שתף קטע נבחר

הזכות לסרב למכור שוקולד

כבר יותר משלושים שנה מתויג "מלחמת השוקולד" כיצירה קלאסית בספרות הנעורים, אך ממשיך לעורר מחלוקות. בעיני אריאנה מלמד מדובר בספר נהדר שמקומו בתוכנית הלימודים לבתי הספר

הנה אתגר לאנשים שקובעים מה צריך אדם צעיר לקרוא בבית הספר לפני בחינות הבגרות. הנה "מלחמת השוקולד", שתורגם סוף סוף לעברית, והוא ספר חשוב וגם ספר נפלא, ואם אראה אותו בשנים הבאות בתוך תוכנית הלימודים, אתחיל שוב להאמין שיש במערכת החינוך בני אדם תבוניים שמכירים באמת בערכם ובכבודם של תלמידים כבני אדם, כמוהם ממש.

 

בעירה קטנה במסצ'וסטס, בבית ספר קתולי לנערים, עומדת להתרחש מכירה שנתית של שוקולד. הנערים אמורים למכור ולמסור את התמורה לבית הספר שקופתו מדולדלת, והם עשו זאת בשנה שעברה ובשנים שלפניה, ומדובר בעניין של מסורת שהמלים (הריקות) "רוח בית הספר" מגוייסות לטובתו. אבל רוח האדם, זו שלא יכולה תמיד להתיישר על פי הקו המוכתב, מתמרדת.

 

האדם הצעיר והמורד הוא ג'רי רנו, אנטי גיבור. שנת הלימודים הראשונה שלו בבית ספר "טריניטי" מתחילה בהיתקלות מאוד לא נעימה עם מאמן הפוטבול, בתקווה שבכל זאת יתקבל לנבחרת ויצליח להתגבר על העצב אחרי מות אמו. בהמשך צפויות לו התקלויות אחרות – בעיקר כמתבונן – במוקדי הכוח של בית הספר. עד מהרה ילמד כי אין לו דרך לחבור אליהם, כי הוא נדרש בעיקר להיות צייתן אילם, וכי משום מה – לו עצמו לא ברור מדוע – הוא אינו יכול עוד להתכופף תחת העול.

 

החיים ב"טריניטי" מסובכים מאוד. בכיתות שולטים מורים-נזירים, שלפחות אחד מהם – האח ליאון, הוא דמות מרשימה, מפחידה, סדיסטית ומתוחכמת עד מאוד: בחנופה ובהשפלה, בכוחניות שאין לה שיעור ובדורסנות מוסווית בנסיון להתחבב על נערים, האח ליאון משליט בבית הספר טרור של ממש. אבל הטרור של המבוגרים אינו מופעל על מלאכים תמימים וחסרי ישע. בבית הספר שולטת אגודה סודית, "השומרים", שמשליטה את חיתיתה על הצעירים במוסד באמצעות לחץ חברתי ומניפולציות פסיכולוגיות רבות עוצמה. בראש האגודה הזאת עומד ארצ'י קוסטלו, ואם מישהו לא יחשוף את אלימותו ורשעותו, הוא עוד יגדל להיות תמונת ראי של האח ליאון. בינתיים, ארצ'י ממציא "משימות" לתלמידים צעירים: הנה, "בוטן" נדרש להתגנב לבית הספר אחרי הלימודים ולשחרר כסאות ושולחנות מן ההברגה שלהם כדי להרבות שמחה: סירוב לא בא בחשבון. סירוב יגרור נידוי וענישה גופנית, ולא ברור מה חמור יותר. "בוטן" נכנע, ומאוחר יותר יישא בתוצאות ההרסניות של מעשהו לגמרי לבדו.

 

הנהלת בית הספר מעלימה עין מקיומם של "השומרים", וכשנוח לה היא אף משתפת עמם פעולה: להצלחת מכירת השוקולד השאפתנית, שיעדיה כפולים מיעדי השנה שעברה, האח ליאון מגייס את ארצ'י לעזרה. זו אחת הסצינות היותר קשות ומצמררות בספר, שמשתבח בסצינות דרמטיות קודרות, בדיאלוגים מצויינים ובשרטוט דמויות מופתי ממש. כשכוח חובר לכוח, אם כן, הפוליטיקה של בית הספר נעשית סבוכה יותר ויותר וכמעט שאין עוד מקום לחירויות היחיד. על פי תפיסתם המקובצת של השליטים, לג'רי אין זכות לסרב לציווי למכור חמישים חפיסות שוקולד. ובכל זאת, ג'רי אינו מוכן ליטול חלק במאמץ הקולקטיבי. והוא לא מסביר מדוע. הוא פשוט מסרב, והוא מתמיד במריו, והאווירה סביבו נעשית טעונה יותר ורוחשת רע, והכל מסתיים בקרב שבו, אתם יכולים לנחש בעצמכם, ג'רי והמרד שלו לא יוכלו לנצח.

 

ספר שמאיים על הורים 

זהו ספר נהדר על חוקים וציות ועל הזכות הפשוטה, האנושית והמובנת לסרב, לא להיכנע לטרור, לא לציית כשמקור הסמכות נגוע ברוע, כשהאלכימיה של החינוך הופכת להטלת מרות בריונית וחסרת הגיון, כשמסביב מתקיימים רק יחסים בין רומסים לבין נרמסים. כבר יותר משלושים שנה, מאז שראה אור לראשונה בארצות הברית, הוא מתויג כיצירה קלאסית בספרות הנעורים וגם ממשיך לעורר מחלוקות: במדינה שבה ארגוני הורים יכולים לקבוע מה יקראו ילדיהם בבית הספר, רבים עדיין רואים ב"מלחמת השוקולד" איום מתמשך. אולי זה מפני שהספר עוסק גם בפנטזיות מיניות בוסריות ובאוננות של גיבוריו. אולי זה בגלל שחלקם מנבלים את הפה. ואולי – סביר יותר – שתמונת העולם המצטיירת מתוכו באמת מאיימת על הורים.

 

"מלחמת השוקולד" מזכיר במידת מה את "בעל זבוב", שדווקא חביב על מחנכים, ובאמת שניהם שייכים לאסופה של ספרים שמנסה לתהות אם ייצר לב האדם טוב מנעוריו או רע: אבל בעוד שויליאם גולדינג הרחיק את חבורת הילדים שלו לאי נטול ציויליזציה ושם חשף את שורשי הרוע שלהם, קורמייר נוטע את גיבוריו עמוק בתוך ריאליה אפורה, ואומר לקוראיו, בפשטות ובלי כחל ושרק, כי הרוע מוצא לו משכן בליבותיהם של ילדים ומבוגרים גם יחד, ודרכי ההתנהלות שלו דומות מאוד, וקשה עד מאוד, אם לא בלתי אפשרי ממש, לנצח אותו. ועם זאת, לג'רי רנו ולאחרים כמותו אין ברירה אלא לנסות.

 

רוברט קורמייר, מחברו של "מלחמת השוקולד", כתב את הספר בעקבות סירובו של בנו הצעיר להשתתף באירוע דומה לזה של בית הספר "טריניטי" הבדיוני. קורמייר תמך בסירוב ושאל את עצמו, מה היה קורה אילולא התמיכה, אם הבן היה ניצב לבדו מול מערכת גדולה שאין בה אפשרות לומר "לא". התוצאה הפכה לרומן שעוצמותיו לא התעמעמו עם הזמן ושהדילמות המוסריות שעולות בו לא איבדו כלל מחריפותן. גם בבתי ספר שמגילת זכויות התלמיד היא נר לרגליהם יימצא, פה ושם, מין ליאון שכזה, שכוחו להרע יפגע בדורות של תלמידים. גם בעידן שבו התבגרותם של נערים צעירים מלווה אולי בפחות בושה ואשם, עדיין נהוגים יחסי כוחות היררכיים בין שליטים ונשלטים, ובית הספר עודנו זירה גדולה של מאבקים קשים, והיחיד המסרב להיכנע לציווי הקונפורמיות אינו יכול לצפות לתהילה או לאהדה.

 

האגדה מספרת שרוברט קורמייר התבקש לשנות את הסוף של "מלחמת השוקולד" כדי להתחבב על יותר קוראים, כאלה שרוצים סוף אופטימי ומנחם בספרים שהם צורכים. הוא סירב. הוא צדק. גם אם סיימתם את חובותיכם לבית הספר מזמן, כשתקראו, כשתזכרו – תבינו מדוע צדק. ומה תבין מערכת החינוך?

 

 

  • מלחמת השוקולד, רוברט קורמייר, מאנגלית: אליענה אלמוג, כתר, הסדרה הצעירה

 

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
הפוליטיקה הסבוכה של בתי הספר
עטיפת הספר
לאתר ההטבות
מומלצים