מסך עשן

מסך גדול

מה רע

מכירים את האתר rottentomatoes.com, שנותן ציונים לסרטים על סמך ממוצע של ביקורות הקולנוע בארה"ב? אז "מספר 23" מקבל שם 8. לא מתוך 10: מתוך 100. ותהרגו אותי, אני פשוט לא מבין איך המותחן הפסיכולוגי הלגמרי־לא־רע הזה הפך לאהוד אולמרט של הסרטים.

ייאמר מיד, "לגמרי לא רע" אין פירושו "ממש טוב". "מספר 23" מאכזב בכמה רמות: ראשית, הוא לא עוסק במייקל ג'ורדן. שנית, הוא כן עוסק בנומרולוגיה, ולקראת האמצע נדמה שזה כל מה שהוא עוסק בו, וזה נעשה מעצבן. שלישית, זאת כנראה ההופעה הדרמטית הכי פושרת בקריירה של ג'ים קארי. אבל 8? אפילו "אראגון" הוציא 15 ב־ottentomatoes, וזה היה הדבר הכי נורא שראיתי השנה חוץ מהפעם ההיא שהבת שלי התעטשה אבוקדו! לא משנה! סיפור ארוך!

"מספר 23" הוא על ברנש בשם וולטר (קארי), ועל מה שקורה לו כשאשתו (וירג'יניה מדסן) נותנת לו ספר בשם זהה (לא לוולטר. לשם של הסרט. אנשים, ברצינות, תתרכזו). זה מתחיל בגילוי שיש כל מיני קווים מקבילים בין וולטר לגיבור הספר הבלשי/ נומרולוגי שהוא קורא, ממשיך באובססיה שלמה סביב נוכחותו של המספר הלז בחיים של שניהם, ונגמר — זהירות, ספוילר — בסוף.

האמת, אם כבר מדברים על ספוילרים, יש דרך קצרה מאוד להסביר למה הסרט הזה הרבה יותר טוב מאיך שמדברים עליו: לקחת את ההתחלה המצוינת ואת האמצע הבעייתי, ולהראות איך הכל מתחבר פיקס בסוף. אבל לא באתי להרוס, אז אסתפק בלהכריז שאסור להקשיב למבקרי קולנוע. זה מותחן אינטליגנטי ויעיל, שבמינימום שווה צפייה בדי.וי.די. זהו, עכשיו קחו את ההמלצה שלי ואל תיקחו את ההמלצה שלי.

"מספר 23", 6.2 ב־IMDB*

מה טוב

"המבוך של פאן" הוא בדיוק ההפך מ"מספר 23": "32 רפסמ". סתם, אני מדבר על סרט הרבה פחות טוב ממה שעושים ממנו. ראוי לצפייה, לא נטול הברקות, אבל בטח לא גדול כמו הבאז שיש מסביבו.

הבמאי גיירמו דל טורו ("הלבוי") מריץ כאן שני עולמות מקבילים. הראשון הוא ספרד שאחרי מלחמת האזרחים, והגיבורות שלו הן אם ובת שעוברות לגור עם בעלה הטרי של האם, קפטן בצבא הפשיסטי; השני הוא עולם אגדי שנראה כמו הגירסה הלא מצונזרת של "עליסה בארץ הפלאות", שהבת ספק מדמיינת וספק נשאבת לתוכו. אבל אל תדאגו, בסוף הספקות ייעלמו. מה שלא ייעלם זאת התחושה שחוץ מכמה המצאות ויזואליות נהדרות — רק בשביל היצור עם העיניים על הידיים שווה לקנות כרטיס — אין בסרט הזה שום דבר באמת מסעיר או באמת מבריק. זאת פנטזיה יצירתית יותר ואפלה יותר ואלימה יותר מהממוצע, אבל זהו. רק יותר מהממוצע.

ב־20 הדקות הראשונות שלו, "המבוך של פאן" נראה כמו סרט סטודנטים שיצא משליטה. או חמור מזה, כמו סרט של טים ברטון. אחר כך זה משתפר, אבל בשורה התחתונה הוא מזכיר לי יותר מכל את המשפט שאמר — כך האגדה מספרת — אחד ממנהלי "וורנר" לג'ורג' לוקאס אחרי שראה לראשונה את THX1138 שלו: "גמדים שעירים, ג'ורג', זה כל מה שיש לך פה".

יצורים עם עיניים על הידיים, גיירמו. זה כל מה שיש לך פה.

"המבוך של פאן", 8.5 ב־IMDB*

*מדד הגולשים של imdb.com (הציונים הם מ־1 עד 10). זה פשוט יותר אמין מקמרלינג