"לא חשבתם שאני מסוגלת?"

מלי לוי בצילומים לשער "פנאי פלוס". מראיינת: רוני שיינר (עילי קמחי)

זה קרה לפני שנה וחצי. באמצע שיעור משחק בבית ספר של יורם לוינשטיין הבינה מלי לוי שהיא חייבת להיות נאמנה לעצמה. ברגע אחד היא הבינה שהיא חייבת להיות גלויה יותר עם עצמה והסביבה. פתאום היא הבינה שלמרות שיש לה בעל מוצלח ואוהב וקריירה מגוונת ומשגשגת, חסר לה דבר אחד בחיים: ילד. "זה היה רגע מוזר", היא משחזרת את ההארה שחוותה. "סיימתי תרגיל בכיתה, מסוג התרגילים שכל הכיתה בוכה איתך, יצאתי לשטוף פנים מהדמעות, ופתאום אמרתי לעצמי: 'אני צריכה ילד!'. אין לי מושג למה זה עבר לי בראש, זה בכלל לא היה קשור לתרגיל שעשיתי. הקטע המוזר בכל הסיפור הוא שכשחזרתי לכיתה, המורה שלי ניגש אליי ואמר לי: 'אני חושב שאת בשלה לעשות ילד'".

לימודי המשחק המזורזים במשך שנה שלמה, זמן ארוך להפסקה כשמנהלים קריירה עמוסה מגיל 16, לא היו רק הזרז לאימהות הטרייה שלה לנועם, בן ארבעת החודשים, אלא בעיקר היוו מסע אינטנסיבי לגילוי עצמי, לטלטלות נפשיות ולמהפך אישי. מהפך שלא מסתכם רק בפרידה מהבלונד שהיה סמלה המסחרי כדוגמנית לטובת שיער ברונטי, אלא בעיקר תהליך של התבגרות ונאמנות עצמית, צמד מילים שהיא חוזרת עליו לאורך שיחתנו.

בשנתיים האחרונות עשתה מלי לוי (27) דרך ארוכה שבה נפרדה לשלום מתדמית הקלולס הצחקנית שדבקה בה בימי הדוגמנות הרחוקים ("כבר כמה שנים טובות שאני לא חיה כדוגמנית. דוגמנית זה לרוץ עם הבוק מסוכנות לסוכנות וללכת לאודישנים. היום אני הפנים של בוניטה וזה מספק אותי"), ובעיקר מתקופת "אקזיט" הפרועה, תקופה שממרחק הזמן היא מוכנה לחשוף שלא היתה התקופה הכי מאושרת בחייה. "הייתי זקוקה לחפירה הנפשית שעוברים בבית ספר למשחק. רק שם הבנתי כמה לא אמיתית הייתי עם העולם ועם עצמי", היא משחזרת את התובנות שאליהן הגיעה, ועיניה נוצצות מהתרגשות. "יש משהו בעולם הבידור שהוא נורא סוחף. עוברים מפרויקט לפרויקט, מתיישבים לראיונות בשביל לקדם פרויקטים, ומצאתי את עצמי על טייס אוטומטי עונה בראיונות 'הכל מצוין' ו'נהדר לי', כשבפנים הרגשתי שאני הרוגה וחווה דיכאונות קשים".

"בטח שאני רוצה עוד ילד". מלי לוי (צילום: עדי אורני)

כמו מה למשל?

"התקופה של 'אקזיט' היתה לי מאוד מאוד קשה. ממש משבר. אומנם כל מי שהייתי איתו שם הוא היום כמו אח שלי, אבל אז אלה היו ימים שזה היה פשוט עמוס מדי. היה לי פיצוץ מאוד גדול עם יעל (גולדמן - י.א), שהיא החברה הכי טובה שלי, וזה היה קשה לי מאוד. אנחנו, שדגמנו יחד בפריז, בילינו וחיינו יחד, פתאום עבדנו כל יום וכל היום וזה היה כנראה קצת יותר מדי. היה לי קשה להתמודד עם זה".

למרות שזאת היתה תקופה של חשיפה יומיומית ופריצה מקצועית?

"דווקא בגלל זה אלו היו שנים קשות. כל אחד הגיב לזה אחרת, ואני לקחתי את זה קשה. היה לי קשה עם הביקורות, היה קשה לי עם חלק מהתכנים, ובאותה התקופה לא הייתי מספיק אסרטיבית לעמוד מול עורך התוכנית ולהגיד לו 'שמע, לא מתאים לי להגיד או לעשות את זה'. באותה התקופה גם התחתנתי עם שמעון (גרשון - י.א), הקמנו בית, הוצאנו את הדיסק של 'המשולש' עם סבי, אחיו, ולא ידעתי בכלל לאן אני מכוונת ומה אני רוצה מהקריירה. הייתי נורא מבולבלת".

מה שלא מנע ממך לשבת בראיונות ולהגיד "אקזיט זה מוי כיף!".

"ממש ככה. ושלא תבין אותי לא נכון, היה כיף ברגעים רבים, זה היה בית מדהים, אבל היו גם המון רגעים קשים ומשברים. הייתי זקוקה לפסיכולוגית ולא מצאתי את הזמן בשביל זה. אתה יודע מה, אני אפילו לא יודעת כמה הייתי מודעת למה שעברתי באותה התקופה. מבחינתי, לימודי המשחק באו בדיוק בזמן. למדתי שם לדבר, לחשוף את עצמי. וגם זה לא היה קל. בהתחלה היו מעיפים אותי מהכיתה באמצע התרגילים. המורים שלי היו אומרים לי 'את לא מרגישה שאת עובדת עלינו? את לא שומעת את זה שאת מדברת כמו פסיכולוגית בת 70?'. לא הבנתי על מה מדברים איתי. הייתי רגילה לעשות את זה שנים".

לעשות מה?

"לחשבן לסביבה. להיות בסדר עם כולם. לא להגיד תמיד את מה שחשבתי. סוף שבוע אחד בתקופת הלימודים אמרתי לעצמי שאני חייבת להיפתח ולהיחשף. החלטתי שאני מוכנה לקחת את הסיכונים שאולי משהו ידלוף לעיתונות. הגעתי לכיתה והתחלתי לדבר על ה־כל. על הילדות, האהבה, הכאבים, הטראומות, הפחדים. הכל. בשלב מסוים התמכרתי לזה. זה שחרר אותי כל כך שפשוט ישבתי על הבמה ודיברתי בלי הפסקה. היו צריכים לעצור אותי. התרגילים בכיתה היו קצרים מדי בשביל להכיל את כל מה שהיה לי בפנים, את כל מה שהחזקתי בבטן. בתוך כל זה היו לי המון הארות על איך אני רוצה לחיות את חיים שלי, על הפתיחות המשחררת, ועל זה שאני רוצה ילד".

השחרור הנפשי של לוי מורגש היטב במהלך השיחה. היא מדברת ללא הפוגה, כמעט ולא שוקלת מילים, במובן החיובי של המילה, ולא מהססת לחשוף את מערכת היחסים שלה עם בן זוגה זה שבע שנים, הכדורגלן שמעון גרשון.

מלי לוי שמעון גרשון (צילום: אורי אליהו)

"שמעון ואני הפכנו להיות כמו 'משפחת אז מה ניש?' של מה קשור. אנחנו רואים את המערכונים ב'הישראלים' ונקרעים מצחוק, זה כל כך אנחנו. אנחנו כל היום מתעסקים ב'הילד התהפך', 'הילד גרגר' וכל מיני דברים שמשעממים אחרים", היא מספרת בהתלהבות כשחיוך עצום פרוס על פניה, תוך שהיא שולפת מהתיק את מכשיר הסלולרי שפניו של נועם מעטרים אותו כשומר מסך. "זה סוג של אושר אינסופי".

תיארת לעצמך שככה זה יהיה?

"כל כך לא. לפני שנכנסתי להריון היו לי כל כך הרבה פחדים של איך אתמודד עם זה, ומה יהיה עם הקריירה שלי, ואיך זה ישפיע על הזוגיות שלנו. כל הזמן אמרתי שבקושי בדון, הכלב שלי, אני מטפלת, ושאין מצב שאני אתמודד עם ילד. אבל היום זה נראה לי הדבר הכי טבעי בעולם. זה כל כך כיף וממלא אותי באושר שאני מוצאת את עצמי חושבת מחשבות על איך אני הולכת להביא עוד ילד, ואיך האהבה שלי תתחלק בין שני ילדים".

עוד ילד? כבר?

"אומרים שזה הורמונלי אצל נשים שילדו. יש תיאוריה שאומרת שאחרי ארבעה חודשים מגיעה המחשבה על הילד השני, אחרי שנה זה נרגע ואז זה חוזר בגדול. בטח שאני רוצה עוד ילד".

השנה האחרונה היתה שנה עמוסה נפשית, רגשית ופיזית עבור לוי. במקביל להריון, שהסתירה במשך תקופה מהעולם ומהתקשורת ("על הסט של 'השיר שלנו' התלחששו עליי מאחורי הגב שאני בולימית, כי כל הזמן הייתי רצה להקיא בשירותים. שיתפתי אותם רק אחרי חודש"), היא הצטלמה לשתי סדרות מצליחות שמיקמו אותה היטב במשבצת "השחקנית" שאליה היא מכוונת. התפקיד הראשון היה בשתי העונות האחרונות של "השיר שלנו", שם גילמה את אלינור, חיילת צפונית עשירה וביצ'ית שעסוקה בלמרר את חייהן של יתר בנות הלהקה הצבאית, והתפקיד השני הוא בסדרה "מסודרים" שם גילמה את דמותה של יעל שני, דוגמנית מצליחה שנמשכת לכסף, ובהתאמה לתומר לוי (אסי כהן). בשתי הסדרות אגב, שולב ההריון הפרטי בתסריטים. ללוי קילומטרז' לא מבוטל בסדרות יומיות. מ"קפה פריז", "סיטי טאוור", "אהבה מעבר לפינה", ועד כאמור "השיר שלנו".

לשימוש פנאי פלוס בלבד! מסודרים (צילום: עדי אורני)

אבל לתגובות על הופעתה בסרט הקולנוע "נו אקזיט" ובסדרה "מסודרים", היא לא התכוננה. "שמעתי בחודשים האחרונים מלא מעט אנשים שהפכתי לאיכותית. אמרו לי שהפתעתי. זה כמובן מחמיא לי, אבל גם גורם לי לתהות למה הכוונה בהפתעתי? לא חשבתם שאני מסוגלת?".

את עצמך לא הפתעת?

"לא. ידעתי שיש לי את זה. אני חושבת שהתבגרתי וההתבגרות שלי נראית על המסך, אבל זאת לא הפתעה עבורי".

ועכשיו, אחרי תו איכות התקן שקיבלת בזכות "מסודרים", זה גורם לך לשקול את צעדייך ביתר קפידה? תפקיד ב"האלופה 5" מבחינתך לא יקרה?

"אני ממש לא שוללת את זה. אני חושבת שטלנובלה זה בית ספר למשחק, וכשאני שומעת שחקנים מלכלכים על טלנובלות זה מקומם אותי. העבודה בטלנובלה היא לא קלה בכלל, מצלמים לפעמים 40 סצינות ביום, אתה לומד להכיר את הדמות שלך תוך כדי הצילומים, והכל מונח על כתפיך.

שחקן שמצליח לצאת טוב בטלנובלה הוא שחקן מצוין בעיניי. בוא נגיד שהרבה יותר קל לצאת טוב בסדרה כמו 'מסודרים', שהיו לנו בה אלפי חזרות עם הבמאי, ועבדנו על כל מילה ומילה, מה מסתתר מאחורי הטקסט, לאן הדמות הולכת, מה היא רוצה וכו'".

אז מה הדבר הבא שהיית רוצה לעשות?

"מאוד הייתי רוצה להצחיק ולעשות תוכנית מערכונים. להביא את מלי המצחיקה שאני חושבת שלא מכירים אותה".

את תהליך ההתבגרות האסרטיבי של לוי הרגשנו על בשרנו גם במערכת המגזין. דרמה קטנה עמוסת SMSים ומיני התמוטטות עצבים של האנשים שהרימו את שער העיתון איימה לחרב לכולם את סוף השבוע האחרון. בזמן שצוות הקריאטיב של העיתון רצה להביא לכם את לוי בצילום אמנותי עם העולל, כנהוג בניכר, או לחלופין את לוי שחזרה לגזרה של לפני ההריון בבגד ים קיצי ולוהט ("אני עדיין עם ארבעה קילו עודפים, אבל האמת היא שנעים לי איתם. אני אפילו חושבת שהם מחמיאים לי"), ואחרי שכבר סוכמו הדברים עם נציגיה, לפתע הרימה ההתבגרות את ראשה, בצורת מרד של הרגע האחרון. "שמעת על הדרמה שהיתה על הסט של השער?", היא מתעניינת אצלי.

שמעתי. לא הבנתי בדיוק מה היה הסיפור.

"רצו לצלם אותי עם בגד ים ולא הסכמתי".

למה?

"כי אני לא חושבת שזה ישרת אותי. א. אני אחרי לידה ואני לא מרגישה סופר דופר עם הגוף וב. זה ממש לא משרת את מה שאני רוצה להעביר לקוראים".

ומה את רוצה להעביר לקוראים?

"את מה שאני ומי שאני היום. לראות את הגוף שלי בבגד ים לא יעביר את זה. עשיתי את זה שנים, גם בגדי ים וגם הלבשה תחתונה, אבל היום אני לא עושה את זה, ו'פנאי פלוס' זה לא קטלוג".

דווקא יש לנו אחלה גרפיקאים. אשפים בריטושים.

"נו, ואז אנשים יסתכלו על תמונה מעובדת במחשב ויגידו 'וואו, איך היא נראית אחרי לידה'. לא בא לי לעבוד על הקהל".

שנתיים אחורה בזמן, מציעים לך שער כזה בעיתון, היית מסכימה?

"סביר להניח שהייתי עושה את זה, ואז הייתי חוזרת הביתה כשאני כועסת על עצמי. פעם לא ידעתי לעמוד על שלי. למדתי לאט לאט להיות אסרטיבית. יש תפיסה שלדרוש זה פסול, שאם את שחקנית שדורשת משהו אז את דיווה ויש לך מניירות, אבל השאלה היא מה דורשים. זה לא שביקשתי מגש סושי לצילומים. בסך הכל ביקשתי להיות נאמנה לעצמי. פאקינג רציתי להרגיש טוב עם עצמי".

• את המשך הכתבה ובה היא שוטחת את משנתה על נישואים וגירושים ומספרת מה עלה בגורל קריירת השירה שלה תוכלו לקרוא בגיליון "פנאי פלוס" החדש