טרנד של אחרי מלחמה
עם ועדת וינוגרד ברקע ושמועות על מלחמה חדשה באוויר, זה הזמן לברר את פשר הטרנד הכי לוהט בקרב ערביי ישראל - התרבות הלבנונית. כן, דווקא האומה המפולגת הזו היא סמל לחופש, למודרניות ולכל מה שחדש. אל דאגה, לא מדובר בחתרנות מבפנים אלא ברצון בסיסי להיות מעודכנים
במקביל להתאוששות אזרחי ישראל מהמלחמה האחרונה ושמועות על הערכות לקראת המלחמה הבאה, מתברר כי התרבות הלבנונית, על שלל מאפיינה, היא הדבר הכי חם כרגע בקרב אזרחי ישראל הערבים. לפי חלק מהטענות המגמה הסוחפת הזאת מעידה על חיפוש נואש אחר הגדרה עצמית והיא אחד מסממניו הבולטים של משבר זהות מתמשך. השערה אחרת גורסת שמדובר במגמה נורמלית של גלובליזציה.
בדיון שנערך בתוכנית הדוקומנטרית "שנוי במחלוקת", העוסקת בנושאי חברה ותרבות בקרב האוכלוסייה הערבית בישראל, ומשודרת בערוץ 10 בצהרי יום שישי, עלתה השאלה האם הזדהות אזרחי ישראל הערבים עם תרבות לבנון עשויה לערער את זהותם הייחודית? מהדיון הזה נגזרות כעת שתי שאלות אחרות. האחת: האם בהליכי טשטוש זהותם עלולה להתמוסס הזדהותם השבירה דיה עם המדינה? והשנייה, האקטואלית: מה תפקיד המלחמה האחרונה בנתיב הזה והאם היא משמשת כמעצור או כזרז?
בהכל אשמה הטלוויזיה
מבט חיצוני מעלה שבכל "אשמה" הקליטה הטובה של ערוצי טלוויזיה ערביים בארץ, שהפכו תוך עשור לפופולריים ביותר בקרב דוברי הערבית כאן שרעבו למשדרים בשפתם, כאלה שנעדרים כמעט כליל מהערוצים שמשודרים מישראל.
הצופה בערוצים אלה מגלה מהר מאוד איזו אומה מכתיבה כרגע את הקצב
התרבותי הערבי. בעלי הבית יכולים להיות סעודים ומי שרוצה למכור תקליט "על בטוח" עדיין עושה זאת במבטא מצרי, אבל מי שלוהט באמת יהיה בעל האוריינטציה הלבנונית, עם שתמיד נודע באמנות הנועזת שלו.
רבים מהזמרים הערבים הפופולריים ביותר כעת, מוצאם משכנתנו שבצפון. בהתאם לכך, ישנה הגמוניה כמעט מוחלטת בקרב מגישי הקליפים ומנחי התוכניות החדשניות בתחנות הטלוויזיה והרדיו בערוצים הבינלאומיים דוברי הערבית. הם לובשים בגדי מעצבים לבנוניים ומשדרים מוזיקה לבנונית, והם מהווים תחנת ממסר נעימה לכל מה שהוא גם ערבי וגם עכשווי. כלומר מערבי-ערבי.
כן, דווקא לבנון, האומה המפולגת, היא סמל לחופש, למודרניות ולכל מה שחדש, טרי ורענן. לבנון, מתברר, היא אי שמקשר בין ערביות למערביות. לפחות בביירות. ובישראל הגישור הזה נופל על קרקע קליטה במיוחד.
"הציבור הערבי בארץ מעריץ את הלבנונים", אומרת אימאן חדאד, מגישה כתבת ותחקירנית "שנוי במחלוקת", "הם נחשבים לאנשים מאוד יפים, המבטא שלהם רך, המוזיקה הלבנונית אהובה בכל העולם הערבי, וכך גם הטלוויזיה שלה. צעירים מחקים את הסטייל וצורת הבילוי הלבנונית. זה התגבר במיוחד בזכות החשיפה בטלוויזיה. אפשר לשמוע ברחוב צעירים שמאמצים מבטא לבנוני ומלים לבנוניות - אבל לא רק. גם זמרים שחיים פה עושים את זה עד שבכלל אי אפשר להבחין שהם נולדו כאן.
"יכול להיות שאנשים מנסים להיות יותר לבנוניים כדי להתקרב לשאר העולם הערבי", אומרת אימאן. אבל בפאנל שאירחה לא מכבר בתוכנית בהגשתה, ישנם אחרים, כמו ד"ר חאולה אבו בכר, סוציולוגית ופסיכולוגית שכתבה ספר על הדור הצעיר של ערביי ישראל, שחושבים ש"הזהות שלנו מדמממת", בתהליך מתמשך ומדאיג של שחיקת זהות אצל הפלסטינים החיים בישראל בעקבות מצבם המיוחד.
"הנוער פה מושפע יותר מהיהודים"
פיראס דוחי הוא לכאורה דוגמה לשחיקת זהות כזאת. מ-1997 הוא כותב שירים לזמרים מפורסמים במגזר כמו זוהיר פרנסיס, אליאס ז'וליאנוב וכמאל סלימן - רובם תוך שימוש בז'רגון ומבטא לבנוניים."מבחינה אישית השורשים שלי הם בלבנון מפני שאני גר בכפר ראמה ומוצאי מעקורי איקרית, כפר שנמצא על הגבול ולפני שהיה שייך למחוז עכו היה שייך למחוז של צור", הוא מצטדק. "הזקנים בכפר שלי עדיין קרובים בתרבותם ללבנונים במשפחה שאוהבים ומושפעים מהשירים הלבנונים. ככל שאתה מצפין בארץ - המבטא מתקרב למבטא הלבנוני. לכן, יתכן שלערבי מהמשולש המבטא שלי נשמע לבנוני".
אבל הוא מגלה שהוא מוצא במבטא הלבנוני מה שמוזיקאים ישראלים מוצאים באנגלית. "המבטא הלבנוני יותר מוזיקלי. יש בו משקלים ותבניות שיר מבוססות. כדי לכתוב שיר אצלנו צריך לשבור את השפה כדי לעשות אותו למוזיקלי. בהתחלה כתבתי במבטא מקומי והיה לי קשה יותר.
"חוץ מזה שלבנון לא רק משפיעה עלינו, ערביי ישראל, אלא על העולם הערבי כולו, כי משם הגיע הניצוץ של התרבות, המשוררים, הזמרים. פיירוז, ג'ובראן חליל ג'בראן, הם פחות דתיים והנוף היפה שם כנראה מעורר אצלם השראה. ידוע שמצרים היתה בשנות ה-20 המובילה במוזיקה והיום יש שם תופעה חדשה: זמרים מצרים ששרים במבטא לבנוני. בעלי ערוצי טלוויזיה מביאים לבנונים להנחות תוכניות אצלם, זה אומר משהו".
אז זו גלובליזציה פנים ערבית, אבל האם היא הושפעה מהמלחמה בה נפגעו ערביי ישראל ולבנונים אלה מאלה?
"ההערצה ללבנון לא הושפעה מהמלחמה. היתה מלחמה ועברה ומסתבר שלא תמיד מרוויחים או מפסידים ממנה. ואגב, גם שם בשכונה אחת יש פיגוע או הפצצה ובשכונה אחרת שותים קפה. באותה צורה, זה גם לא ממש השפיע על התרבות שלהם. בתקופת המלחמה היה מרתון של שירים לאומיים, שירי מולדת כאלה, אבל זה לא אומר שהפסיקו שם לעשות מוזיקה רגילה".
אז הנוער פה הולך ונעשה לבנוני?
"הנוער פה מושפע יותר מהיהודים מאשר מהלבנונים".
במודרנית כולם נשמעים אותו דבר
ז'אק יעקוב, מעצב אופנה חיפאי, חושב כמוהו: "אני מעצב שמלות כלה קרוב ל-20 שנה ואם הטיעון הזה אמור להיות נכון, כלות צריכות לבוא אלי עם תמונות של שמלות מעצבים לבנונים. אבל כמעט כל הנשים שמגיעות אלי מבקשות עיצובים מתוך 'חתן כלה' ו'מתחתנים', שהם שניהם קטלוגים ישראליים. זה מוכיח שאנחנו מחוברים לכאן". גם הוא חושב שהזהות של ערביי ישראל כבר אינה ערבית טהורה, אם כי אינו סבור שמדובר בתופעה ייחודית.
"אנחנו מדברים את השפה הערבית אבל אנחנו לא ערבים. אני בן 50 ונולדתי במדינה שהיא מדינה מערבית ולא ערבית, ועם כל ההידבקות שלי למסורת שלי, אני בכל זאת מתחבר למדינה. המנטליות שלנו שונה, כשאנחנו מבקרים בירדן אנחנו רואים שאנחנו שייכים לתרבות אחרת. אם הייתי חי במדינת ישראל ומחובר למקום אחר, אפילו מבחינה תרבותית - זו קטסטרופה. אם תוך 60 שנה לא הצלחתי להתחבר לפה אז ביתי לא פה".
זוהיר עקל, מגיש תוכניות מוזיקה, קולנוע ואמנות בקול ישראל בערבית ובערוץ 33 מסכם: "הקרבה ללבנון אצלנו היא גם פיזית ולכן זה נראה כאילו אנחנו מושפעים יותר. אבל אין פגיעה בזהות, הרי מה שבא מלבנון אינו רחוק מאתנו, ולא בא ממאדים.
"המבטא הלבנוני והמבטא המצרי הפכו לאנגלית של העולם הערבי. שתיהן הניחו את היסודות לשירה הערבית והן מתפקדות עכשיו כמפעל שמייצר שירים ומייצא אותם לעולם בכמויות, לכן כולם מושפעים. זה כמו שמה שמשודר פה בערוץ 2 משפיע על כולנו. הלבנונים גם חושבים ייצוא: אין היום זמר לבנוני שאין לו 3 שירים במבטא מצרי בדיסק פלוס בונוס: שיר במבטא הבדואי של המפרץ הפרסי.
"בערוצים כמו 'מלודי היט' המצרי שמשדר המון שירים לבנוניים ו'רוטאנה' של
המיליארדר ווליד בן כלאל הסעודי, רואים בבירור את העובדה שלמוזיקה הצעירה אין זהות. יש בה אלמנטים מזרחיים ומערביים ומי שמדבר על אובדן זהות טועה, כי הפולקלור המקומי עדיין שמור. שיר פלסטיני מודרני יכול להישמע בדיוק כמו מצרי או לבנוני, כי במודרנית, כולם נשמעים אותו דבר".
ומה קרה במלחמה? התחזקה ההזדהות עם התרבות שם או פחתה? ומה אחרי המלחמה?
"בזמן מלחמה ובזמן שלום, זה לא משנה. חודש-חודשיים אחרי המלחמה עוד כתבו עליה ואז מייד שכחו. אנחנו שומעים פה הרבה סינגלים חדשים מלבנון שעוסקים שוב באהבה. יש סוויץ' מהיר, כי אנשים רוצים לחיות".
