איצטדיון לתפארת מדינת ישראל?
אבי לוזון מתחיל להרים את פרוייקט שיפוץ איצטדיון ר"ג בעלות כוללת של 100 מיליון דולר. השאלה היא איך הקהל היה רוצה שהמגרש הישן ייראה. ynet מנסה לספק את התשובות
השבוע התבשרנו כי יו"ר ההתאחדות לכדורגל, אבי לוזון, לקח את היוזמה שלו לשיפוץ איצטדיון רמת גן צעד אחד קדימה. לוזון נפגש ביחד עם המנכ"ל המיועד אורי שלה, ראש עיריית רמת גן צבי בר ויו"ר המועצה להסדר ההימורים בספורט, גדעון בריקמן. בפגישה הוחלט על תכנית מתאר כללית שתהפוך את האיצטדיון הלאומי לכזה שיכול להכיל כ-60 אלף מקומות.
על פי התכנית יהרסו היציעים המזרחיים ובמקומם ייבנה יציע חדיש שיכיל 45 אלף מקומות ותחתיו קומפלקס מסחרי מוסדר, שיהווה למעשה המשך לקניון איילון הצמוד. לוזון כבר החל לגשש אצל יזמים עסקיים שיהיו מוכנים לעזור במימון הפרוייקט, שעלותו צפויה להגיע עד לכ-100 מיליון דולר.
בינתיים גייס לוזון תקציב של 100 אלף שקל כדי להתחיל בתכנון האיצטדיון המחודש, ועל הדרך גם ביקש פגישה עם ראש הממשלה אהוד אולמרט, כדי שזה יוכל לעזור גם הוא במימון. המועצה להסדר ההימורים תתרום גם היא את חלקה, כך שכל הנושא נראה בדרכו לכיוון חיובי.
לוזון אגב, גם מתכוון לבקש עזרה מאולמרט, כדי שמנהל מקרקעי ישראל לא יערים קשיים על השיפוץ. איצטדיון רמת גן הוא אולי היחיד בעולם ששטחו עובר בין שני גורמים. היציע המערבי נמצא בשטחה של עיריית רמת גן והמזרחי תחת מנהל מקרקעי ישראל.
קצת היסטוריה
איצטדיון רמת גן נבנה בשנים 1950-51 ונחנך במשחק חגיגי בין נבחרת ישראל לדאנדי יונייטד הסקוטית. הבנייה היא מזרח אירופאית טיפוסית, עם יציעי בטון נמוכים ומסלול אתלטיקה שיוצר ריחוק ביניהם לבין כר הדשא. התכנון המקורי היה לא רק יצירת מגרש ביתי עבור נבחרות ישראל, אלא גם מקום בו יוכלו להתקיים משחקי המכביה ומכאן אולי, מתחילה כל הבעייתיות.
ב-1956 הגיעה לארץ נבחרת ברית המועצות הגדולה ויותר מ-50 אלף צופים מילאו את יציעי העמידה ברמת גן, למרות שבלומפילד היה אז המגרש הביתי של נבחרתנו הייצוגית. ב-1982 נבנה היציע המערבי בעזרתה האדיבה של עיריית רמת גן. במרוצת השנים ביקרו ברמת גן כל נבחרות תבל, מברזיל ועד סן מרינו. גם מיטב הקבוצות בעולם הגיעו לגיחה רשמית יותר או פחות, מליברפול, באיירן מינכן ויובנטוס ועד רוזנבורג.
מדי תקופה עבר רמת גן שיפוצים קטנים פה ושם, במיוחד בתקופתו של מנהל האיצטדיון אילן יבלקובסקי, ששיפר את איכות הדשא, את יציע העיתונות ואת עמדות השידור בין היתר. שיפור נרחב נעשה לפני הגעתה של נבחרת אנגליה ארצה, בחודש מרץ האחרון. אוהל תקשורת חדיש ומתקדם נבנה מחוץ ליציע המערבי, שעל פי העיתונאים הישראלים והזרים גם יחד, הזכיר לרבים אוהלים דומים מתקופת המונדיאל והיורו.
הבעיות
ובכל זאת, בעיות לא חסרות. "איפה להתחיל", מספר גדי קרפובסקי, אוהד קבוע של נבחרת ישראל, שהולך לכל משחק. "המגרש רחוק והשטח עצמו גדול מדי, כשיש משחקים גדולים קשה למצוא חניה ואין שום אמצעי תחבורה אחר מלבד אוטובוסים שנתקעים בפקקים. היציע המזרחי שטוח מדי ומי שיושב בו תמיד אוכל אותה בגלל שמישהו עם ראש גדול מסתיר לו. ותמיד יש שמש על הפרצוף שלך".
שמחה ביציע המערבי בר"ג. "צריך שם משקפת" (צילום: רויטרס)
ומה עם היציע המערבי? "שם צריך משקפת", מספר שלמה כהן, אוהד ותיק אחר. "מי שיושב למעלה, קרוב לעמדת השידור, לא רואה כמעט כלום ומתקשה לזהות את השחקנים". אוהדים אחרים מתלוננים על הלפיד המיותר שנמצא ביציע הדרומי ותופס מקום יקר ("אפשר להחליף אותו בלפיד ארעי פעם בארבע שנים למכביה"), אבל כולם קובלים על האקוסטיקה הלוקה בחסר.
"על מה אתה מדבר? אין אקוסטיקה באיצטדיון רמת גן", ענה אור קורט, אוהד נוסף, כשנשאל על הבעיה הכואבת ביותר במגרש המיושן. "אני זוכר את ה-0:5 נגד אוסטריה, כשאחרי כל גול היה טירוף ביציעים, אבל השחקנים לא שמעו אותנו, גם בטלוויזיה כשראינו אחר כך, לא שמעו כלום. אם היתה אקוסטיקה טובה, בנחרת שלנו בטוח היתה גם מנצחת משחקים ולא רק יוצאת עם תוצאות תיקו מעצבנות. יכול להיות שהיינו אפילו מעפילים למונדיאל".
גם ביציע העיתונות לא חסרות בעיות. "אתה צריך לעבור דרך הכיסאות של כולם כדי לצאת מהשורה", מספר עיתנאי בכיר, "אין דבר כזה בשום איצטדיון אחר".
אז איך כדאי לשפץ?
קווין מילס, יו"ר חוג האוהדים האנגלי, נותן לנו זווית אחרת מביקורו ביציע המזרחי. "ביקרתי באיצטדיון כמה שבועות לפני המשחק וכבר בהתחלה סימנתי כמה בעיות פוטנציאליות של תאורה לא מספקת במנהרות ובגרם המדרגות, של שירותים עלובים ועוד כמה בעיות אחרות. הישראלים ענו על חלק מהדרישות וזה גרם לנו להרגיש בצורה חיובית".
פחדנו שירד גשם", ממשיך מילס לספר,"אצלנו לכל האיצטדיונים יש גג וכאן לא היה. זה הדאיג אותנו, אבל מצד שני אצלנו יש גשם כל הזמן ואצלכם לא. ובכל זאת, גג גם מוסיף לאווירה באיצטדיון, כי יש סאונד יותר טוב, אז קחו את זה בחשבון". מילס מסכם: "זה דומה לאיצטדיונים שראינו במזרח אירופה שם כל היציעים ישנים ותמיד יש אחד חדש יחסית, חצי משודרג".
"אם כבר עושים שיפוץ, חייבים שהאיצטדיון יהיה אחיד" ממשיך אותו קרפובסקי. "אם עושים גג במזרחי, אז שיהיה כזה גם בצד המערבי. בכלל, הכל צריך להיות זהה, אחרת זה שוב ייראה כמו טלאי על טלאי ובעוד 20 שנה, אפילו פחות, נדבר על אותם דברים".
מצאו את ההבדלים. האיצטדיון האולימפי בברלין (צילום: איי פי)
ישראל צריכה בית חזק
ייאמר לזכות לוזון, שאם יש יו"ר התאחדות שיהיה מסוגל להרים את הפרייקט זה רק הוא. זו גם ההרגשה שהתקבלה משיחות עם האוהדים. את הצלחת "מבצע אנגליה" הוא יכול לזקוף לזכותו ובחדרי חדרים הוא כבר החל לטפל בבעיות נוספות, כמו ענייני שיפור אמצעי התחבורה והגישה לאיצטדיון.
"כשהייתי במונדיאל בגרמניה, פשוט קינאתי", אמר לוזון כשנכנס לתפקידו בחודש מרץ. "באיצטדיונים שם שומעים מצוין ורואים טוב מכל מקום ביציע. אני רוצה שגם האיצטדיון שלנו יהיה כזה". מקורבים ליו"ר מדברים על חלומות על מגרש ברמה גבוהה שיזכיר איצטדיונים אירופאים מתקדמים, עם חדרי עיתונות ותשתית תקשורתית מתקדמץ, עם חדרי VIP מפוארים שיזרימו עוד קצת כסף להתאחדות.
על פי הערכות אופטימיות, בניית הפרוייקט תושלם בעוד כארבע שנים, אבל אסור לשכוח שבמדינת ישראל עסקינן. מצד שני, כשהיו"ר שלך מתנסח כך ולא מתחיל להתהדר באיכות הדשא למשל, כפי שעשו קודמיו, אולי באמת יש סיכוי לשינוי, למרות ששיש שיאמרו כי לא בטוח בכלל שהכדורגל שלנו ראוי למתקן ביתי משוכלל כל כך.
ובכל זאת, כדי לסיים בטעם טוב, ניתן את רשות הדיבור למילס: "באנגליה התרשמנו מאוד מהאירגון שלכם ובכלל מהאנשים. התקשורת מציירת ישראל שונה ואחרי שיחות פנימיות אני יכול להגיד שכולם אצלנו אמרו שהנסיעה לתל אביב היתה אחת הטובות שהיו לנו, למרות התוצאה. בפעם הבאה, אם יתנו לנו יותר כרטיסים, יבואו יותר אנשים, אני מבטיח". לוזון, תארגן להם ולנו יותר מקום, אה?
לפנייה לכתב/ת 
