שתף קטע נבחר

"סיפרתי שארבעה נהרגו, ובכיתי"

בבית הספר חוף הכרמל במעגן מיכאל זוכרים המורים והתלמידים את ארבעת הבוגרים שנהרגו בתוך כמה ימים במלחמת לבנון השנייה. אבל דווקא ההלם והצער גרמו לתלמידים רבים למוטיבציה לשירות קרבי ככל האפשר בצה"ל. "הבנתי שאף אחד לא יכול לעשות את זה במקומנו. אנחנו לא יכולים להפקיד את זה בידיים של אף אחד אחר", מסבירה אחת התלמידות, ואחר מבטיח: אל תדאגו, כולנו נחזור בשלום

הקיץ האחרון היה מורט עצבים עבור המורים והתלמידים בבית הספר התיכון האזורי המשותף חוף הכרמל, שבקיבוץ מעגן מיכאל. בוקר בוקר הגיעו בשורות קשות משדה הקטל של מלחמת לבנון השנייה. ארבעה מבוֹגרי בית הספר נהרגו בקרבות בתוך פחות מחודש.

 

סגן תֹם פרקש מקיסריה נהרג בהתרסקות מסוק האפאצ'י שהטיס. נאור קאלו ממעגן מיכאל, שהיה חובש, רץ לטפל בחיילים שנפגעו בתוך בית מפגיעת טיל ונהרג מפגיעת טיל נוסף במבנה. יער בן גיאת, מקיבוץ נחשולים, נהרג יום לפני תום המלחמה, ואילו יניב שיינברום, ממי עמי, נהרג שעות ספורות לפני שנכנסה הפסקת האש לתוקף.

 

בבית הספר אין פינת הנצחה קבועה לנופלים. 23 מהבוגרים נפלו במלחמות ישראל. הם מאמינים שהחינוך לציונות, לערכיות ולנתינה חשוב לא פחות מתמונות על הקיר. אמותיהן של שלושה מבין הנופלים עובדות בבית הספר ואחיותיהם עדיין לומדות במקום, כך ששאלת התזכורת היומיומית לאסון רגישה מאוד.

 

"כל בוקר קמתי עם טלפון על מישהו אחר שנהרג. זה היה פשוט נורא כי הכרתי את כולם", מספר יורם פריד, רכז חברתי ומחנך בבית הספר. "לא פחות קשה היה לחזור לפה אחר כך וללמד את התלמידים, כשאני יודע שגם הם מגיעים בתוך זמן קצר לשירות הצבאי. אלה היו ימים לא קלים, אבל לא הסתרנו מהם את הדברים. אני מחנך של תלמידי כיתה י"א. עמדתי בפניהם, סיפרתי להם על הצעירים שנהרגו - ובכיתי".

 

עכשיו, כולם רוצים קרבי

את החשש הטבעי מפני הגיוס, החליפה במהלך השנה מוטיבציה אדירה מצד התלמידים – בנים ובנות כאחד - לצאת לשירות קרבי משמעותי. רבים מהם כבר יצאו לימי גיבוש של הסיירות השונות והיחידות היוקרתיות. "נקבע לי פרופיל 72, והייתי מיועד לשירות במודיעין", סיפר השבוע אדם פולמן, תלמיד י"ב, אשר אמור להתגייס בחודש יולי הקרוב לתותחנים. "אחרי מה שקרה החלטתי שאני חייב להגיע לתפקיד אחר, של לחימה. אני רוצה לשמור על המדינה. להיות ממש בתפקיד של שמירה ולחימה. לא התאים לי יותר מודיעין".

 

שי גרונוביץ, שאמורה להתגייס בחודש אוקטובר, סיפרה כי בעקבות אירועי הקיץ האחרון עברה מהפך חשיבתי: "בהתחלה לא רציתי בכלל

להתגייס. כשקיבלתי את הצו הראשון בכיתי מרוב פחד. אבל עכשיו אני רוצה להתגייס ולעשות תפקיד משמעותי. הבנתי שאף אחד לא יכול לעשות את זה במקומנו. אנחנו לא יכולים להפקיד את השמירה בידיים של אף אחד אחר".

 

"התחושה היא שעכשיו התור שלנו לתת", גורס אור קרבקי, יו"ר מועצת התלמידים, שיבלה את חודש יולי הקרוב בימי גיבוש לסיירות. "ההרוגים נתנו כל כך הרבה, את הדבר היקר ביותר ואנחנו צריכים להמשיך את הדרך שלהם ולתת את המקסימום. אני בהחלט חושב שזו דרך נכונה להערכה של המעשה שלהם, ושל ההקרבה שלהם".

 

פריד מנמק את פרץ המוטיבציה – הלא מפתיע, לשיטתו - בחינוך ערכי בבית ובבית הספר. החיבור למדינה, ערכים כמו אהבת המולדת שמועברים לתלמידים הן בביתם, בהתיישבות העובדת, והן בבית הספר - עושים את שלהם. "תמיד הייתה כאן מוטיבציה גבוהה. אלה בני מושבים וקיבוצים שתמיד הלכו לשירות קרבי באחוזים גבוהים. אני בהחלט מרגיש שאנחנו קצת כמו שמורת טבע. זה מתבטא בעובדה שאנחנו מנותקים קצת מהעולם. יושבים בין בריכות הדגים והחסידות. הפריחה המדהימה בחוץ. אני רואה את בתי הספר בעיר. שלוש קומות של בטון אפור וגדרות. יש גם התחברות לטבע ולארץ בטיולים רבים, בלינה בשטח. זה מתבטא גם בערכים. התלמידים האלה באים מבתים בקיבוצים ובמושבים. אלו מקומות שבהם האוכלוסייה עדיין מאמינה בערכים. גם אני למדתי בבית הספר הזה. מחנכים כאן לנתינה, כמו לפני 30 ו-40 שנה".


מימין לשמאל: אדם פולמן, אור קרבקי, שי גרונוביץ', מיקה רון ועמית פרקש (צילום: דורון גולן)

 

כולנו נחזור, אני מבטיח

נושא שמקפיץ את בני הנוער הוא הוויכוח הציבורי בדבר מטרות המלחמה האחרונה ותוצאותיה. לדבריהם הוויכוח מבזה את זכר הנופלים. "לכל מלחמה יש תוצאות נוראיות. זה המחיר של המלחמה. לבוא עכשיו ולתהות אם צריך היה או לא המלחמה, זה לא רק מפלג את העם, אלא גם מבזה", מאמין פולמן. ואילו גרונוביץ מחדדת את התחושות כשהיא שואלת: "מה צריכים להבין ההורים השכולים, שאומרים להם שהמלחמה הייתה מיותרת, או לא נוהלה כמו שצריך? שהילד שלהם נהרג סתם?".

 

בחדר המורים נאספו השבוע סביב ספרי המחזור שבהם מופיעות תמונות ההרוגים והעלו זכרונות. תֹם פרקש, שהצטלם בטיול השנתי עם חבר, כאשר חצו לצורך הצילום את הגבול למצרים. יניב שיינברום, שהמורה

 כינתה אותו 'סגן של אלוהים', הצטלם עם בני כיתתו על רקע קיר בכניסה לבית הספר "כמו בסדרה פלורנטין". בספר המחזור של נאור קאלו הוא מתואר כאליל הבנות, ואילו לכיתתו של יער בן גיאת, כלל לא היה ספר מחזור. "הכיתה קיבלה עונש בגלל גרפיטי שהם כתבו וביטלו להם את ספר המחזור. אחד מהלקחים שהפקנו מאז, הוא שאסור לבטל את ספר המחזור כעונש", אמרה אחת המורות. אחרות נזכרו כיצד ערך את סרטי הווידיאו במגמת הקולנוע של בית הספר.

 

את מה שלא העיז למעשה אף אחד לומר בקול רם, את הד החרדות מהעתיד לבוא, שמענו דווקא מתלמיד י"ב אחר. אחד מאלה שלא התראיינו. אני אפילו לא יודע את שמו. כשעברנו בחצר בית הספר הוא ניגש אלינו לקול מצהלות חבריו. צעיר בלונדי עם שיער גולש, כמו בסרט הסברה של התנועה הקיבוצית.

 

"יש לי סקופ בשבילכם", הוא אומר. "יש כאן בערך 200 בני שכבת י"ב. כולם הולכים לקרבי, לסיירות, לטיס. כולם מתגייסים ביחד, אף אחד לא ברח. ואני מבטיח לך שהם גם ישתחררו ביחד. כולם. מהמחזור שלנו, כולם יחזרו בשלום. זו הבטחה".


פורסם לראשונה 22/04/2007 20:24

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: דובר צה"ל
תֹם פרקש ז"ל
צילום: דובר צה"ל
צילום: דורון גולן
עמית, אחותו של תם
צילום: דורון גולן
צילום רפרודוקציה: אביהו שפירא
נאור קאלו ז"ל
צילום רפרודוקציה: אביהו שפירא
צילום רפרודוקציה: דורון גולן
יער בן גיאת ז"ל
צילום רפרודוקציה: דורון גולן
יניב שיינברום ז"ל
מומלצים