המלצה: תקריאו לילדים סיפורים מהתורה

לפני שנים רבות כשהבן הגדול שלי עוד היה הבן היחיד הקפדתי לקרוא לו סיפור בכל ערב לפני השינה. פעם אחת הייתי עסוקה ועייפה וביקשתי פטור. הוא לא ויתר בקלות. במהלך המשא ומתן הגנתי על זכות ההשתמטות שלי: "לא כתוב בתורה שבכל יום אמא צריכה להקריא לבן שלה סיפור".

"נכון", הוא ענה. "בתורה כתוב 'בכל יום אמך תקרא לבנך את סיפורך'". התרגשתי. הבנתי שנקלט יותר ממה ששיערתי.

"אמא, זה הבור של יוסף?"

היום עם בני הצעיר אני משקיעה בסיפורי התורה באופן מודע. היתה תקופה ש"סבא נח" (בעיקר בגירסה הססגונית של של לוסי קזינס) היה הגיבור שלנו. היה לנו מזל, ובדיוק באותו זמן אחותו הכינה עם חברים תיבת נח לכיתה בבית הספר.

את הסיפור על אדם, חוה והנחש הוא מכיר בעיקר מהדי.וי.די של סיפורי התנ"ך (של מאיר שלו ויוסי עבולעפיה). זאת גירסה כל כך מוצלחת שגם אני מוכנה לצפות בה שוב ושוב.

מגדל בבל הענקי (סיפורי התורה – עריכה: עטרה אופק, איור: ניקודה זינגר), קם לתחייה כמעט בכל יום בבית שלנו כשאנחנו בונים מגדל של קוביות על השטיח ונהנים במיוחד להרוס אותו (ולהרגיש כמו אלוהים?). עד שהגיע פסח וסחף אותו בסערה עם פרעה הרשע, משה בתיבה, עבדים, פירמידות, עשרת המכות ויציאת מצרים.

הסיפור האהוב עליו ביותר היה הסיפור על יוסף. לפני שנים רבות קניתי בחנות של תשמישי קדושה יהודיים בארצות הברית ספרון לפעוטות עם איורים צבעוניים ומלאי חיים של סיפור יוסף וכותונת הפסים. במשך שנים הוא התגלגל לו ברחבי הבית בלי לעורר עניין מיוחד, אבל מאז שבני הצעיר גילה אותו הוא הופך בו והופך בו.

כל דבר בספר הזה מקסים אותו ומעורר את סקרנותו: הבגדים (למה הם לובשים שמלות?), האיבזור (למה יש להם מקלות?), והעלילה (למה רק יוסף קיבל כותונת פסים? למה הם זרקו אותו לבור?). כשאנחנו מטיילים עם חברים בשמורת טבע ועוברים ליד מכתש קטן לצד הדרך הוא מברר - "אמא, זה הבור של יוסף?".

התחלה קלאסית

מה מיוחד בסיפורי התורה? למה לחזור אליהם שוב ושוב? מה יש להם להציע לנו?

מדובר בסיפורים טובים, כמובן. טובים בהרבה מאותם מיזמים בכריכה שבאו לעולם בלי סיבה והגיעו אל תודעתנו וספרייתנו בחסות אנרגיה יחצ"נית. קלוריות מילוליות ריקות. אבל יש גם אופנות וגימיקים נחמדים ובוודאי שלא חסרים גם ספרים טובים ממש. אין הכוונה להציב שומר בכניסה לארון הספרים הילדי מפני "השפעות זרות".

לא מדובר רק באיכותם האוביקטיבית של הסיפורים. התנ"ך הוא הספרות הקדומה והחשובה ביותר שלנו. ההכרות עם סיפורי התנ"ך היא דרך לרכישת שפת אם תרבותית. להכיר את העלילות, להזדהות עם הגיבורים, להרגיל את האוזן לשפה שהיא שלנו אבל אחרת. זאת התחלה טובה. יציבה. קלאסית.

סיפורים שהם צידה לחיים

התורה עוסקת בשאלות הגדולות על טבע האדם והעולם, על טוב ורע, על משפחות. על הסיפור המיוחד של העם ושל הארץ שלנו. התורה מזמנת מחשבה ושיחה על הנושאים הגדולים של החיים ומציעה שפה (סיפורים, דמויות, מושגים), בכדי לחשוב ולדבר עליהם.

גיבורי התורה מעוררים הזדהות עמוקה כבר מגיל צעיר. הם מתמודדים עם אפליה הורית ואלוהית, עם תחרות וקנאת אחים, עם תפקידים שנכפים עליהם, עם נפילות וכישלונות, וחווים גם התגברות על קשיים והיחלצות ממצבים שנראים חסרי סיכוי.

מדובר בסיפורים עם פוטנציאל גדילה אין סופי: גן עדן, מגדל בבל, סדום ועמורה, רחל ולאה, יציאת מצרים, הסנה הבוער, דוד מול גולית, שלמה המלך, אסתר המלכה... צידה מזינה בעלת ערך שלא ינוס ליחה בדרך הארוכה של החיים.

את הסיפורים האלה הילדים ישננו בכל שנה בגן ובבית הספר. בשמות האלה הם יפגשו כילדים וכמבוגרים מחוברים לקרובי משפחה, רחובות ואתרים. עם השנים ההבנה תעמיק ומערכת ההקשרים תלך ותסתעף. קוראים לזה תרבות.

תפקידנו להעביר

אבל הערך המוסף המרכזי של סיפורי התורה קשור למקום שלנו כהורים. יש משמעות חינוכית לכך שאנחנו מעבירים לילדינו דבר יקר שהגיע אלינו. דבר גדול מאתנו, שלא "שייך" לנו. זאת מורשת שקיבלנו. היא מלווה אותנו כל חיינו ויש לנו תפקיד בקשר אליה ובקשר לילדים שלנו. להעביר אותה הלאה, אליהם.

ומכיוון שלא מדובר בחפץ שאפשר להעביר אותו מיד ליד – המלאכה של יצירת הקשר לחיים שלנו ושל הילדים שלנו היא עלינו. ה"סמכות ההורית" שלנו נתרמת לא רק מפני שבעשרת הדברות כתוב "כבד את אביך ואת אמך", אלא מעצם התפקיד החשוב שאנחנו ממלאים כמעבירי ומפרשי הסיפורים שנשלחו אליהם מזמנים רחוקים.

לפני כמה ימים זמזתי לי בלי משים שיר: "בשמים ראיתי קשת...". "לא את ראית את הקשת", מיהר לתקן אותי בן השלוש: "נח ראה את הקשת". מתפתחת לה שיחה קצרה על קשיי החיים של נח ובני משפחתו בתיבה. "הם גרו עם עכברים? פיכסה. עכברים זה מגעיל אותי".

קשה לי להתאפק ואני מנצלת את ההזדמנות לשינון קצר. אתה זוכר איך קראו לבנים של נח? הוא חושב רגע: "קראו להם: שם... חם...", הוא נתקע קצת "ופושר!"

את ההמלצות שלנו לספרים וקלטות עם סיפורים מהתנ"ך תמצאו במסגרת.

• הכותבת היא אמא לשלושה, תלמידת רבנות ב"היברו יוניון קולג'", עוסקת בתיווך בין "רמת השרון" ל"ירושלים", כותבת, מלמדת ומנחת קבוצות מעגל החיים הנשי.