על הזכות להתבאס כמה שצריך, מתי שצריך

- את אוהבת להתבאס? שאלתי לאחר שראיתי שהיא מתחפרת בעניין שמוטב היה שתתגבר עליו.

- רוסו, אמרתי לה, כתב בספרו "אמילי" שרגש הרחמים קשור עם המצפון. אני חושב שהייתי מגנה מוסרית את שתיכן, אם לא הייתן מרחמות על החברה המסכנה שלכן. כפי שאת אומרת, היא באמת מסכנה. היא באמת אהבה את החבר שלה, היא באמת תלתה בו הרבה תקוות, והוא באמת נפרד ממנה באופן פתאומי ודי מכאיב, אם לא אכזרי. 

"השאלה הכי מעניינת בנושא הזה היא בכיוון של למה אנשים מרגישים רע כשהם מרחמים? למה זה רגש שאנשים מעדיפים לפעמים שלא להודות בו? אני חושבת שאם יציעו לאנשים אפשרות למחוק לעצמם רגשות, רובם ירצו למחוק את הקנאה והשנאה, אבל אני חושבת שהרגש של הרחמים היה מגיע למקום די גבוה. אנחנו תופסים את זה כאילו המרחם הוא החזק, והמרוחם הוא איזה מסכן עלוב. אבל זה בכלל לא ככה. ברגעים מסוימים אנשים הם מסכנים, והגיוני לרחם עליהם. למה אנחנו כחברה מרגישים אי נוחות עם הרחמים, ומצד שני לא מפסיקים לרחם?"

- אמרת למישהו שאת מרחמת עליו? שאלתי.

- מה דעתך על דברי ניחומים? ניסיתי להקשות, לא להראות לחברה שלך שאת מרחמת עליה, אלא לדבר אליה בצורה כזו שכאילו אין לה סיבה להיכנס לדיכאון. לחזק אותה בדיבורים אופטימיים, במקום לתת לה לשקוע בכאב. במקום לרחם עליה, להראות לה את ההפך שכאילו, במבט לעתיד, אין סיבה לרחם.

 "להגיד לחברה שלי שהיא תמצא חבר אחר, מקסים יותר, שראוי לה יותר, כי היא נהדרת ויפה וחכמה, ושתסתכל על כל הדברים הטובים שיש לה בחיים, זה בדיוק שוב לחזק את ההדחקה. לא לראות את הדברים הקשים אלא להיאחז בצדדים החזקים. למה? מה טוב בזה? הרי אנחנו לא יכולים באמת לרמות את עצמנו. זה יכול לעודד אותנו, אבל לא מיד. מותר להיות נורא עסוקים בכאב ולאט לאט לצאת ממנו. נראה לי שזה משהו שהיית יכול לכתוב עליו רשימה שלמה. אני חושבת שהיופי של הרשימה יהיה לשים את הפוקוס על הרגש הזנוח הזה".

 - את אוהבת לרחם על עצמך? שאלתי בנימה וכחנית.

- את מבינה שבכך את עוברת לצד השני, אמרתי כאילו מצאתי אצלה נקודת תורפה, אין לך בעיה להיות חלשה, אבל רק בעיני עצמך. את לא רוצה שירחמו עליך, נכון? כמו כולם, בעצם.

* * * *

רגש הרחמים, וזו כבר דעה שלי, הוא רגש מבלבל. רגש אלטרואיסטי, שכולו התחשבות בזולת, ללא שום תמורה, ודווקא בגלל זה הוא בעייתי. הוא טוב במידה שקשה לשאת.

אהבה, ידידות וחיבה, לשם השוואה, הם רגשות המבוססים על הדדיות. אהבה היא אולי הרגש שהכי מחליש אותנו, הכי מגחך אותנו לפעמים, אבל, בגלל ההדדיות שבו, אהבה מתלבשת עלינו בתור עוצמה. שני חלשים שלא מתביישים להיות חלשים זה בפני זו, הם שני אנשים חזקים. כמוה גם הידידות. נעים להיות חלש בתור ידיד, כי גם לידיד נעים להיות חלש, וביחד אנחנו חזקים.

רחמים, לעומת זאת, הם רגש חד סיטרי. אני מרחם עליך, בלי שאני מצפה, רוצה או מקווה שאתה תרחם עליי. אני חזק ואתה חלש, בלי שום הדדיות. זה יכול להשפיל, או ליצור חוסר נוחות, אלא אם אין לנו בעיה להיות חלשים.

לי אין בעיה כזו, וגם לא לבת שיחי, אבל להרבה מאוד אנשים, אולי לרובם, בהחלט יש.

• ניתן לשלוח לאבינועם אימייל בנושאי דילמות של רגש ומוסר. לצערנו, אין אפשרות להשיב אישית לכל הפניות.