המלצת השף: הזוג המלכותי
"יייייייייישששששששששש!" – זו, פלוס מינוס כמה סימני קריאה, הייתה התגובה שלי כששמעתי שביל קלהאן, הידוע גם בכינויו Smog, ולפעמים גם (smog) כולל הסוגריים, מגיע ארצה לשתי הופעות בתחילת מאי, שזה ממש עוד רגע ושלושת-רבעי. מישהו שם למעלה באמת אוהב אותנו, אני אומר לכם.
"ערפיח" היא מילה עברית די נידחת, יש להודות, בעיקר בגלל העובדה שאין בארץ ערפיח אמיתי. יש אוויר מכוער מעל תל אביב בחלק מימי הקיץ, אבל מול הערפיחים המפורסמים של לונדון וערים אמריקניות גדולות אין מה להשוות. אבל עכשיו הסמוג מגיע ארצה בעצמו, ואם לא תל אביב לא תהיה ערפיחית באותו יום אני מבקש את כספי בחזרה.
לקראת אלבומו החדש "Woke on a Whale Heart" שייצא החודש - הערפיח התפוגג בינתיים סביב האמן ומעכשיו הוא מציג את עצמו בשמו המקורי, ביל קלהאן - הנה כמה אלבומים שצריך על המדף, של קלהאן עצמו ושל זוגתו הנפלאה גם כן.
Smog – A river ain't too much to love
בניגוד לאלבומיו המוקדמים, שהתאפיינו בהפקת לו-פיי מובהקת (או שמא: חוסר הפקה מורגש), ולהתעשרות (המוזיקלית) ההדרגתית שהורגשה באלבומים אחרים, האלבום האחרון של סמוג הוגש בצורה נקייה ובשקט עיבודי יחסי. רזה, איטי רוב הזמן, יבש. זה, כמובן, לא הפריע לקלהאן לרתק את המאזינים במתכון המוכר והאהוב שלו: שירים כמעט מונוטוניים בקול הבריטון הנמוך והכמעט-מונוטוני שלו, שתמיד נשמע רציני או אדיש. אבל כל מאזין סמוג יודע שאם מקשיבים מספיק, מגלים מתחת לאדישות ולאחידות עולם שלם של עצב, יופי, כאב ואפילו חיוך. צריך להקשיב טוב, כי קל לפספס את הדקויות שבהומור היבש, את הניואנסים שבסיפורים השגרתיים או בחזרה האובססיבית כמעט על אותו מהלך אקורדים פשוט במשך שיר שלם. אבל זה משתלם. כשרק התחלתי להאזין לאלבום הזה, הוא דיכא אותי עד כאב. אחרי חצי שנה התחלתי להכניס אותו למערכת רק כשרציתי להתעודד. זה פחות או יותר הסיפור גם עם שאר האלבומים שלו.
Joanna Newsom – Ys
לאחרונה הגשים קלהאן את חלומם הרטוב של מאות אלפי חובבי אינדי, ובמידה מסוימת גם את שלי: הוא יוצא עם ג'ואנה ניוסם. ניוסם - עילוי מוזיקלי קסום או מכשפת כאבי האוזניים, כל אחד וטעמו – שבתה את לבי כבר באלבום הבכורה המקסים שלה מ-2004. והאלבום השאפתני והמדהים שהוציאה ב-2006, Ys, כבש בסערה את תואר "אלבום השנה" שלי דאז. 55 דקות עוצרות נשימה, שחובקות חמישה שירים מורכבים ואפיים שמשלבים את נגינת הנבל היפהפייה והמקורית של ניוסם עם הקול החצי-ילדותי שלה. סיפורים שהם שירים, שירים שהם יצירות סימפוניות כמעט, יצירות שכל אחת מהן היא כמו ספר או מחזה שלם מתורגם למוזיקה. העיבודים התזמורתיים שמבליחים לרגעים, עוטפים ומרימים את האלבום הזה ממונולוג סיפורי ארוך עם נבל אל דרגה של יצירת מופת. אני יודע, זה נשמע כאילו אני מגזים. אבל ככה זה עם אהבה.
חוצמזה, קלהאן מצרף את קולו הנמוך והיבש לקולה הנשי של ג'ואנה בשיר "Only Skin", 17 דקות אורכו.
בגלל אורך השירים באלבום הזה, אין לו קליפים. אבל הופעה שלמה ומרשימה של ניוסם, באיכות גבוהה במיוחד, אפשר למצוא כאן.
וגם: קלהאן וניוסם מבצעים יחד את "Rock Bottom Riser" בהופעה
אז ב-4 וב-6 במאי, קלהאן יגיע להופיע בפטיפון ובבארבי (בהתאמה), שניהם בתל-אביב כמובן, וכרטיסים אפשר להזמין כבר עכשיו. אם החדשות הטובות ימשיכו להגיע בכזה קצב, אולי אפשר לקוות שגם ניוסם תגיע הנה לביקור קצרצר כחלק מהטור האירופי שלה, שחופף את זה של קלהאן בתאריכיו. בינתיים, ידידתי שני קדר וחבריה יראו את שניהם בפסטיבל החלומי All Tomorrow's Parties בבריטניה.
לנו נותר רק להזיל ריר ולברך על מזלנו הטוב – ביל קלהאן בישראל, יתברך השם.
