הצבי נאבק על הדואר הכמותי
עובדי הדואר שיבשו את העבודה במחאה על כך שלא נותנים להם להוזיל תעריפים. מה באמת מסתתר מאחורי המאבק הזה, שבינתיים עיקר נפגעיו הם אנשי הפריפריה?
קשה להאמין, אבל תפקידו המיניסטריאלי הראשון של שמעון פרס, איש עם עבר ביטחוני עשיר בשירות הממשלתי מיום הקמת המדינה, היה - שר הדואר. זה התיק שנפל בחלקו מיד אחרי מלחמת ששת הימים. זה קרה בעידן שהתור לטלפון נמשך לפחות 5 שנים, ובקריקטורות החליף הצב את מותג הצבי של שירותי הדואר.
פרס, כדרכו, ניסה להפוך את הדואר למשהו יותר מודרני והמציא את משרד התקשורת. הוא לא הביא בחשבון שדואר ישראל נולד במזל ביש, ומשנה שם לא משנה מזל. שירותי הדואר נשארו בינתיים מאחור.
מכתב רגיל מראשון לציון עשה השבוע את דרכו לירושלים במשך 5 ימים. סוכנות הדואר הסמוכה לשכונתנו נסגרה, וקבלת מכתב רשום, צרור גדול או חבילה כרוכה נסיעה לסניף הדואר הקרוב שנמצא בשכונה מרוחקת. בסניף הקטן משתרך תמיד תור ארוך כי לא כל האשנבים מאוישים. אלו אינן רק חוויות אישיות.
השבתת סניפי הדואר ושירותי הדואר הנע בעת האחרונה רק הגבירו את חוסר האמינות של השירות החיוני, שלא לדבר על בלבול המוח משיבוש מועדי התשלומים הקבועים של המגזר העסקי דרך בנק הדואר. הסבל לא ניכר כל כך במרכזים העירוניים, כמו ביישובי הפריפריה המקופחים בלאו הכי.
עלות השירות בפריפריה יקרה יותר
אבל מחילופי הדברים בישיבת הפגרה של ועדת הכלכלה, שהתכנסה השבוע בעקבות השביתה, אפשר היה להבין כי זו רק דוגמית למה שצפוי להם לאחר הפרטת חברת הדואר, אם היא תמשך בתהליך הנראה לעין כהריון מחוץ לרחם. חבר הוועדה, אבשלום וילן ממרצ, קיבוצניק מנגבה, כבר חושש כי החלמאות הישראלית תפיל גם את שירותי הדואר ברשתו של אוליגרך מקומי מסוגו של ארקדי גאיידמק.
פשר השביתה נשמע הזוי בדיווחי התקשורת. ובאמת איפה נשמע שציבור עובדים שובת ממלאכתו רק בגלל שלא נותנים לו להוזיל את מחיר שירותיו? המקור לתופעה הטרגי-קומית היתה הוועדה הציבורית שהוקמה לקביעת תעריפי הדואר בכניסת החברה הממשלתית לתחרות בהילוך גבוה יותר מול החברות הפרטיות שכבר מתנחלות בשוק החדש.
הוועדה הזאת המליצה לאסור על חברת הדואר להוריד תעריפים כדי לצמצם את כוחה המונופוליסטי ולהקל על המתחרים הפרטיים להגדיל את נתח השוק שלהם. גרעו מזכויות החברה הממשלתית בלי לחייב את מתחריה לחלוק עמה את שירותי החובה שהיא נדרשת לספק.
רק טבעי הוא שעלות השירות הזה ליישובי הפריפריה יקרה יותר מחלוקת הדואר בתיבות העירוניות. אבל העלות הזאת מתקזזת בעלות הזולה של השירות העירוני. במלים אחרות: כאשר תעריפי הדואר הם אחידים בכל הארץ ולא יחסיים למרחק כמו התעריפים לחו"ל - מי שאמור לתחזק את השירותים לפריפריה מבלי לפשוט את הרגל, חייב להישען על הכנסות השירות העירוני.
הקרב על "הדואר הכמותי"
ד"ר אלי שגיא, יו"ר ועדת התעריפים, שסקר את עבודתה, השתבח ביכולתה לרבע את המעגל בהסכמה כללית, כך שמדיניות התעריפים החדשה תעודד את התחרות מבלי לערער את היציבות הכלכלית של חברת הדואר. הוא נשמע כמי שמחזיק את המקל בשתי הקצוות ובצדק הסעיר את הרוחות. ועדת התעריפים נהפכה לשק חבטות. מצד אחד הלמו בשגיא ראשי חברת הדואר. אבל גם נציג המתחרים הפרטיים לא טמן ידו בתיבת הדואר. אלה ואלה ציירו תרחישי קטסטרופה פיננסית ופיטורים המוניים.
הבעיה האמיתית צצה מבין השורות ורושם הקיפוח של חברת הדואר היה חזק יותר על פני הדברים מהדמעות ששפכו המתחרים הפוטנציאליים. לד"ר שגיא החבטות ההדדיות עשו רק טוב. בעיניו, אם אף צד איננו מרוצה זו הוכחה ניצחת לאמינות ועדת התעריפים. אלא שחברי הכנסת לא קנו את ההיגיון שלו. שכן היה ברור להם כי זירת הקרב על שוק הדואר מוגבלת למרכזים העירוניים ולחלוקת "הדואר הכמותי", כלומר של הגופים הציבוריים והעסקיים שמספקים למתחרים את הכמויות הענקיות של המכתבים לחלוקה.
בקטע הזה לא תופס התעריף של הבול האחיד. גם היקף השירות של משלוחי המכתבים היחידים מצטמק וכבר ירד לשליש עד רבע מהמחזור. התעריף למכתב בכמות המסחרית הסיטונאית זול פי כמה והעיקר - פתוח למיקוח ולתחרות. ברור שהמתחרים הפרטיים יעדיפו את השוק הכמותי שרוב נמעניו בריכוזי האוכלוסייה. אם ועדת התעריפים תאפשר להם להשתלט על המשחק ותקשור את ידיה של חברת הדואר - המתחרים יחלקו ביניהם את השמנת של ההכנסות וישללו מהחברה את רשת הביטחון הכלכלית לסבסוד השירות היקר ליישובי הפריפריה.
החברה הזמינה חוות דעת מקצועיות של מומחים מהארץ ומחו"ל וכולם בדעה שהתחרות הזאת תהרוג את השירות האוניברסלי. עד שחברת הדואר תעבור לידים פרטיות היא תחדל להיות אטרקטיבית למשקיעים אחרי פיטורים של מאות עובדים ודלדול קווי השירות. אבל לפקידי האוצר שמעודדים את המגמה לא אכפת להם כנראה שהדואר לתושבי הגליל והנגב יגיע בקושי פעמיים בשבוע, ושלוש פעמים לתושבי הערים.
חברת הדואר יכולה לבנות על תוכנית הממשלה ובנק ישראל להרחיב את השירותים הפיננסיים של בנק הדואר כמתחרה שלישי בגודלו במערכת הבנקאית. בינתיים הכל על הנייר, בגדר חלום ורוד.
אבל גם הדיון בכנסת היה עקר. ועדת הכלכלה שאמורה להיות העין הציבורית המפקחת על תקינות הרפורמה, נכנסה לתמונה רגע לפני ששרי התקשורת והאוצר חתמו על המלצות ועדת שגיא. מצד שני, לחברי הכנסת לא הוצגה כל התמונה. דו"ח הוועדה המלא לא הונח על שולחנה. הפצת הנתונים עליהן הסתמכה ועדת התעריפים לא נעשתה בשקיפות מלאה. ועדת הכלכלה נתנה למשרדי התקשורת והאוצר ארכה של 6 שבועות לשים את כל הקלפים על שולחנה לפני שתאמר את דברה.
הכל בתנאי שחברי הוועדה ייקחו את תפקידם ביתר רצינות. מתוך 15 חברי הוועדה באו השבוע לדיון רק כשליש ולא כל הקומץ הזה הכין שיעורי בית. למרות שהחומר הרלבנטי נשלח לעיונם בעוד מועד, הם העדיפו את מנעמי פגרת האביב על מילוי חובתם הציבורית.
