מי בכלל צריך רב חברמן בחתונה?

להתחתן או לא להתחתן? זו השאלה. ואם כן, אז איך? אורתודוכסי, רפורמי, או אולי אזרחי? והטקס? מינימליסטי עם המשפחה ועשרה חברים או הפקה גרנדיוזית עוצרת נשימה? ואיפה האהבה בכל העניין? שאלות אלה, ואחרות עלו במפגש "מדורת השבט של הנישואין" שנערך ב"בית אביחי" לקראת ל"ג בעומר, והתעסק בצד הפחות מדליק של החג.

בכנס, שהיה המפגש השני בסדרת "קוד ישראלי", השתתפו הסופר ניר ברעם, השחקנית אסתי זקהיים שמשיאה זוגות בנישואים אזרחיים, אשת התקשורת הדתיה שהרה בלאו, הסופר והעיתונאי יאיר גרבוז, וקארין אופיר שהקריאה קטעי שירה וספרות.  

להתחתן, או שלא? ה"מומחים" בבית אביחי (צילום: גיל יוחנן)

הדינמיקה הקבוצתית של הנוכחים קרטעה בהתחלה, אבל אז ברעם הוציא את תפוח האדמה החם הוצא מהמדורה, והעלה לדיון את מצב הנישואים בישראל ועמו גם הצד הפחות אופטימי - פירוק התא המשפחתי. מכאן הדיון קלח.

למה להתחתן?

כששאלת ההארד קור "איך מסבירים את הרצון העז להתחתן" עלתה לאוויר, לא נרשמה תמימות דעים בקרב חברי הפאנל. זקהיים טענה שלנשים יש כמיהה לאמהות, אך זה ללא כל קשר למוסד הנישואין.

בלאו אמרה כי קיים קשר הדוק בין היהדות לנישואים, אך לאו דווקא מתוך תמימות. "בהכללה גסה, ככל שאת רווקה יותר שנים, משהו בך נעשה פחות 'דתי', שכן את מטפחת לעצמך מצבור של ידידים ותרבות פנאי.

"רבים גם סוברים שחתונה זה 'וי' חברתי שצריך לסמן כדי לשמר את התא המשפחתי, ומשתמשים בטיעון הדמוגרפי כדי שנשים ירתמו את הרחם שלהן. באופן כללי, פחות מדברים על המקום האישי".

זקהיים, המשיאה זוגות חילוניים מזה מספר שנים בארץ, התייסה גם לסוג אחר של נישואים וסיפרה לקהל על הקשיים שבהם נתקלים זוגות רבים שאינם מעוניינים לעבור ברבנות. "זוגות חד-מיניים שמגיעים אליי חפצים יותר בטקס הדתי, שכן הממסד בארץ לא מוכן לקבל אותם, ויחד איתם אני בונה טקס ממקום אישי, אבל גם ממקום יהודי. הטקס החדש מורכב משבועות אהבה ונדרים, המוחלפים בין בני הזוג".

כמובן שהתגובה מהקהל לא איחרה לבוא, כשחובש כיפה מהשורות הראשונות שאל בקול רם "ומה בדיוק דתי בזה?".

הרבנים החדשים

אבל האמירה המרכזית של הערב הייתה שמורה ליאיר גרבוז, שהצליח להכעיס חלק ניכר מהקהל הדתי באולם. "אני לא אוהב רבנים חברמנים", הוא הטיח. "טקס, בין הוא אם דתי ובין אם לאו, ראוי שיכובד, ואין זה משנה אם הוא נאמר בארמית או בעברית".

הוא הוסיף באותו עניין כי, בעיניו, "ההגדה של פסח של הקיבוץ נראית כאילו חברות הזמר הנפלאה של 'הגבעתרון' פירקה אותו חלקים-חלקים. השילוב בין הטקסט היהודי לטקסט החילוני זה העוול הכי גדול שיכול להיות, כי אלתרמן או יהודה עמיחי לא באמת יכולים להיות לצד הטקסט היהודי".

כשסיים את דבריו זכה גרבוז להתקפה מצד קהל דתי שניסה להסביר שדווקא באמצעות הפן האישי "הרבנים החדשים" מצליחים לקרב את בני הזוג ולהפוך את הטקס לפחות טכני. "זה לא טרנד", ניסו לומר לו, "זה החיבור החדש שלנו, וקיימים רבנים רבים שמבינים את החשיבות של העניין, ומסוגלים להתאים את עצמם לזמנים שלנו".