"כשתראי נמר בשלג" פשוט תצחקי
בניני הוא איש קטן ופשוט, נאבק במראהו ובמעשיו, ובעיקר מצחיק ללא מרכאות או סייגים. ולכן כל ניסיון לייחס לו אפוס אנטי מלחמתי או משל סימבולי על השואה אינם אלא מחטיאים את הרוח הנושבת מסרטיו.
כנראה גם אותו לימדו את עיקרון ה Keep it simple Stupid מכיוון שהוא לא בא לטעון כאן תמות מרחיקות לכת או להתריס כלפי העולם, אלא לספר סיפור קטן של ליצן קטן ועצוב ולא בדיוק חשוב בעולם גדול.
עד כמה המציאות המתוארת מגוחכת והעולם הנשקף מסרטיו הוא אבסורדי, זהו באמת רק תוצר לואי לסרטים שלו (וזה אולי מה שעשה לו UPGRADE מעורר מחלוקת לאחד מהגדולים באמת).
יש הרבה שמשווים אותו לוודי אלן בתחילת דרכו, אבל דווקא בסרט הזה הוא הזכיר לו יותר מכל את צ'ארלי צ'פלין בשיאו:
היכולת לקחת חפצים פשוטים או מצבים יומיומיים ולפרק אותם למערכונים קצרים, מצחיקים עד מאד - זהו סוד תמציתו של גאון אמיתי המשתמש בכל טווח אמצעי ההצחקה האפשריים: המימיקה, הגוף, השפה, הניגון שלה וכלה בטקסט עשיר (כאילו כל האחים מארקס נמצאים בגוף הקטן הזה).
כמובן שיש לסרט בורות וחורים, חסרונות ומגרעות, אבל בעיני הכל נשכח ונסלח ע"י כמה נגיעות קטנות כמו הדיאלוג שלו עם הגמל או הקטע עם כיסא הספר.
יכולת תיזמון הבדיחה שלו היא מעבר למרשימה (תנאי הכרחי לקומיקאי), היא גאונית, וכמעט תמיד מצליחה לתפוס אותך לא מוכן שכן יש לו נטייה די מעצבנת למרוח מונולוגים נוטפי דבש מעבר לתיזמונם המקסימלי שטיפוסים סרקסטים וציניים שכמונו יכולים לסבול.
אז תעשו כמוני, תשאירו את שק הציפיות בבית ותבואו בלתי משוחדים ,אני מקווה שתהנו גם כן.
בניני, וודי אלן או צ'ארלי צ'פלין?
מומלצים
