כתבים מצייצים - לכל הציוצים >

הונדה סיוויק טייפ-R - עד הקצה, כמעט

מכירים את הסייויק טייפ-R, אחת המכוניות הכי עצבניות ולא מחונכות שעלו כאן על הכביש? ובכן, הונדה שיחררה גרסה מודרנית לטורפת, והזמינה אותנו לטעום ממנה על המסלול. לא ניסע?

הלל פוסק, פורטוגלפורסם: 15.05.07 , 17:32

תנסו להיזכר. כמה מכוניות יקפיצו לכם את רגל שמאל, עוד לפני שחרור המצמד הראשון? לא הרבה. ולא רק כי מספר המכוניות שנמכרות כאן עם תיבת הילוכים ידנית, שואף לאחוזים בודדים מסך צי הרכב החדש. זה בעיקר כי יצרני הרכב מנסים לשמור על הרוכשים הפוטנציאליים שלהם בחיים. מכוניות עצבניות, לא צפויות, כאלה שדורשות מכם ממש-ממש לעבוד כדי לנצל את הפוטנציאל, מעטות מאד.

הונדה סיוויק טייפ-R הקודמת הייתה מכונית כזו. היא אמנם לא נראתה כמו החלום הרע של משטרת התנועה, אבל הרגישה ככה כל פעם שמד הסל"ד הראה 6,000 וצפונה. היא גם נשמעה ככה במרבית המקרים. לא נתנה לך לשכוח עם מי יש לך עסק. סוג של פורעת חוק, אבל חביבה במידה. כזו שאפשר לחיות איתה בלי לסבול יותר מדי.

אבל כמו במקרים דומים פחות או יותר, ע"ע רנו קליאו ספורט, סובארו אימפרזה WRX, פיזו 206GTi ואחרות, התפתחות הדגם במהלך השנים שכנעה את היצרן לעדן אותו. להרגיע את הכסאח. לוותר על הפראות במטרה להגדיל את הבטיחות. והשאלה הכי גדולה במקרה של הונדה סיוויק טייפ-R החדשה, זו בה נהגנו באירוע ההשקה שנערך בפורטוגל, הייתה בדיוק זו: האם גם כאן נשלף העוקץ?

העיצוב עצבני

לפני שתקבלו תשובה, חשוב להזכיר מספר נקודות חשובות. קודם כל, הטייפ-R מיישרת קו עיצובי עם משפחת הסיוויק החדשה. בעצם, לכנות את המראה של המשפחה היפנית הזו כ"קו עיצובי", עשוי לעורר לא מעט אי נוחות בקרב אניני טעם. הסיוויק החדשה, על כל גרסאותיה כמעט, היא עוף מוזר. שילוב מאד יוצא דופן של מתכת וזכוכית וקווים מכל מיני סוגים עם אין ספור רעיונות חדשים ומקוריים שחוברו להם יחדיו. לומר שיש לה מראה חדשני, יעשה עוול לעבודה העצומה שהשקיעה חטיבת העיצוב בהונדה.

בכל מקרה, ליד מראה הדגם הרגיל, הטייפ-R נראית לפתע רגועה משהו. מי שקיווה למצוא כאן סממני "תן-לו-בראש-אחי", עשוי להתאכזב. גם מי שחונך על ברכי דגם הקודם, שחימם את הדם ממרחק של כמה מאות מטר, יופתע מעט. אם בכלל, דווקא הדגם היותר ספורטיבי-אגרסיבי בפוטנציה, נראה כיחידה נאה יותר מבחוץ. ה-R נמוכה יותר, עם מספק גלגלים רחב יותר וגומי תואם, נראית שרירית יחסית אבל בהחלט הרמונית.

בפנים זה כבר סיפור אחר. אם בחוץ הונדה עשתה עבודה טובה, בפנים היא חייבת לזכות בתואר כלשהו על שאר רוח. תא הנוסעים ובעיקר סביבת הנהג של הטייפ-R, נראים כאילו אין שום סיבה להניע. אפשר לחסוך דלק ולשמור על איכות הסביבה, לשים פס קול של מנוע על מסלול מירוץ ולהתרווח במושבי הספורט המצוינים, להחזיק בהגה מצופה העור וללטף את בורר ההילוכים המתכתי-קצר עם היד, ואת הדוושות הנפלאות עם כפות הרגליים.

מול העיניים יש לוח מחוונים עתידני עם מד סל"ד ענק ואנלוגי, ומד מהירות דיגיטלי. יש חיווי VTEC מקושקש ולחצן התנעה אדמדם ומגרה משמאל. איכות החומרים עשתה רושם טוב בסך הכל, וכך גם איכות ההרכבה שלא תמיד שכנעה בעבר. ולא, אם שאלתם, זו לא ממש מכונית לארבעה מבוגרים. נוסע חמישי? רק אם הוא מלווה עדיין על-ידי אמא לגן ציפורה. יש גם תא מטען סביר מצד אחד, אבל ראות פחות מסבירה מהצד השני. יש קו תקרה נמוך יחסית, אבל שטח חלונות גדול מאד.

יחידת המנוע-גיר לא שונתה דרמטית לעומת הדגם הקודם. מנפח של שני ליטר משחררת הונדה עדיין 201 כ"ס, גיר שישה הילוכים אמור להעביר את הכוח לגלגלים הקדמיים ו... זהו בעיקרון. אלא ששינוי חייב היה להגיע. המנוע הקודם היה מאד קיצוני באופיו, ולא ממש התאים לעידן הנוכחי. אז הסל"ד המרבי עלה ל-8,000 אמנם, אבל כוח זמין באמת, יש כבר מלמטה. זאת אומרת, מאזור ה-5,000-4,500... הלכה למעשה זה אומר שאפשר לחיות עם המכונית הזו הרבה יותר בקלות מאשר עם אמא-הורתה. תיבת ההילוכים היא אולי הטובה שפגשתי לאחרונה, אם מנכים מהזיכרון את הסיבוב הקצר על S2000 חדשה. הבורר יכול היה לקבל מהלך קצת יותר קצר, אבל חוץ מזה, תענוג צרוף.

עם משקל עצמי מהקלים שיש לקטגוריה הקטנה-חמה להציע, כ-1,300 ק"ג, הסיוויק הכי ספורטיבית מאיצה ל-100 קמ"ש ב-6.6 שניות רשמיות. וזה מאד מהר. גם מהירות מרבית של 235 קמ"ש, היא לא עניין של מה-בכך. תאוצות הביניים לעומת זאת קצת פחות משכנעות, בעיקר אם מחט מד הסל"ד לא נושקת לאזור ה-7-6. עדיין מסעיר, אבל לא ברמה של המכונית הקודמת, לבטח. לעומת זאת, נסיעה רגועה ונינוחה מתבצעת עם הרבה פחות תחושת אי-נוחות. המנוע הזה מרגיש בבית גם כשרגל ימין לא עובדת ב-On-Off.

בעיקרון, הסיוויק המהירה מכולן מבוססת על בנות משפחתה, עם שינויים נדרשים. מערכת ההגה עברה כיול-מה לטובת תחושה נייטרלית יותר, ולמרות שגם כאן אנחנו עוסקים בקדמה שאינה מכאנית, המצב לא רע בכלל. שינויים נעשו גם במערך המתלים שעבר הקשחה, במספק הסרן האחורי שעבר הרחבה ועוד. התוצאה, לפחות על כבישי פורטוגל, בהחלט מניחה את הדעת - ולמרות הגומי הרחב ונמוך הכתף. הן על הכביש הציבורי והן על מסלול המירוצים בו נהגנו מעט, יש הרגשה כי החדות פינתה מקום ליישוב דעת. הפראות הפכה פחות בולטת ופוטנציאל הכוח יכול לעבור בקלות יחסית לכביש. בהחלט שיפור בתחום זה לעומת המוחלפת.

עדינה יותר, אבל

מדובר אמנם רק בהשקה, ובוודאי לא במבחן ממצה על כבישי ישראל, אך נראה כי הונדה, בניגוד למתחרותיה האירופיות (ומי אמר רנו או פיז'ו), הצליחה לעדן את הקומפקטית הפראית שלה, אבל עשתה זאת היטב ובהחלט במקום. יש כאן את כל האנרגיה הסוחפת שצריך, רק מבלי לדרוש מהנהג להזיע ללא הרף. נהגים שתובעים התמודדות עם המכאניקה בכל מטר של כביש, ירגישו כנראה שהעוקץ נעלם והסיבות לרכישה הצטמצמו. שאר האנושות שמעונייינת במכונית מהירה ומתקדמת, תמשיך ללקק את האצבעות.

כמה חבל רק שמחיר הרכישה המתוכנן עומד על 240 אלף שקל. בעיקר מכיוון שגולף GTi המעולה ובעלת התדמית היוקרתית יותר, זולה בלא פחות מ-20 אלף. סובארו אימפרזה WRX, זולה ב-30 אלף. כמה חבל ששוב יעמוד תג המחיר המופרז של הונדה, בדרכם של חובבי הגה.

הונדה סיוויק טייפ-R

מנוע	4 צילינדרים, 16 שסתומים
נפח / סוג דלק	1,998 סמ"ק / בנזין
הספק מרבי	201 כ"ס ב-7,800 סל"ד
מומנט מרבי	19.7 קג"מ ב-5,600 סל"ד
הנעה / תיבת הילוכים	קדמית / ידנית, שישה הילוכים
מרכב	שלוש דלתות, האצ'בק
אורך	427.5 ס"מ
רוחב	178.5 ס"מ
גובה	144.5 ס"מ
בסיס גלגלים	263.5 ס"מ
משקל	1,324 ק"ג
נפח תא מטען	485 ליטר
100-0 קמ"ש	6.6 שניות
מהירות מרבית	235 קמ"ש
תצרוכת דלק (ממוצע יצרן)	11 ק"מ לליטר
מחיר	239,000 שקל
אחריות	36 חודשים
אבזור בטיחות	6 כריות אוויר, ABS ,ESP
כוכבי בטיחות: נוסע/ילד/הולך רגל	3/4/4 לפי EuroNCAP