שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות

    דיקור סיני? לא על חשבון ביטוח לאומי

    נפגעת תאונת עבודה שהופנתה על ידי רופא קופת לטיפול בדיקור סיני, ביקשה החזר מביטוח לאומי. אלא שהמוסד סירב, ובית המשפט תמך בעמדתו

    מרים אשקר נפגעה בתאונת עבודה בצווארה ובגבה העליון. כאשר הטיפולים הקונבנציונאליים לא הועילו, המליץ בפניה רופא קופת החולים כי תפנה למרפאה משלימה המבצעת דיקור סיני.

     

    כמבוטחת במסגרת ביטוח נפגעי עבודה, היתה אשקר זכאית ל"ריפוי" מהמוסד לביטוח לאומי. אולם המוסד לביטוח לאומי סרב לכסות את עלות טיפולי הדיקור הסיני, למרות שרופא מוסמך המליץ עליהם. דיקור סיני, טען המוסד, אינו משמש ל"ריפוי". הוא אינו מוכר כ"טיפול רפואי" על-ידי משרד הבריאות. אני, טען המוסד, חייב לכסות רק "טיפול רפואי מוכר".

     

    המחלוקת בין המוסד לאשקר הגיעה אל השופטת מיכל פריימן, מבית הדין האזורי לעבודה בחיפה.

     

    אכן, מודה השופטת, הביטוח הלאומי חייב לספק ריפוי למבוטח הנפגע בעבודה. אולם אל לו למבוטח לחגוג על חשבון הביטוח הלאומי. כלשון השופטת: "החוק לא הקנה זכות ולא התכוון להקנות לנפגע זכות לפנות למי שיהא לו נוח לשם קבלת טיפול רפואי ולהגיש לאחר מכן חשבון הוצאות למוסד לביטוח לאומי".

     

    אבל רופא קופת החולים הפנה אותי לקבלת הטיפול בדיקור סיני, אמרה אשקר.

     

    עובדה זו, שרופא הקופה הפנה אותך לקבלת הטיפול, השיבה השופטת, אינה הופכת את הדיקור הסיני ל"טיפול רפואי", המכוסה על ידי המוסד. עדיין מדובר בטיפול משלים וולונטרי.

     

    לא זו אף זו, מוסיפה השופטת נימוק משפטי: אם התכוון המחוקק לכלול טיפולים נוספים מסוג זה בגדר החוק, היה הדבר נכתב במפורש בחוק. העדרו של הטיפול האלטרנטיבי מהחוק מלמד כי המחוקק לא התכוון להכליל טיפולים אלטרנטיביים בגדר הטיפול הרפואי מכוח החוק.

     

    המונח ריפוי אינו מוגדר בחוק

    במאמר מוסגר נעיר כאן, כי לעניות דעתנו נפלה טעות בפני השופטת. המונח "ריפוי" כשלעצמו אינו מוגדר בחוק. לאחר שהחוק קובע כי נפגע עבודה זכאי ל"ריפוי" ואינו מגדיר אותו, הוא מרחיב את רשימת הטיפולים בזו הלשון: "ריפוי - לרבות אשפוז, רפואות ומכשירים אורתופדיים ותרפויטיים, הספקתם, תיקונם או החלפתם". צודקת השופטת כי במסגרת הטיפולים המנויים ב"לרבות", לא מופיע דיקור סיני, אבל אין כל מקום להוציא אותו מגדר ה"ריפוי", בוודאי אם רופא הקופה התייאש מטיפולים אחרים והחליט לנסות דרך זו כדי להביא מזור לנפגע.

     

    על הביטוי "לרבות" אמר השופט ברק: "הביטוי "לרבות" בא בדרך כלל להרחיב את משמעותו הטבעית והרגילה של הביטוי המוגדר". לעומת זאת השופטת פריימן לומדת מהמילה "לרבות" כי המחוקק ביקש לצמצם את הביטוי "ריפוי".

     

    השופטת משתמשת גם בנימוק נוסף כדי להצדיק את הצמצום של חובת המוסד: אין זה נאות שהמוסד יממן טיפול של העוסקים ברפואה משלימה משום שאלה אינם רופאים. הרישוי והפיקוח שחל על רופאים אינו חל עליהם. על אף הצורך הברור בהסדרת העיסוק בענפי הרפואה המשלימה – דבר לא נעשה בנדון במרוצת השנים.

     

    אולם לעניות דעתנו גם בכך נפלה טעות מצד השופטת.

     

    ראשית, לדעתנו אין זה הוגן למנוע ממבוטח טיפול שרופא קופת חולים סבור כי הוא יכול להועיל לו, רק כדי להמריץ את המחוקק להסדיר את תחום הטיפולים הלא קונבנציונאליים.

     

    שנית, על המטפלים הלא קונבנציונאליים חל חוק העונשין, הכולל במסגרת "עיסוק ברפואה" גם טיפולים לא קונבנציונאליים. בנוסף כמובן, חלה עליהם פקודת הנזיקין. אלה שני כלים המפקחים בצורה טובה ויעילה יותר על העוסקים ברפואה, הרבה מעבר לכלי הפיקוח שבידי משרד הבריאות.

     

    למרות כל אלה, החליטה השופטת פריימן בסוף הדיון לשלול מאשקר את הטיפול בדיקור סיני במימון של הביטוח הלאומי.

     

    הכותב הוא עו"ד המתמחה בנושאי ביטוח

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים