הסאקרים של ארקדי. 10 הערות על המחזור והזכייה של בית"ר

בית"ר ירושלים אלופה, ובצדק. אחרי הכל, היא היתה הקבוצה היציבה ביותר לאורך העונה, מיעטה להפסיד ולספוג שערים, ואיכשהו תמיד הצליחה להשיג נצחונות חשובים, גם אם הם לא היו מרשימים, בלשון המעטה. אין טעם לדון בשאלה אם זו אליפות אטרקטיבית או לא, הרי האלופה האטרקטיבית האחרונה שהיתה פה היא אותה בית"ר ירושלים, לפני תשע שנים בדיוק.

הבעיה באליפות הזאת של בית"ר היא לא ביכולת, אלא במכלול. התנהגות הקהל במחזורי הסיום, התרפסות השופטים, ההתנהלות השכונתית של ארקדי גאידמק והסלחנות שבה מתייחסים לפציעת שוטרים ועיתונאים, לפעמים על-ידי קולגות של אותם עיתונאים. אז לרגל האליפות והזיקוקים בגן סאקר, קבלו עשר הערות לסיכום המחזור, וגם סיכום חלקי של העונה.

1. על חוסר תבונה וחוסר רגישות. ארקדי גאידמק רץ לספר לחבר'ה, וכועס שהחבר'ה מדליפים. במקום לשבת ולדבר עם יוסי מזרחי ולסכם איתו בג'נטלמניות על פרידה, הוא נפגש עם אוהדים, ומודיע להם ב"דיסקרטיות" שיוסי מזרחי לא ימשיך, ושמאמן זר יחליף אותו. אחר כך הוא כועס שהאוהדים מדליפים.

אחרי יומיים הוא מזמן את המאמן ואת היו"ר (שנשכב על הגדר בשביל מזרחי), וארבע שעות לפני המשחק מול הפועל הוא גורם לו להבין שאת בית"ר בליגת האלופות הוא יראה בטלוויזיה. גם אם יוסי מזרחי צריך ללכת הביתה (והוא לא, הוא היה צריך לקבל צ'אנס לבנות קבוצה), זאת בוודאי לא היתה הדרך.

ארקדי גאידמק בחגיגות האליפות. רק לספר לחבר'ה (צילום: יועד כהן)

2. מה באמת מחפש ארקדי? שלמה שרף אמר אתמול לאחר המשחק "כל הכבוד לארקדי, שהלך לגן סאקר לחגוג עם האוהדים". באמת? אולי ההחלטה של ארקדי להיות בירושלים, במקום באיצטדיון וינטר עם השחקנים, מלמדת יותר מכל על הכוונות האמיתיות של הבוס. 

הייתם מדמיינים את יעקב שחר או לוני הרציקוביץ' בסיטואציה דומה בוחרים באסיפת הבחירות הקטנה-גדולה שארגן ארקדי בגן סאקר ולא עם השחקנים במגרש? ובכלל, מדוע לא הגיע ארקדי למשחק ומיד לאחר מכן נסע עם השחקנים לירושלים? חומר למחשבה לכל אותם המונים שהיום קוראים לו משיח, ועלולים להתעורר יום אחד רק עם הסוס הלבן. ובהזדמנות הזו נברך את משטרת ירושלים ואת ברונו שטיין, שניהלו את חגיגת האליפות-בחירות הזו באופן מופתי ושמרו על בריאות האוהדים.

3. מי מתחנף לאוהדי בית"ר? כשהמסך המפוצל מראה את הנעשה על כר הדשא בוינטר, ואת המיני-פוגרום של אוהדי בית"ר בחוץ, בחר שלמה שרף לשבח את אוהדי בית"ר ולכעוס על ההתאחדות שגזרה עונש רדיוס על הקבוצה. אם הפרשן המוביל של הכדורגל הישראלי, שכותב טורים ב"ידיעות אחרונות" ומשתתף בפאנל טלוויזיוני לא רואה את המציאות, המצב חמור.

פחות משעה לפני ששלמה שיבח את אוהדי בית"ר, דאגו כמה חוליגנים לארטילריה של אבנים שפצעה את כתב גלי צה"ל, צלם של מעריב, וגם ריסקה מצלמת סטילס של ynet. מעניין איך שלמה היה מגיב אם חס וחלילה הוא היה נפגע במטח האבנים. קצת קולגיאליות לא תזיק שלמה, וגם ראיה ביקורתית.

שלמה שרף. קצת קולגיאליות לא תזיק (צילום: יונתן האורסטוק)

4. איציק קורנפיין, כוכב העונה של בית"ר. ונעבור לדברים החיוביים בעונה של בית"ר. מדהים היה לראות כיצד איציק קורנפיין, בגילו המתקדם ככדורגלן, שומר על יציבות ומציל את בית"ר בלא מעט מצבים ומשחקים העונה. המנהיגות השקטה, האינסטינקטים שעדיין עובדים. כל אלה נתנו שקט להגנה היציבה של יוסי מזרחי. לא בטוח שקורנפיין יוכל למשוך עונה שלמה נוספת ברמות הגבוהות, ואם בית"ר באמת רוצה להגיע לשלב הבתים של ליגת האלופות, היא כנראה תצטרך שוער ברמה גבוהה, שקורנפיין יחנוך אותו. בינתיים, את מענק האליפות הכי גבוה הוא צריך לקבל.

5. דוד אמסלם, עוף החול של בית"ר. בקיץ שילם ארקדי (כמו בהרבה מקרים אחרים) הרבה יותר מדי כסף על רוני גפני. יוסי מזרחי היה מספיק חכם להוריד את גפני לספסל ולהזיז את יואב זיו לאגף הימני (גם בזכות הפציעה של עמרי אפק), ולהרוויח מחדש את דוד אמסלם באגף השמאלי.

זה לא רק השער המדהים נגד הכח לפני שבועיים, אלא המנהיגות, הניסיון, והיכולת הגבוהה שהפגין אמסלם לאורך מרבית המשחקים בהם השתתף. תצחקו, אבל לאור מצוקת המגנים השמאליים בכדורגל הישראלי בכלל ובנבחרת בפרט, שווה אולי לזמן אותו למקדוניה ואנדורה כגיבוי או אפילו כשחקן הרכב. להצדיע ולהוריד את הכובע בפני אמסלם.

אמסלם וקורנפיין חוגגים אליפות עם החבר'ה. מגיע להם (צילום: אלי אלגרט)

6. ברק יצחקי, התקווה של הנבחרת הצעירה. כשבית"ר ומכבי עוד היו במרחק נגיעה זו מזו, חזר האקס פקטור של בית"ר לשחק אחרי פציעה ארוכה. שערים מכריעים בכל המשחקים האחרונים הם שעזרו לבית"ר לפתוח את הפער המשמעותי בצמרת, ולשים את הפלומבה על תואר האליפות. יצחקי הוא נכון להיום החלוץ הישראלי הטוב ביותר, עם יכולת טכנית יוצאת דופן, בעיטה נהדרת לשער וניידות. הוא רק צריך לשפר את נושא ההיעלמות למשך דקות ארוכות במהלך משחקים. לגיא לוי יש על מי לבנות לקראת אליפות אירופה בהולנד בעוד פחות מחודש.

7. שוב חריש עמוק בקיץ? בקיץ הקודם בית"ר זרקה את ז'רום לרואה ואיגור מיטרסקי (המצוין), לאחר מכן שוחרר גם פבריס פרננדז, ובמקומם הגיעו מספר רב של זרים, שלא ממש היוו פקטור באליפות של בית"ר. בואטנג היה משמעותי בסיבוב הראשון, לאחר מכן התרכז במלחמות באימונים, ובהרחקות מטופשות.

מירוסביץ' לא הצליח להשתלט על הקישור של בית"ר, ועם כל הכבוד לטוטו רושל ולשוונקי, בקיץ הקרוב הם יחפשו לעצמם קבוצה חדשה. אולי כדאי שהפעם ארקדי יתן לגיורא שפיגל חופש פעולה להביא זרים מתאימים, ולתת להם את הזמן הראוי להשתלב.

8. להתחיל לשלב את הנוער. הרצון הגדול של בית"ר וגאידמק להגיע לליגת האלופות מובן. זה יצרף את בית"ר לרשימה של מכבי חיפה ומכבי תל אביב, קבוצות ישראליות שכבר היו שם. על הדרך, צריכים בבית"ר לחשוב גם על העתיד, והעתיד הוא בנוער, קבוצת הנוער שזכתה באליפות. אם בית"ר רוצה להפוך לאימפריה של ממש, היא חייבת להתבסס גם על שחקני בית שיתנו את הנשמה ויחזקו את הקשר עם הקהל.

9. השריף נשאר בעיירה. זה לקח יותר מדי זמן, אבל בשעה טובה לוני האריך את החוזה של אלי כהן. המאמן שהגיע מתוך משבר עמוק של הקריירה שלו לקח את מכבי והפך אותה לסגנית האלופה שבדרך.

 גם אם מכבי תסיים במקום השלישי זה יהיה הישג גדול. הבנייה של שפונגין ושטרית, ההבאה של קאלה ומרטינוביץ', השילוב המדורג של יוסי שבחון, כולם לזכותו של המאמן. עכשיו נותר לתקן את הטעויות (מרדקוביץ', איליץ'), להביא שחקני חיזוק בעמדות המתאימות, ובשנה הבאה מכבי תהיה חזק יותר במירוץ לכתר.

10. על פרשת דרכים. החודש הקרוב יהיה קריטי לעתידה של מכבי חיפה. הנתק המוחלט בין המאמן לאוהדים, הזרים שיעזבו, אלה שיגיעו, ומי יהיו שחקני החיזוק הישראלים? האם יעקב שחר יזכה בעידן טל אותו רוצה גם בית"ר, והאם יניב קטן יעזוב?

אם מכבי חיפה לא תתאפס על עצמה בחודש הקרוב ולא תקדים קבוצות אחרות במירוץ להחתמת שחקנים, היא עלולה לשקוע לשנה נוספת של בינוניות. העובדה שחיפה לא תשחק בעונה הבאה באירופה מעניקה לרוני לוי ויעקב שחר הזדמנות פז לבנות קבוצה מחדש - אם הם לא ינצלו אותה, לאוהדים הירוקים תהיה שנה קשה לא פחות.