עניינים טכניים: הליכון העל

הופעת הבכורה של הרכב הדו-גלגלי סגווי, או בשמו המלא Segway Human Transporter, ב-2001 הציבה ללא ספק רף חדש ל"הייפ" תקשורתי. זוכרים שקראו לו בתחילה ג'ינג'ר? או אולי שם הקוד היה IT? אבל מכירות הרכב הדו-גלגלי ה"מהפכני" המאזן את עצמו היו נמוכות בהרבה ממכירותיהן של המצאות משנות-עולם אמיתיות, כמו למשל ה-iPod של אפל. גם חמש שנים אחרי שהסגוויי, הקרוי בעברית רכינוע, הופיע ברעש גדול, משייטים בעולם פחות מ-24,000 רכינועים הנוסעים על מדרכות ושבילים, באזורי מדרחוב (וכשחוקי המקום מתירים זאת) גם בשבילי אופניים ובכבישים. ובכל זאת התפתחה כעין כת תוססת של חסידי הקטנוע החשמלי החדשני הזה שהמציא המהנדס דן קיימן.

לאחרונה חשפה חברת סגוויי מבדפורד שבניו המפשייר את הדור החדש של סגווי, הקרוי Segway Personal Transporter או PT. החברה מייצרת שני דגמים, עירוני-פרברי המכונה i2, ודגם מוצק יותר, המכונה x2, שגלגליו רחבים והוא מתאים לנסיעת שטח. נראה לנו שהגיעה השעה לבחון מחדש את הטכנולוגיה המעניינת הזאת ואולי לברר את מקומה בין שאר אמצעי התחבורה על גלגלים, ובעיקר מכוניות, אופנועים, קטנועים, קלנועים ואופניים. שוחחתי עם אנשים המשתמשים בסגוויי ועם המשווקים והמתכננים שלו, ונסעתי נסיעה קצרה ב-i2 וב-x2.

"פשוט עלה כמו שאתה עולה על סולם," מזרז אותי אד צנג לאחר שטיאטא ופילס שביל בין עלי השלכת שפיזרה הרוח על מגרש החנייה של הסוכנות למכירת סגוויי שהוא מנהל בבסקין רידג' שבניו ג'רסי. אני עולה על מה שנראה כמו גרסה מודרנית של מכסחת דשא ישנה, כזו שדוחפים ביד, אלא שבמקום להבי החרמש המסתובבים יש לה מעמד נמוך לרגליים. מבט נוסף מגלה שה-PT אמנם מעוצב בקווים חלקים יותר מן הדגם המקורי, אבל המבנה הכללי נראה דומה. אני אוחז בכידון ה-T, מטפס בזהירות רבה על המעמד (כאילו שבדרך כלשהי הוא עלול לחתוך לי את הרגל) עד שסוף-סוף אני עומד על כלי הרכב. וכמו ממרחקים, ההנחיות שדרש צנג באוזני שוב ושוב מוצאות להן דרך אל תודעתי: "תירגע... אל תסתכל למטה, הסתכל קדימה... עמוד זקוף וכופף ברכים... נסה לא להתנועע קדימה ואחורה...."

בנסיעה הראשונה בסגוויי תמיד מהססים, מרגישים קצת עצבנות ונדמה שההתהפכות לא תאחר לבוא. אבל אחרי שמתרגלים, מבינים שכל מה שצריך לעשות בעצם זה "לבטוח במכונה" כפי שצנג מייעץ. סמכו על מערכת הבקרה האינטואיטיבית של הרכב המיוצב באמצעות ג'ירוסקופים, וזו כבר תעשה את השאר כדי שתוכלו לנהוג בו בקלות. אני עומד אפוא במלוא קומתי ונשען קדימה, וה-i2 נע בתנועה חלקה ושקטה במהירות הליכה. אין ספק, לאחר כמה דקות של שיוט בסגוויי, הקשוב להפליא לכל תנועה, מגלים שהנסיעה בו מהנה מאוד ושצדק איש המכירות כשאמר ש"הסגוויי תמיד עולה על מה שמצפים ממנו בתחילה."

ממשק המשתמש הנפלא

הסוד לחוויית הרכיבה הנעימה מאין כמוה על הסגוויי, הוא ממשק המשתמש שלו, אומר דאג פילד, סמנכ"ל טכנולוגיה בחברת סגוויי. כמו בגרסה המקורית, מנגנון המשוב העצמי של מערכת השליטה האוטומטית מגיב באופן מיידי. הוא מושתת על שתי יחידות בקרה מבוקרות מחשב, המגבות זו את זו, על חמישה ג'ירוסקופים מיקרו-מכניים ועל זוג מדי תאוצה שחשים בזווית ההטיה ובודקים את מצב הרכב הדו-גלגלי 100 פעמים בשנייה. על בסיס כל זאת, מורה המערכת למנועים החשמליים לסובב את הגלגלים במידה הדרושה כדי שהמכונה תהיה בדיוק מתחת למרכז הכובד של הרוכב ותשמור על שווי המשקל שלו במיומנות רבה. כשרוכנים מעט קדימה, שיווי המשקל מופר והסגוויי ממהר קדימה כדי למנוע את הנפילה. נשענים קצת אחורה, והמכונה תפצה על כך מיד. עד מהרה לומדים לעמוד במקום בלי להתאמץ כלל. נטייה קלה לאחור באמצע נסיעה קדימה (אפילו על ידי הבלטה קלה של הישבן) מביאה לעצירה רכה ומיידית של הרכב באמצעות מערכת בלמים השומרת את אנרגיית הסיבוב של הגלגלים במצבר.

כדי לפתח את אופן ההפעלה הייחודי של המכונה, אומר פילד, הפיקו המתכננים לקחים מפעולת ההליכה המוכרת לכול. סביבות המיועדות לבני אדם מתבססות על ההנחה שאנשים עומדים והולכים, הוא אומר ומוסיף ש"הליכה היא בעצם סוג של נפילה מבוקרת." בכל צעד המוח חש באמצעות תנועת הנוזל שבאוזן הפנימית ששיווי המשקל הופר ומשדר הוראה להושיט את הרגל קדימה כדי למנוע נפילה. המהנדסים הגו אפוא את הסגוויי כ"דרך לרתום את הגלגלים, המנועים והסוללות להגברת כושר ההליכה של האדם באופן שישקף את ההליכה ויתאים לסביבת בני האדם."

פקדי ההיגוי החדשים של ה-PT הולכים עם התפיסה הזו עוד צעד קדימה. בדגם הישן, רוכב שרצה לפנות היה צריך לסובב את ידית הכידון השמאלית קדימה או אחורה, כמו באופנוע. אמנם קל לרכוש את המיומנות הזאת, אבל מהנדסי סגוויי שיפרו את השיטה והתקינו בדגם החדש מנגנון היגוי באמצעות הטיית הגוף (lean steer) המאפשר לרוכב לפנות באמצעות נטייה בכיוון הסיבוב (העברת משקל כמו בסלאלום) תוך כדי הטיית הכידון - תנועה טבעית הרבה יותר. הטו את הכידון עד הסוף הצדה, והסגוויי יחוג בחדות במקום כשגלגל אחד מסתובב קדימה והשני לאחור.

המצבר החדש של ה-PT (מתחת למשטח העמידה) גדול יותר. מצבר ליתיום-יון מסוגל להניע את שני הדגמים במהירות של 20 קמ"ש, כמו בגרסאות הראשונות. ה-i2 יכול לנסוע למרחקים של 26 עד 39 קילומטרים בטעינה אחת, ואילו ה-x2 מגיע לטווח של 16 עד 19 קילומטרים (כמו הדגמים הקודמים). עוד שיפור שימושי הוא הצג האלחוטי הנייד, ה-infokey, שמראה את מהירות הנסיעה ואת הקילומטרז' ומאפשר למשתמש להדליק את הסגוויי מרחוק, לכוון את המהירות המרבית שלו, ולהפעיל במהירות את מערכת הנעילה והאבטחה שלו.

דרך רצופה מהמורות

כמו כל טכנולוגיה חדשה, גם הסגוויי נתקל בדרך רצופה מהמורות. השימוש בסגוויי כעגלת גולף, לדוגמה, נראה יישום שהצלחתו מובטחת. אבל רכבי הסגוויי לא הצליחו למלא את המגרשים, משום שאין הרבה שחקני גולף שיודעים איך לנסוע בהם, ואילו בעגלת גולף רגילה כל אחד יודע לנהוג.

במשתמשי הסגוויי אפשר למנות היום שלוש קבוצות, אומר בארי פולטון, בעל "הסגווי של לונג ביץ'" שבקליפורניה. הנוסע העירוני רוצה לעבור בנסיעה את המרחק הקצר מן הבית לעבודה בחליפת העסקים שלו בלי שיצטרך לנהוג במכונית ולמצוא חניה. משתמש הפנאי פשוט אוהב לגלוש להנאתו או לסידורים. אנשים בקבוצה זו הם בדרך כלל "גברים אמידים בני 55 עד 75 שרוצים לתת לילדים לשחק עם הסגוויי או לרכוב עליו בעת שהיאכטה שלהם עוגנת." בקבוצה זו נמנים גם תיירים שידם משגת, לדוגמה, לשכור סגוויי ב-99 דולר ליום בסוכנות של פולטון, לצאת אתו לטיול לאורך חוף לונג ביץ' ולראות את ספינת הוד מלכותה ה"קווין מרי" העוגנת בנמל. (או אולי להצטרף לטיול לאורך טיילת החוף של תל אביב, או טיילת ארמון הנציב בירושלים. - העורכים)

בקבוצה השלישית נמנים הלקוחות ה"מסחריים", ובהם כוחות משטרה, חברות אבטחה, מחסנים וחברות שמתקניהן משתרעים על שטח גדול. אחד מלקוחותיו של פולטון משתמש ברכינועים כדי להעמיס מכונות מכירה אוטומטיות על 85 משאיות החלוקה שלו החונות במגרש ששטחו ארבעה דונמים. במערב התיכון של ארצות הברית יש עוד לקוח מסחרי שמבצע סיורי אבטחה עבור חברת תקשורת גדולה. במקום לסייר ברגל, מפטרל צוות האבטחה במתחם המשתרע על פני כ-1,000 דונם ברכינועים. השימוש בסגוויי אפשר למנהל האבטחה לצמצם את מספר המאבטחים מפני שהסגוויי מאפשר לכל איש צוות לסרוק שטח גדול יותר. הסגוויי מאפשר גם לעובדים מבוגרים, המתקשים להתמיד בהליכה הממושכת, להמשיך לעבוד. המנהל אומר שתנוחת הרכיבה הזקופה והמוגבהת בכלי מועילה במצבים של התקהלות אנשים. כל מאבטח רואה טוב יותר את המתרחש סביבו והוא גם בולט יותר לעין.

למרות השיפורים הטכנולוגיים והחדירה למודעות הציבור, הסגוויי הוא עדיין מוצר המוגבל לנתח שוק מצומצם. מה הסיבה להתנגדות? רוב המוכרים והמשתמשים מסכימים ששורש העניין נעוץ בתג המחיר. הסגוויי, שעולה 4,000 עד 5,500 דולר (מחיר הסוללות הוא נתח נכבד מן הסכום), פשוט יקר מדי למי שלא צריך אותו ממש. כפי שאמר אחד הפרשנים: "רוב הלקוחות הפוטנציאלים רואים בסגוויי תחליף חלקי למכונית, ובמחיר של 5,000 דולר, התועלת אינה מצדיקה את העלות." לו היה המחיר קטן פי שניים המכירות היו מזנקות, טוענים המוכרים. אבל לא נראה שעלות הסוללות תרד ירידה חדה בזמן הקרוב.

גלישה בסגוויי היא תענוג, אבל אי אפשר שלא לתהות אם אין מדובר בפתרון המחפש בעיה. עם זאת, גם לפריזבי נדרש זמן לצבור פופולריות, אבל הצלחת המעופפת המוזרה הזאת מצאה לבסוף את מקומה בשוק. אולי זה רק עניין של זמן עד שלסגוויי יקרה אותו דבר.