שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    הירושלמים משחררי ירושלים
    מסלולי קרבות החטיבה הירושלמית במלחמת ששת הימים
    מי באמת שיחרר את ירושלים? האם אנחנו מכירים את הסיפור המלא? לרגל יום ירושלים ולציון 40 שנה לאיחוד העיר, מארח בלוג "במנהרת הזמן" את אל"מ (מיל.) יוסי לנגוצקי, מפקד ה"סיירת הירושלמית" במלחמת ששת הימים, המציג את סיפורו האישי ומציע מסע חווייתי בעקבות קרבות החטיבה הירושלמית. חלק א' בסדרה: 

     

    תדמית שחרור ירושלים העתיקה והר-הבית על ידי חטיבת הצנחנים, דחקה ולא במעט מהזיכרון ההיסטורי את תרומתן המכרעת ללחימה של שתי חטיבות נוספות בקרב על שחרור ירושלים: ה"חטיבה הירושלמית" (חי"ר, 16) בפיקודו של אל"מ אליעזר אמיתי וחטיבת הראל (שריון, 10) בפיקודו של אל"מ אורי בן- ארי. מהלכי ותוצאות הלחימה של חטיבות אלה הם שהכריעו אסטרטגית את הקרב על ירושלים, כאשר גברו כבר בשעות הלחימה הראשונות על הכוחות הירדניים באגף הדרומי (מוצבי ארמון הנציב - הנקניק - האנטנה - הפעמון) ובאגף הצפוני של העיר (מוצבי הרדאר - שייח עבדול אל-עזיז –בידו-תל-אל-פול) , וכיתרו אותה מדרום ומצפון. אשר לשיחרורה של העיר העתיקה, הרי שלוחמי החטיבה הירושלמית פרצו וטיהרו רובעים בעיר העתיקה, בו-זמנית, ללוחמי חטיבת הצנחנים.

     

    עיר חצויה לשתיים

    "החטיבה הירושלמית", היא חטיבה (מחוז) 16, היוותה במלחמת העצמאות את הכוח העיקרי שהגן על העיר, בה נפלו 651 (!) מלוחמיה, והמשיכה בהגנת העיר והפרוזדור המוביל אליה במהלך 19 השנים עד מלחמת ששת-הימים. החטיבה הייתה חטיבת מילואים, בסדר גודל של אוגדה, וכללה: 4 גדודי חי"ר, 4 גדודי חק"ש, פלוגה בהר-הצופים, פלוגה בקו-העירוני, מרכיבי שריון, ארטילריה, הנדסה, רפואה וקשר, הג"א והגמ"ר (הגנה מרחבית), שהסתכמו בכ-15.000 לוחמים. רוב חיילי החטיבה היו ירושלמים, ביניהם סטודנטים רבים.

     

    כידוע, בקרבות מלחמת העצמאות בירושלים לא הושגה הכרעה על השליטה בעיר, ומאז ה"תיקו" נותרה העיר חצויה, כשמערבה ישראלי ומזרחה ירדני. לאורך קו הגבול שהפריד בין שני חלקי העיר ניצבה כל אותן שנים מערכת ביצורים ומכשולים שכונתה "הקו העירוני" או "קו ירושלים", כשלאורכו נמתחת רצועה של שטח-הפקר ברוחב משתנה של כמה עשרות מטרים, שהפרידה בינינו לבין הירדנים. הקו העירוני השתרע לאורך כ-7 ק"מ, מרמת רחל בדרום (מוצב "הפעמון") ועד לסנהדריה (מוצב גבעת התחמושת) בצפון. לא אחת אירעו תקריות אש עם נפגעים לאורך הקו, ששימש למעשה כקו הזינוק לשחרור העיר במלחמת ששת-הימים.

     

    שני שטחים חיוניים, בצפונה ובדרומה של ירושלים, הוגדרו בהסכמי שביתת הנשק בתום מלחמת העצמאות כשטחים מפורזים שאסורה אליהם כניסת צבא: בצפון, מנותק מן העיר, נותר עם תום המלחמה האזור המפורז של הר-הצופים, שכלל עד 1947 את האוניברסיטה העברית ואת בית החולים הדסה, כשהקשר עם פלוגת ה"שוטרים" (למעשה חיילי צה"ל במסווה שוטרים) המוצבת עליו מנוהל בשיירות דו-שבועיות, הנעות בפיקוח האו"ם. ובדרום, האזור המפורז של ארמון הנציב, שכלל בתוכו את ארמון הנציב, אשר שימש בתקופת המנדט הבריטי כמקום מושבו של הנציב העליון, ובהמשך כמטה משקיפי האו"ם במזרח התיכון ואת "חוות הלימוד", ואשר הגיע במערב עד למחנה אלנבי (שכונת תלפיות).

     

    היכן התנהלו קרבות החטיבה הירושלמית במלחמת ששת הימים? על מנת לענות לשאלה זו כהלכה נצא לסיור במספר נקודות תצפית מרכזיות בהן שזורים מאורעות המלחמה. את הסיור בעקבות הלוחמים נתחיל בתצפית מטיילת ארמון הנציב.

     

    יוצאים לקרב

    תצפית מטיילת ארמון הנציב (ראה מפת קרב מצורפת) - - בנקודה זו החל הקרב על ירושלים ועל יהודה ושומרון במלחמת ששת הימים. ביום שני, 5 ביוני 1967, בשעה 10:00, הצטרפו הירדנים במפתיע למלחמה בישראל, כשהחלו לירות ולהפגיז את ירושלים. באותה שעה השתלטה פלוגה ירדנית על מתחם האו"ם ב"ארמון הנציב" המפורז, וחברה לפלוגה ירדנית קודמת, שהייתה ממוקמת שנים רבות במוצב המבוצר של "הנקניק", (כיום שכונת תלפיות מזרח), שהשתרע על רכס באורך של כ-1.5 ק"מ, משולי ארמון הנציב דרומה, לכיוון הכפר צור באחר. ב-14:00 החלו חיילים ירדנים לנוע מארמון הנציב לכיוון חוות הלימוד לצורך כיבושה. תוך דקות ניתן האות למתקפת-נגד, לבלימת הירדנים ולכיבוש ארמון הנציב ו-"הנקניק". תוואי הטיילת הנוכחי הוא למעשה ציר ההתקדמות של צוות הקרב של החטיבה הירושלמית בהתקפת הנגד שבוצעה, מכיוון מחנה אלנבי אל השער המערבי של מתחם הארמון שממזרח לנו.

     

    מפת הקרב בארמון הנציב (לצפייה במפה המלאה - לחצו כאן)

     


     

    התקפת הנגד בוצעה ע"י "צוות קרב משולב", של יחידות מילואים, שהוקם לצורך זה, תוך כשעה, על ידי החטיבה הירושלמית. למפקד הצוות מונה מג"ד חי"ר 161, סא"ל אשר דרייזין (דר), שגזרת ארמון הנציב הייתה בתחום אחריותו. אליו סופחו כוחות העתודה החטיבתית, שכללו את הסיירת הירושלמית (ממוכנת) בפיקודי (אז בדרגת רס"ן במיל.), ושתי מחלקות טנקים מ"פלוגת הטנקים הירושלמית", בפיקודו של רס"ן אהרון קמארה. הצוות כלל גם פלוגת חי"ר (עתודאים) של גדוד 161 ואת הפלוגה המסייעת של הגדוד, בפיקודו של סרן ישראל אליעזרי. תחת הפגזה בלתי פוסקת כונסו הכוחות לצורך קבלת תדרוך במטעים שלאורך גדר חוות הלימוד.

     

    נקודת התצפית הנוכחית מאפשרת לנו לראות את "ירושלים הרים סביב לה": העיר העתיקה ממוקמת ב"קערה" בין רכסים מוגבהים השולטים על ירושלים: הר הצופים, אוגוסטה ויקטוריה, הר הזיתים, הר המשחית ורכס ארמון הנציב. משמאל להר הצופים נראית שכונת הגבעה-הצרפתית, שבסמוך אליה הגיעה חטיבת הראל, ביום שלישי, 6 ביוני, בשעה 04:00, לאחר שאיגפה את ירושלים מצפון, מכיוון קריית ענבים. מולנו מצוי רכס הר הצופים. בתחתית המדרון של הר-הזיתים נראים הצריחים המוזהבים של מנזר "גת שמנים", שבסמוך לו גשר הקידרון אשר סיירת הצנחנים הגיעה עד אליו, בליל שלישי- רביעי, מכיוון מוזיאון רוקפלר. מעט שמאלה ממנו, חבוי מעיננו, נמצא שער האריות דרכו פרצו הצנחנים ביום רביעי לפני הצהריים אל העיר העתיקה והר- הבית. שמאלה וסמוך יותר אלינו ניתן לראות את שער האשפות, דרכו (במקביל לכוחות הצנחנים) פרץ גדוד של החטיבה הירושלמית, לעיר-העתיקה, לרובע היהודי ולכותל-המערבי.

     

    בצמוד לכניסה הראשית לרחבת הטיילת, מוצב לוח הנצחה ל-14 הנופלים במקום במלחמת העצמאות באוגוסט 1948 בקרב מול לוחמים מצריים שהצטרפו לפלסטינאים במלחמתם נגדנו, ול-20 הנופלים באזור, בקרבות מלחמת ששת הימים. לוח זה הינו יחיד ובלעדי בכך שהוא מנציח על לוח הנצחה אחד, נופלים בשתי מלחמות שונות בשדה קרב זהה.

     

    בסמוך לקצה המזרחי של הטיילת מצוי "הבית הבודד", ששימש במשך 19 שנה כעמדת תצפית קדמית של החטיבה הירושלמית, ואויש על ידי "שוטרים". תצפיתני בית זה , הם שאיתרו את הכוח הירדני שהשתלט על ארמון הנציב כשהחל לנוע לעבר חוות הלימוד. מימין לטיילת מצוי השער המערבי של מתחם ארמון הנציב, דרכו פרץ צוות הקרב אל מתחם הארמון עם תחילת התקפת הנגד.

     

    פורצים קדימה

    תצפית מהשער המערבי של ארמון הנציב - לאחר השהיית תקיפת הנגד של כוחותינו, בשל מאמצים דיפלומטים של הרגע האחרון, ניתן ב-15:00 האות לפרוץ למתחם הארמון, כשהכוח הפורץ כולל שני טנקים, שבעקבותיהם 7 זחל"מים של הסיירת ושני טנקים נוספים. הרכבים ה"רכים" של הסיירת הוצבו כ"רתקים" בשטח חוות הלימוד, ואילו פלוגת העתודאים נעה רגלית אחרי הטור הפורץ, לטיהור החורשה שמצפון לארמון.

     

    בראשית הקרב, מחמת נוהל הקרב החפוז, העדר מוחלט של תצלומי אוויר ומפות ובעיות קשר, התקשו הכוחות למלא במדויק את משימותיהם. תוך מהומת הקרב חלפו הטנקים ו- 5 מזחל"מי הסיירת על פני מבנה הארמון אותו אמורים היו לתקוף, והמשיכו ישירות ל"גבעת האנטנה". בעת הפריצה נפצע בידו אשר דר, מפקד הכוח. זחל"ם הפיקוד שלי התייצב לבדו מול הארמון, והחלטתי לפרוץ לתוכו עם 6 לוחמים בלבד, כשזחל”ם נוסף מצטרף בהמשך. הפריצה לארמון בוצעה לאחר פיצוץ שערו הראשי. אנשי הזחל"ם השני שמפאת שריפה גדולה שפרצה בשער שפוצץ, לא הצליחו לחבור לכוח שפרץ לארמון, טיפסו אל הקומות העליונות על גבי קירות המבנה.

     

    עם תחילת התקיפה נסוגו הירדנים ופינו את הארמון, כשהם מותירים בו עשרות נשים וילדים ממשפחות משקיפי האו"ם, שבדרך נס לא נפגעו במהלך הטיהור. בקומה השלישית נמצא ראש משקיפי האו"ם, הגנרל אוד-בול, שפונה עם צוותו לעיר המערבית. פלוגת העתודאים שנפגעה בעת ניסיונה לחדור לחורשה, הסתייעה בתעוזתו של לוחם הסיירת זרח אפשטיין, שהוליך את הפלוגה ב"לחימה אישית" במהלך טיהור החורשה. גבעת האנטנה טוהרה על ידי הסיירת בסיוע הטנקים, שניהלו בו-זמנית חילופי אש גם עם מוצבים ירדניים מרוחקים יותר. ב-15:40 הסתיים כיבוש מתחם ארמון הנציב. הורדת דגל האו"ם והנפת דגל ישראל על הארמון בלטה למרחוק בכל המרחב הדרומי של ירושלים.

    בקרב זה נהרגו 4 מלוחמינו ו -25 ירדנים.

     

    לקריאת חלק ב' בסדרה - לחצו כאן

     


     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    ארמון הנציב
    באדיבות ביתמונה
    טיילת ארמון הנציב
    צילום: סבסטיאן שיינר
    העיר העתיקה, מי שיחרר?
    צילום: מיכאל חורי
    מומלצים