שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    ירושלים - טהרן - ובחזרה
    מאז החיבוקים עם נשיא איראן, ניצתת מלחמה רעיונית בין הפלגים השונים בנטורי-קרתא. האם עדיין קיימת חובת המחאה על הקמת מדינת ישראל? האם הדגלים השחורים יונפו היום במעוזי הקהילה? נטע סלע יצאה למאה שערים

    "צדיקי הדור עמלו להקים גדרים המבדילים בין הציונים ובין היהודים החרדים. חובת ההתבדלות מהחופשיים איננה נחלשת במאום, עתה עם הקמת המדינה הציונית בארץ ישראל. ההשתתפות במדינה כיום, כמוה כהכרה במדינה חילונית והסכמה להעמיד את תורתנו הקדושה להצבעה והכרעה של נשים קלות דעת, כופרים, ומומרים להכעיס. המשתתף במדינה זו נוטל חלק בכל חילולי הדת הנעשים על ידי השלטון החופשי ונושא באחריות המדינית המסוכנת של מנהיגיה המופקרים המנהלים אותה על חשבון חיי רבבות ישראל בארץ ישראל". מתוך ביטאון נטורי קרתא "אום אני חומה", לקראת הבחירות למועצה המכוננת של מדינת ישראל, תש"ט.


    כתובות במאה-שערים לקראת יום העצמאות (צילומים: גיל יוחנן) 

     

    שנה קשה עברה על אנשי נטורי קרתא (שומרי העיר). מאז השתתפותם של שבעה מחבריהם בוועידה לחקר השואה שנערכה בטהרן בדצמבר האחרון, רבו שם המחלוקות, שרק התווספו על אלו הקיימות. במקביל, גם גבר הכעס על מעשיהם, לא רק מחוץ, אלא גם מבית. התמונות אשר הופצו ברחבי העולם, בהם נראים חברי המשלחת החרדית כשהם יושבים בשורה הראשונה במהלך דיוני הוועידה או כשהם מתחבקים עם נשיא איראן, מחמוד אחמדי-נג'אד, הביאה אפילו את מתנגדיה הגדולים של הציונות, למחות בחריפות ולהוקיע את מעשיהם.

     

    אפילו בחסידות סאטמר, נושאת הדגל של האידיאולוגיה האנטי-ציונית החרדית, לא יכלו לשאת את הדברים, במיוחד לנוכח השמדתם של 200 אלף מבני החסידות בשואה. עוד באותו שבוע בו התקיימה הוועידה, יצא האדמו"ר מסאטמר, הרב יקותיאל יהודה טייטלבוים, במודעה נגד אלו "המתפרצים בלבוש קנאות ועושים מעשי טירוף ללכת שלובי זרוע עם הערבים". גם הרב ירחמיאל ישראל דאמב, מהבולטים שבמנהיגי נטורי קרתא המתגורר בלונדון, וניצול שואה בעצמו, יצא בגילוי דעת פומבי. "האנשים האלה אינם חלק מן נטורי קרתא, אינם חלק מציבור היראים שנשארו באמונה, המה בודדים, מטורפים", כתב דאמב. רבני בית הדין של העדה החרדית הגדירו את השתתפותם בכנס כ"חילול ה' נורא".

     

    המכות בפולין, ההתנצלות וההצתה במאנסי

    כששבו הצירים החרדיים מהוועידה באיראן לבתיהם שבארה"ב, אוסטריה ואנגליה, הם נתקלו בהתקפות מילוליות ופיזיות, בכל אשר פנו מצד אנשי הקהילות החרדיות בחו"ל. לחלקם הובהר כי הם אינם רצויים עוד בבית הכנסת בו נהגו להתפלל. אחד המשתתפים בכנס, משה אריה פרידמן ספג מכות נמרצות מקמב"ץ העדה החרדית לשעבר, יהודה משי זהב, כשהגיע להשתתף בהילולה לזכרו של רבי אלימלך מליז'נסק בפולין. למעט אותו פרידמן, כשלושה חודשים לאחר הכנס, ניסחו ששת חברי הנטורי קרתא מכתב בו הם מבהירים את עמדתם ומתנצלים על הפגיעה שנגרמה כתוצאה ממעשיהם ושיגרו אותו למספר רבנים בולטים. במכתב הם הבהירו כי כל מטרתם הייתה "לפרסם שלא כל יהודי הוא ציוני".  


    פלסטין זה כאן. המעוז במאה-שערים

     

    לפני כשבועיים נשרף בית המדרש של נטורי קרתא, "בית יהודי", בעיר מאנסי שבארה"ב. החשד המיידי היה כי מדובר בהצתה על רקע האירועים הסוערים. בעקבות המקרה, הופיעה מודעה על קירות מאה שערים תחת הכותרת "הסכמה שבשתיקה". החתומים מטה, נטורי קרתא של היהדות החרדית בארץ הקודש, האשימו את היד המציתה אשר ביקשה "לרדוף באף וחימה את הקומץ הקטן הנותר לפליטה אשר מכריז בגאון כלפי העולם כולו את האמונה הטהורה נגד המרידה הציונית".

     

    הקרב הרעיוני

    לפי המשנה האידיאולוגית של נטורי קרתא אסור לעם היהודי, אפילו יהיה כולו מורכב משומרי תורה ומצוות, להקים ממשלה משלו לפני ביאת המשיח. חזותם של אנשי הנטורי קרתא בכנס, על זקניהם, פיאותיהם ובגדיהם השחורים, הציתה כעס רב בשורות היהדות החרדית בארץ ובעולם וגרמה לחשש כבד שהגויים מחוץ, יטעו ויכלילו את כל העם יחד איתם באותה הסירה. את הקבוצות האוחזות באידיאולוגיה אנטי-ציונית האירוע הביא לליבון חמור לגבי המשך דרכם.

     

    ישראל הירש, תושב שכונת מאה-שערים ובנו של משה הירש אשר כיהן בעבר כשר לענייני יהודים בממשלת עראפת, לא רואה לנכון להסתייג משיתוף הפעולה עם גורמים העוינים את המדינה הציונית. לדבריו, מטרת ההשתתפות בוועידה האיראנית לא הייתה הכחשת השואה אלא לשם הבהרת עמדה בלבד. "הרי כולם רואים את הציונים ואת העם היהודי כגוף אחד. אנחנו אומרים: תתחילו להפריד בין הציונים לבין היהודים. אנחנו לא צד בסכסוך. כמו אחמדי-נג'אד, גם אנחנו טוענים שאי אפשר לפצות את העם היהודי על חשבון העם הפלסטיני. ברגע שיצאנו לגלות ה' מסר את ארץ ישראל לישמעאלים. לכן כל עוד לא נגאלנו על ידי הקב"ה הארץ שייכת לישמעאלים", הוא מסביר.

     

    כשהופץ גילוי הדעת של הרב דאמב, הוא אף מצא דרכו לבית הכנסת "אוהל-שרה" במאה שערים בו מתפלל הירש. בתגובה הוא נטש בזעם את בית הכנסת ושב אליו רק כעבור שבועיים, זאת לאחר שסוכם בין הצדדים כי בשערי בית הכנסת לא יוכנס שום חומר אידיאולוגי, מכל סוג שהוא. אגב, בית הכנסת "אוהל שרה" הוקם על ידי כמה עשרות אברכים שפרשו מקהילת "תורה ויראה" לפני כשנה וחצי.


    קהילת "תורה ויראה" 

     

    "תורה ויראה" הינה הקהילה המקורית של נטורי קרתא בישראל אשר הוקמה על ידי מייסדי השיטה, הרבנים אהרון קצנלבוגן ועמרם בלוי בשנות ה-30 במאה הקודמת. לשיטתם של אנשי "תורה ויראה" קיימת חובת המחאה. "אנחנו לא בדעה שאנחנו צריכים לפעול. זה רק בשביל כבוד שמיים. כשצריך לצעוק, אז צריך לצעוק. כשעושים לכבוד שמיים, אז ה' כבר מסובב את הסיבות", מסבירה רחל קרויס, נכדתו של הרב קצנלבוגן. בקהילת "אוהל שרה" לעומתם, נוקטים בקו קיצוני יותר המאמין גם בפעולה של ממש ולא רק מחאה. פעולותיהם של חלק מחברי הקהילה כוללות מפגשים עם מנהיגים ערביים כדוגמת יאסר עראפת ופייסל חוסייני לאורך השנים, מנהיג התנועה האסלאמית, השייח' ראאד סלאח או שיגור מסרים אוהדים לכיוונו של מזכ"ל החיזבאללה, השייח' חסן נסראללה.

     

    הקרבות בין הפלגים

    מאז הנסיעה לאיראן, ניצתה מלחמה רעיונית סוערת בין הפלגים השונים בתנועה, בתמותם של ביטאונים ועלונים תחת השמות "האמת", "החומה" או "דרכנו", "יהודי לא ציוני", כאשר כל צד משחיז את חרב אמונתו נגד השני.

     

    הירש מאמין שהפיצולים בנטורי קרתא לא החלישו את מלחמת הקנאים לדבר ה' בציונות אלא להיפך. "גם עצם הפרסום הרב שהיה בעקבות הנסיעה לאיראן, כבר פגע קשות בציונות. זה מחסן אותנו יותר. סופה של הציונות קרוב מאוד", הוא מאמין. גם העובדה כי מספרם של הדוגלים בדרכו מועט לעומת כלל החברה החרדית והעם היהודי, לא מרפה את ידו - "לאורך ההיסטוריה של העם היהודי אלו שנשארו חזקים באמונה היו מעט מאוד". ביום העצמאות הקרוב הוא יחליף את הדגל השחור המתנופף מחלון ביתו ובגוף הכיתוב - "זכור ואל תשכח את אשר עשו לך הציונים העמלקים ב- 58 שנות דיקטטורה", הוא יחליף את המספר ל-59.

     

    עורך ביטאון העדה החרדית, שמואל פפנהיים לעומתו, מצר על מה שקרה לאידיאולוגיה מבית היוצר של נטורי קרתא. "היה פעם דבר כזה נטורי קרתא. הם היו אנשים צדיקים שכל העניין של הציונות באמת כאב להם. היום אין אפילו את האנשים שיבכו על כך שמכפישים את שמם. הסכסוכים שהם עושים ביניהם... אנשים המוחים נגד הציונות אבל עם הבעת פנים צוחקות, זה לא נטורי קרתא. נטורי קרתא כואבים. ר' עמרם בלוי בכה ואף פעם לא צחק כשהוא דיבר על דברים כאלה. מה שעשו אותם אלה שנסעו לאיראן, זה לסחור עם ה'. עשו מזה ביזנס", סופד פפנהיים לשיטה ומייסדיה.

     

    קרויס בוחרת בעיקר לדבר על הכאב הגלום במחאה של נטורי קרתא לאורך השנים. "מה הציונים עשו מעם ישראל? איזה הרס וחורבן. כזאת פריצות וזלזול. אנחנו מרגישים שאנחנו בשעת חורבן. כואב לנו באמת הכאב של עם ישראל והכבוד של הקדוש ברוך הוא. אבל אם לא נדבר ולא נתחזק", היא טוענת, "אז שוכחים וצריך להוציא את הכאב. יום העצמאות זה יום צער לה' ואנחנו מוחים עם לב שבור ומתכוונים באמת. אפילו הציונים יכולים לראות מי זה יהודי אמיתי שמתכוון באמת". 

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים