שתף קטע נבחר

לא הייתי ילד כאפות

ניב רסקין אולי נראה ילד טוב, אבל מגיש "יציע העיתונות" בערוץ הספורט הוא גם האיש שחשף את פרשת "שופטים באדום" ואמר לא לארקדי גאידמק. כך הפך הילד הקטן שהקליט משחקים על טייפ צעצוע לנכס הכי גדול של ערוץ הספורט

אל תיתן למשקפיים להטעות אותך", אומר ניב רסקין, מנחה פאנל "יציע העיתונות" בערוץ הספורט, ומי שנחשב בעיני רבים לאחד משדרי הספורט החשובים בישראל. האמת, זה לא פשוט בכלל. במבט ראשוני קשה להאמין שהבחור הרזה עם המשקפיים והמראה הביישני נחשב זה שנים לאחד מבכירי עיתונאי הספורט בארץ, כזה שחתום על חשיפת כמה מהשערוריות שזעזעו את עולם הספורט הישראלי. מצד שני, למרות ניסיונות ההכחשה הראשוניים, הוא מוכן להודות שכנראה התדמית שלו היא, מה לעשות, קצת חנונית. "לא הייתי ילד כאפות, אם זה מה שאתה שואל", הוא מסביר. "אני לא אומר שאני לא חנון, שלא תבין אותי לא נכון, אבל עובדתית אין איש בעולם הספורט שהתדמית החנונית הזו משנה לו. בסופו של דבר אתה נשפט על פי המעשים ולא על פי איך שאתה נראה".


עדיין חולם לשדר את מכבי. ניב רסקין (צילום: דביר כחלון)

 

ואם לשפוט לפי המעשים של רסקין, הרי שמדובר באחד מהכישרונות הגדולים של תקשורת הספורט שצמחו בישראל בשנים האחרונות. את הקריירה הרשמית שלו הוא החל כמפיק בגלי צה"ל, אך מהר מאוד הפך לכתב הספורט של התחנה. ב־1995 הוא חשף את הפרשייה הראשונה המשמעותית שלו, שעסקה בהימורים בליגת העל בכדורסל. כמה שנים לאחר מכן הוא חשף את פרשיית "שופטים באדום", שעסקה בהטיית תוצאות משחקי הכדורגל בליגות השונות בישראל על ידי כמה שופטים ועסקני כדורגל. הפרשה, שגרמה לרעידת אדמה בכדורגל הישראלי, לוותה באיומים על חייו של רסקין ועשתה לו חיים לא פשוטים. "היתה לי שנה מהגיהינום", הוא אומר. "זה גרם לי לשאול את עצמי למה אני צריך את זה".

 

למרות שחיכית כל החיים שלך לסקופ הזה?

 

"כן. עד היום כשמדברים על 'שופטים באדום' אני עוצר את הנשימה לשנייה. עזוב את האיומים, הלחץ הזה שאתה יודע ששמת את השם שלך על סיפור שאם הוא לא נכון, גמרת את הקריירה העיתונאית שלך. למרות שיש לך את כל הראיות ביד ואת כל ההוכחות וההקלטות. בלילה כשאתה הולך לישון אתה לא נרדם כי אתה אומר לעצמך אולי זה לא נכון ואולי זה לא מדויק. שמתי באמת את כל הקריירה שלי ואת השם שלי. איזה פרצוף היה לי אם זה לא היה נכון".

 

מה אתה יותר, עיתונאי או שדר ספורט?

 

"קודם כל עיתונאי. אני לא רואה בעיניים, בכל מה שקשור לעיתונות אני לא רואה בעיניים".

 

איפה זה התחיל?

 

"הייתי מהילדים האלה שמשדרים לטייפים כמו של פישר פרייס כאלה גדולים. טייפים צעצוע כאלה".

 

מתי זה היה?

 

"בגיל שש בערך".

 

עם כל הכבוד לגלי צה"ל, שם ממשיך רסקין להגיש מדי חמישי את תוכנית הספורט השבועית ומדי בוקר את פינות הספורט, הקפיצה המשמעותית בקריירה של רסקין נעשתה בשנים שלו בערוץ הספורט. הוא השתחרר ב־1997, ואחרי שנה בחדשות המקומיות הוא הגיע לערוץ הספורט על תקן שדר מחליף במשחקי הכדורסל.

 שנה אחר כך הצטרף למודי בר און בהגשת "סיכום השבת". בשנים האחרונות הצליח לקבע את מעמדו כבכיר השדרים בערוץ. לוחות הזמנים שלו כוללים את שידור המשחק המרכזי של ליגת הכדורסל המקומית, שלוש תוכניות שבועיות של "יציע העיתונות" ביחד עם רון קופמן, שלמה שרף וצביקה שרף ובמקביל הוא משדר את גביע המדינה בכדורגל.

 

בערוץ הספורט יודו שאחת ההצלחות הגדולות של השנים האחרונות, אחרי אולפן ליגת האלופות, היא "יציע העיתונות". בתוכנית, שמשודרת בימים שני, חמישי ושבת בשעת לילה מאוחרת, מתדיינים חברי הפאנל (קופמן, שרף ושרף) על הנושאים הבוערים בספורט, כשלכל נושא מוקצב זמן.

 

את הגרסה הישראלית ל"Pardon The Interruption" האמריקאית של רשת ESPN, יצר סמנכ"ל התוכן של הערוץ, אייל אופנהיים, שהחליט לבנות את תוכנית סביב קופמן. כשנדרש למנחה שיוביל את הפאנל ויצליח להשתלט על ההמולה, פנה אופנהיים לרסקין, והשאר היסטוריה. "כשהתוכנית עלתה הוא הסביר לי שהתפקיד זה סוג של איל קיציס ב'ארץ נהדרת'", נזכר רסקין.

 

כלומר לנהל את העניינים?

 

"כן. אני לא אמור לצחוק מהבדיחות, אני אמור להיות הדמות השפויה היחידה על הסט. כל אחד מייצג משהו אחר. שלמה הוא איש הכדורגל, קופמן הוא הבריון השכונתי בכיתה הטיפולית שלנו, צביקה הוא המאמן הנלהב והפטריוט. כל אחד מביא את דמותו, זאת הסיבה שלא הרבה אנשים התאימו להיות פאנליסטים ב'יציע העיתונות'. אני הקשר, קפטן הקבוצה. תפקידי להרים את הכדור לקופמן לנגיחות, לשלמה לתת את הגולים. ברור לי שמבחינתי זה אומר לי לקחת צעד אחורה".

 

וגם לא להביע דעה אישית?

 

"גם בקטע של הבעת דעה וגם בקטע של לא לנסות לגנוב את ההצגה זה מזה. כל אחד יודע מה מקומו, כל אחד מבין מה חשיבותו של השני".

 

מי לא התאים באמת להיות בפאנל של "יציע העיתונות"?

 

"אין הרבה כאלה. היחידים שזה תפור עליהם הם אייל ברקוביץ', פיני גרשון, אלי אוחנה שמעריץ את התוכנית ואמר לי כבר כמה פעמים שהוא יודע מה צריך להיות בשביל התוכנית אבל הוא לא במקום הזה עדיין, ארז אדלשטיין ואולי גם גברי לוי. יש המון אנשים נורא טובים שניסינו אבל לא התאימו".

 

מה עם בחורה בפאנל הזה?

 

"הלוואי. מאוד הייתי רוצה".

 

איך זה שהתוכנית כל כך מצליחה בערוץ הספורט ועדיין לא קנו אותה בערוצים המסחריים?

 

"האמת שבתחילת השנה רצו. גם ערוץ 2 וגם ערוץ 10. היו הרבה דיבורים על זה".

 

על מה זה נפל, על כסף?

 

"לא. יש המון מרכיבים שהופכים את התוכנית הזאת לטובה. חלק מהקסם של התוכנית הזו זו העובדה שהיא גם מצחיקה, גם בידורית וגם מקצועית. תוכנית כזאת עם פרסומות באמצע, אני לא בטוח אם זה יצליח לתפוס. חלק מהקטע של התוכנית היא שאין בה כתבות. למה? כי הרצון הוא כל הזמן לשמר אולפן חי, כל הזמן האולפן רועש, תוסס. ה־V.T.Rים הם קצרים, החבר'ה עוד חמים. אם אני יוצא לכתבה של ארבע דקות זה מאבד את זה. האנשים מסתכלים על המוניטור, מדברים עם העורך... פרסומות יכולות להרוג את התוכנית הזאת".

 

לפני חמש שנים קיבל רסקין הצעה שקשה מאוד לסרב לה. משחקי הכדורסל של מכבי תל אביב ביורוליג נקנו על ידי ערוץ 10 המשתקם באותם ימים, וחיפשו אחר שדר חדש, צעיר ורענן שיוביל את הפריים־טיים של ימי חמישי.

 רסקין, שקיבל הזדמנות פז להגשים את החלום הגדול שלו, כבר סגר עם ערוץ 10 על המעבר, ואף הגיע למה שהוגדרה פגישת פרידה בערוץ הספורט, אלא שאבי בר, מי שמנהל היום את הערוץ ובאותם שנים היה הסמנכ"ל, הצליח לשכנע אותו להישאר בבית. "אבי דיבר אליי למקום שהוא לא כסף, אלא למקום של בעצם כמה אנשים יש בתקשורת שמזוהים עם מקום אחד, כאלה שלא לכלכו את עצמם בעוד מקומות", אומר רסקין. "מבחינתו הוא ראה אותי כעתיד של הערוץ. הוא נתן לי המון ביטחון, וקיבלתי החלטה לוותר על ההרפתקה של מכבי, מתוך אמונה. אמרתי לעצמי אני בן 27 העולם עוד לפניי, מה יקרה אם אעשה מכבי בגיל 35?".

 

שלוש שנים אחרי, כשרסקין הוא כבר לא עוד שדר, אלא אחד מהטאלנטים של ערוץ הספורט, הוא קיבל הצעה נוספת להוביל את משחקי מכבי תל אביב, הפעם מטעם הערוץ הראשון. רסקין היה שוב על סף סגירה, בעיתונות כבר פורסם שהוא נבחר להחליף את רמי וייץ בתפקיד השדר, אלא ששוב בדקה ה־90 הוא החליט לוותר על החלום. יותר נכון, לדחות אותו בעוד כמה שנים. "זה היה קיץ סיוטי מבחינת מחשבות והתלבטויות שלי", הוא מסביר. "שאלתי את עצמי מה אני מחפש בחיים? האם אני מחפש לקבל איזו כותרת ושהאגו שלי יהיה יותר מנופח, או שאני אעשה את מה שטוב לי בחיים, שאני נהנה ממנו ושאני אוהב? אם אני טוב אז ייקחו אותי גם בעתיד לעשות את זה".

 

ואתה לא מפחד לפספס את זה? ככה קל לך לוותר על החלום?

 

"בעולם שבו כולם קופצים על כל העגלות אני חושב שיש בזה סוג של עוצמה פנימית לדעת להגיד לא גם להצעות גדולות. אני מאוד אמוציונלי, טיפוס שלא אוהב הרבה שינויים ומאוד שומר אמונים, אוהב את הבית. זו גם הסיבה שאני עדיין מחובר לבגלי צה"ל, ובאותה מידה גם לערוץ הספורט".

 

היו שיקולים כספיים בהחלטה?

 

"לכסף לא היתה שום משמעות. אפס משמעות. גם בהצעה מערוץ 10 וגם בהצעה של הערוץ הראשון. פלוס מינוס מדובר על אותם סכומים. השנה גם כן, כשערוץ הספורט הפיק לערוץ 10 את תוכנית סיכום המחזור, היתה פנייה אליי שאגיש את התוכנית, מה שיורם ארבל עושה. זה אמר לא לעשות את 'יציע העיתונות' בשבת. ואייל אופנהיים אמר לי, 'ניב אתה שואל אותי כחבר?, עזוב אייל אופנהיים. אנחנו מפיקים את התוכנית הזאת ואת התוכנית הזאת. מבחינה כספית זה לא משנה, כי ערוץ הספורט, מפיק את שתיהן. מבחינת הדבר שטוב לך, ברור שיציע העיתונות. אתה יודע שזה המקום הנכון'"

.

מכבי היא עדיין השאיפה הכי גדולה שלך?

 

"כרגע מכבי זה כמובן שאיפה. אני מגיע ממקום שאני יודע שאעשה את זה טוב. אני בנאדם שהולך די על בטוח, זה מקום שאני יודע שאני רוצה לעשות אותו".

 

השמועה אומרת שסירבת להצעה מפתה של ארקדי גאידמק.

 

"נכון. הוא הציע לי להיות אחראי על מחלקת הספורט של רדיו 99, להגיש תוכניות ולבנות את הספורט ברדיו, עם הבטחה שכשבעתיד יהיה ל־ONE ערוץ טלוויזיה אז אני אשתלב בו".

 

כמה כסף הוא הציע לך?

 

"אני לא רוצה להיכנס לזה".

 

איך מסרבים לאיש הכי חזק בספורט, שלא נאמר במדינה?

 

"כעיתונאי יש לי בעיה לעבוד עם בעלים של קבוצה. איך אני יכול לעשות את זה? הפיצוי גדול, סבבה של כסף, אבל צריך לקבל החלטות ולדעת אם מה שאתה עושה נכון. הוא הבעלים של בית"ר ירושלים ואני כעיתונאי לא יכול לעבוד אצלו".

 

 

  • את דעתו של רסקין על מלחמת ערוצי הספורט ועל חייו האישיים תוכלו לקרוא בגיליון "פנאי פלוס " החדש 

 

 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
הצעה שאי אפשר לסרב לה. ארקדי גאידמק
צילום: עופר עמרם
לאתר ההטבות
מומלצים