

אני חותם לכם רשמית: זה האלבום הכי מושלם שהכי פחות אנשים מכירים. יצירה חד פעמית שיכולה לשנות את חייכם. אלבום שגורם לי להישמע כאילו אני מגזים בטירוף בתארים שאני מדביק לו, כשבעצם אני מרסן את עצמי. יש אנשים ש-Neutral Milk Hotel תישמע להם כמו להקת רוק שלא הוקלטה כמו שצריך. אבל מי שלא מפחד יגלה אלבום שביר, עשיר, יצירתי ומבריק, שמפגיש פולק ולו-פיי עם אסתטיקה של פאנק וחצוצרות בלקניות (הרבה לפני הטרנד הבלקני המגניב), ויוצר אחד מרכזי – ג'ף מנגום שמו – שהמוח שלו עובד כל כך שונה מכל מוח אנושי, שבמקום לנסות ולפענח את הגלגלים שמאחוריו עדיף פשוט להקשיב לו ולהשתאות. להשתאות מעולם הדימויים החד-פעמי הזה, שממזג את אנה פרנק עם מפלץ דו-ראשי בצנצנת ועדיין מצליח לגעת בנימים הכי חשופים של הנפש; להשתאות מהאנרגיות שנדמה כאילו הן קורעות את הרמקולים שלכם גם בשירים בהם יש רק גיטרה אקוסטית ותו לא, וגם בשירים בהם להקת פאנק שלמה מגבה חצוצרה ותופים שמתפרעים ללא רחם. רבים מהאמנים שהוזכרו בעבר בבלוג חבים את חייהם לפריצת הדרך הזו של נוטרל מילק הוטל ב-1998. ארקייד פייר, ביירות, The Microphones עליהם המלצתי לפני שבוע - כולם בונים על היסודות שהניח ג'ף מנגום עם להקתו, כל אחד מזווית אחרת. זה לא אלבום קל, בהחלט לא. לא כזה שמתאים לכל אחד וגם לא כזה שנוזל לתוך האוזניים כמו דבש מתוק כבר בהאזנה ראשונה. אבל הוא מהאלבומים הנדירים ששווה להתאמץ בשבילם גם אם קשה בהתחלה, כי אחר כך מוצאים חבר לכל החיים.

להרחבה, קראו כאן.

ולקינוח: Tori Amos – Under The Pink

אל תצחקו! אם התחבאתם בבאר מתחת לים ומצאו אתכם, והתחבאתם גם באווירון שטס מעל הים ועדיין מצאו אתכם, אני מבטיח לכם שלעולם לא ימצאו אתכם כאן. תצחקו תצחקו, אבל אף אחד, אף פעם, לא יחשוב לחפש מתחת לוורוד. זה כל כך מופרך, שזה אשכרה עשוי לעבוד. האלבום הנפלא הזה של טורי איימוס מ-1994 (איכשהו יצא שכל ההמלצות היום הן מהניינטיז) מכיל את אחד הלהיטים הכי מוכרים שלה, "Cornflake Girl", שזכה אפילו לשני קליפים – בריטי ואמריקני. אבל זו רק ההתחלה. בעיניי (ובעיני טוריסטים רבים) זה עדיין תור הזהב של איימוס, בו כל שיר שהוציאה נגע במושלם, לפני שנהייתה מעט משעממת באלבומיה האחרונים. יודעים מה? האזינו לאלבום השלם והחליטו בעצמכם.