אנחנו הרוכבים, אשמים לא פחות

אין צ'אנס שלא צפיתם במחזה המזוויע. במשך למעלה מדקה התעלמו עשרות נהגים מרוכב קטנוע שנפגע ושוכב על הכביש. לאף אחד לא אכפת היה מגופת הקטנוען שלא נעה במרכז מסלול הנסיעה, ולכל היותר התחמקו ממגע עמה. האובייקט הדומם וכלי רכבו רק הפריעו להם מעט. לא הרבה יותר מזה. גם כאשר החליט מישהו לעזור, זה נעשה באיטיות מקוממת. הדם עולה לראש. קשה למצוא מילים קשות מספיק, כדי לתאר את מה שנחשף במצלמות מערכת האבטחה. מדהים איך סרטון של כמה עשרות שניות מסכם בצורה מבחילה ואמיתית כל-כך, באיזו חברה מגעילה אנחנו חיים.

אבל הסרטון הזה לא חושף רק את סגנון ה"אדם לאדם זאב", שהחברה שלנו מחדדת לכדי שלמות. הוא גם מראה באופן טרגי עד כמה אנחנו, הרוכבים על שני גלגלים, מביאים על עצמנו סכנות שאינן מחוייבות המציאות. רוכב הקטנוע שבסרט, את זה לא בעיה לראות, נמחץ בין שני כלי רכב, כאשר השתחל לכאורה ביניהם, כשהוא אינו מותיר לעצמו כל סיכוי במקרה שאחד מהם יסטה קלות. וזה מצב בו אנחנו מוצאים את עצמנו לעיתים קרובות, בכל נסיעה.

אתם, בדיוק כמוני, מודעים היטב לרשימה הלא נגמרת של עבירות תנועה וטעויות רכיבה שאנחנו מבצעים כל הזמן, בכל כביש כמעט. רוצים דוגמאות? בבקשה.

בין מכוניות נוסעות: לקטנוע ואופנוע יש יתרון פיזי ודינמי אדיר בתנועה עירונית. ואנחנו מנצלים אותו, לעיתים קרובות תוך סכנת מוות ובזמן שאנחנו מסתמכים על מיומנות נהגים שמלכתחילה אינם טובים במיוחד. סטייה קלה של אחד מכלי הרכב והופ, הקטנוע נפגע, מתהפך ועשוי ללכוד את רוכבו מתחת לגלגלים.

לצד מכוניות חונות: תראו לי שליח שאינו מנצל את הרווח הצר בין המסלול הימני ברחוב לבין המכוניות החונות, ואראה לכם פילים מעופפים. האם מישהו מאיתנו אינו מודע לנזק שתחולל דלת נפתחת מבלי לשים לב?

לפני האוטובוס והמשאית: כל רוכב קטנוע, כל אחד, מצא עצמו מספיק פעמים מנסה להשתחל ברווח הצר שהותירו כלי רכב כבדים, למשל כאשר נהג אוטובוס יוצא מהתחנה, המכוניות עומדות כדי לפנות לו מקום, אבל יש עוד סדק זעיר. הנהג הזה, כולנו יודעים, עסוק לעיתים קרובות באותו זמן במתן עודף לשלושה נוסעים...

לתוך הצומת בצהוב-אדום: כשמכונית "גונבת" רמזור בתוך העיר, זה עשוי להסתיים בפגיעות פח. כשרוכב קטנוע או אופנוע עושה את זה, זה נגמר לעיתים קרובות מדי במוות. עוד שנייה אחת של המתנה לפני היציאה לדרך, עוד מבט ימינה ושמאלה. ולהספיק לעבור לפני שמגיע אדום? אפשר לוותר על זה, ולהמתין עוד דקה. ולחיות.

גונבים את הצומת: הסטטיסטיקה לא ממש מסוגלת לטפל בכך, אבל כמה תאונות אירעו כי רוכבי קטנוע ממהרים - מי אמר שליחים - החליטו על רכיבה קריאטיבית, ורכיבה על מעברי חציה כדי להגיע לרחוב אליו אין פניה מנתיב נסיעתם? כמה פעמים התנועה נעצרת בחריקת בלמים כי לפתע חייב הקטנוע לעלות על מדרכה הומת אדם?

אין כניסה: עם יד על הלב, כמה פעמים רכבתם ברחוב ללא כניסה, והרגשתם בסדר גמור עם זה? עבירה שלא הייתם מעזים לעשות עם רכב ארבע גלגלי, הופכת "מותרת" עם קטנוע. וזה, בזמן שעם קטנוע אתם הרבה יותר פגיעים.

וזו רשימה חלקית. הרי עוד לא דיברנו על רכיבה עם קסדה לא רכוסה, ששקולה לרכיבה ללא קסדה בכלל. תאונה מקרית עשויה להסתיים כך במוות מיידי, במקום בזעזוע מוח.

הסטטיסטיקה לא משקרת, ומוכיחה כי הרוכבים פגיעים יותר. את המשוואה הזו אי אפשר לשנות, בשום אופן - מפגש בין רכב דו גלגלי למכונית, בוודאי רכב כבד, יסתיים לעולם בהפסד לרוכב. קינות וטרוניות על הרגלי נהיגה של אחרים, לא יעזרו כאן. האחריות בסופו של יום, עלינו. אם לא נתייחס לרכיבה כאל פעולה סופר-רצינית וכזו שטומנת בחובה סכנה, נציב את עצמנו בעמדת סיכון שסופה מוות. לא חבל?

רוצים להגיב? אנחנו כאן כדי לשמוע.

• הכותב עורך את אתר האופנועים פול גז