לא כל ניגוד עניינים הוא פלילי
יש גם מקרים של עבירה משמעתית או "פגם אסתטי". כיצד מבחינים? לפי פסיקת ביהמ"ש העליון, מקומו של איש הציבור בסולם הוא שיקול מכריע
דו"ח מבקר המדינה בעניין מרכז ההשקעות קובע כי בעת ששימש שר התמ"ת, פעל אהוד אולמרט מתוך ניגוד עניינים בעניינה של חברה שיוצגה על-ידי ידידו הקרוב, עו"ד אורי מסר. מעבר לדיון מפורט במערכת העובדתית, כולל הדו"ח התייחסות רחבה לפסק-הדין של בית-המשפט העליון בעניינו של מי שכיהן כמנכ"ל משרד ראש הממשלה, שמעון שבס. נדמה כי השימוש בציטוטים מתוך פסק-דין זה אינו מקרי: מדובר בפסק-דין פלילי, אשר קבע את גבולותיה של עבירת המרמה והפרת האמונים.
שמעון שבס הועמד לדין פלילי בגין שתי פרשיות בהן היה מעורב, ושבהן פעל בניגוד עניינים: בראשונה (פרשת שטרן) פעל להזמנתו של נשיא מדינה זרה לשם קידום עסקה ביטחונית עימה, שתניב רווחים לאיש עסקים עימו היו לשבס יחסי חברות הדוקים; בשנייה (פרשת שולדנפריי) הפעיל את השפעתו כדי להאיץ את הטיפול בפרויקטים לבנייה של חבריו הקרובים, איתם היו לו קשרי עבודה עוד בטרם מונה לתפקידו כמנכ"ל. פרשת שבס העסיקה שלוש פעמים את בית-המשפט - פעם במחוזי ופעמיים בעליון - ונסתיימה בדיון נוסף שבו הרשיע בית-המשפט העליון (ברוב של שמונה שופטים נגד אחד) את שבס בעבירה של מרמה והפרת אמונים, שהתייחסה במפורש למצבים של ניגוד עניינים.
לא בכדי מצוטט פסק-דינו של שבס לאורכו של דו"ח המבקר הנוכחי; שניהם מבוססים על העיקרון לפיו איש ציבור, אסור לו להימצא במצב של ניגוד אינטרסים. כלל זה נועד להבטיח כי הוא ישקול שיקולים ענייניים בלבד, ומיועד למנוע פגיעה באמון הציבור במערכת השלטונית ומראית עין של התנהלות בלתי תקינה. המבקר לא עוסק בתוצאות של הפגם בדבר ניגוד עניינים. הוא רק קובע שיישומו של הכלל חייב את אולמרט להימנע מלהיות מעורב בכל עניין של החברה אותה מייצג עו"ד מסר - ופעולה שעשה בעניינה של החברה, בזמן שעו"ד מסר ייצג אותה, היא פעולה הנגועה בניגוד עניינים.
שאלה היא כמובן מה התוצאה במקרה של פעולה מתוך ניגוד עניינים. כדאי לזכור כי עצם ניגוד העניינים אינו מהווה עבירה פלילית - לא כל מצב של ניגוד עניינים גורר בהכרח עבירה פלילית, והדבר תלוי במהותו ובאופיו. חלקם של המצבים נתפש כ"פגם אסתטי", שאיננו מפר איסור משפטי; חלקם מהווה עבירה משמעתית. מעשה בניגוד עניינים של חבר-כנסת למשל יכול להיחשב עבירה על כללי האתיקה, וניתן אף לקיים נגדו הליך משמעתי. אלא שאין כללי אתיקה ואין כללי משמעת המתייחסים לשרים, כפי שהמחיש היטב מקרהו של השר רמון.
על פי חוק מבקר המדינה, אם "העלתה הביקורת חשש למעשה פלילי, יביא המבקר את העניין לידיעת היועץ המשפטי לממשלה". וכך אכן עשה המבקר. כעת יצטרך היועץ לשקול את מכלול השיקולים, כדי להכריע האם במקרה שלפנינו, אכן ישנה עבירה פלילית. בית-המשפט העליון קבע כי לשם קביעה זו, יש להתחשב: בעוצמת ניגוד העניינים; במידת הסטייה מהשורה; במעמדו של עובד הציבור בהיררכיה הציבורית; ובהשפעת פעולותיו על עובדי המדינה והציבור. לעניין המעמד וההיררכיה, הודגש כי ככל שמעמדו של עובד הציבור רם יותר, כן עשוי ניגוד העניינים שבו לקרבתו לעבירה הפלילית.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
