מרגיש כמו הפעם הראשונה
"היהודים" לא יודעים ממה להתרגש קודם, מהילד שאוטוטו יוולד לסולנית אורית שחף או מהאלבום החדש, שיוצא אחרי חמש שנים מלאות פעילות אך נטולות אלבומים. ראיון והשמעת בכורה לסינגל ראשון
מעריצים רבים חיכו זמן רב לאלבום החדש של "היהודים", והנה, עכשיו זה סוף סוף קורה. חמש שנים אחרי האלבום האחרון שלהם, "פחד מוות", להקת הרוק הבועטת ביותר בישראל חוזרת באלבום חדש. היצירה הטריה עתידה לצאת בחודש יולי הקרוב ויקראו לה "פורטה". עכשיו יש לכם הזדמנות ראשונה להאזין לסינגל הראשון מתוך האלבום שנקרא - "אין לך מקום".
למרות שהאלבום יוצא רק עכשיו, אין ספק שאלה היו חמש השנים העסוקות והסוערות ביותר בחייה של הלהקה. הצטרפו אליה הגיטריסטים המוכשרים דניאל ברכר וגיא באר, היא הוציאה די.וי.די מהופעה חיה, חברי הלהקה הפיקו את מופע האנפלגד בהיכל התרבות בתל-אביב, שגם יצא אחר כך על גבי דיסק. בנוסף, לפני כשנתיים נסעה כל הלהקה ביחד לכמה חודשים בניו-יורק, הקלידן הוותיק ערן מיטלמן החליט לעזוב ובמקומו הגיע הקלידן הצעיר אדם פרי, הם כתבו והקליטו את האלבום החדש, ולפני כמה חודשים נודע שמנהיגי הלהקה, תום פטרובר ואורית שחף מצפים לילד ראשון, ושחף בימים אלה כבר בחודש התשיעי.
"אנחנו לא בלחץ אבל אנחנו נורא מתרגשים", מספר פטרובר ל-ynet, "יש מין תחושה כזו של: 'יו, יוצא השיר הראשון, איזה קטע', זה מרגיש ממש כמו הדיסק הראשון. לא הפסקנו לעבוד לשנייה, אנחנו מתעסקים במוזיקה כל הזמן, אם זה הופעות או חזרות, כולל עכשיו, כשאנחנו מבצעים בחזרות כבר שירים שיכנסו רק לאלבום הבא.
"אני חושב שאנחנו די היסטריים לגבי כל מה שאנחנו מוציאים. בשונה מאמנים אחרים, שחלק מהם אוהבים להוציא כל חצי שנה משהו שיש להם בבטן, והעיקר להוציא אותו, אז במקרה שלנו חשוב לנו שמה שאנחנו מוציאים, גם נעמוד מאחוריו. ולא להוציא מיד על דיסק כל שטות שכתבנו, כי זה לא עומד במבחן הזמן, ומבחן הזמן הזה הוא מאוד חשוב".

על תהליך הקלטת האלבום הוא אומר: "יש שירים שחשבנו שיכנסו כמו 'אם כבר', שיר שיצא יחד עם הופעות האנפלגד, אבל הוא לא נכנס בסופו של דבר כי היו גם שירים חדשים, וחשבנו שאם נכניס את השיר הזה, זה יהיה כמו לצעוד במקום. הדיסק הוא לא קצר, הוא באורך של שעה ו-20 וכולל 15 שירים. היה רגע שחשבנו להוציא דיסק כפול אבל לא רצינו את זה, הרגשנו שזה מעמיס וזה גם פורמט שצריך לגשת אליו עם קונספט אחר".
כור היתוך מתפוצץ
החילופים הרבים בהרכב, גם הם השפיעו על הלהקה. "אין ספק שדברים השתנו מבחינה מוזיקלית, ולשמחתנו, השתנו לטובה. הרגשנו שיש חיבור מחדש ושההרכב הזה פתאום קיבל חיים חדשים. והחיבור בינינו, ואני דופק עכשיו על עץ, הוא כל כך טוב, מוזיקלית וגם חברית. אני באמת חושב שאנחנו מחזיקים מעמד כבר 12 שנים בגלל החברות הטובה של כולנו. באלבום עשינו עיבודים והפקה מוזיקלית יחד, וגם למדנו איך עובדים ביחד, כל אחד עם ההשפעות שלו, כי אנחנו אנשים שונים, אבל הכל מתחבר למין כור היתוך שכזה, ואז אנחנו מתפוצצים ביחד לתוך משהו אחד וכולנו שלמים עם זה, כל השבעה".
השירים שבאלבום השלישי, "פחד מוות", לא זכו להצלחה כמו השירים שבשני האלבומים שלפניו, זה השפיע עליכם?
"יש דברים שאתה עובר בחיים וצריך לדעת ללמוד מטעויות, אין מה לעשות. או שאולי אתה טיפש ולא לומד מהטעויות וחוזר עליהן עוד הפעם. אנחנו נורא היסטריים ורוצים שהכל יהיה מושלם, וככה גם ניסנו לעשות ב'פחד מוות', אבל בדיעבד, אנחנו מודעים לכך שהסאונד שם לא היה מספיק טוב ויש בעיות באלבום הזה. הפעם, הרגשנו שאנחנו צריכים לעשות הפקת לקחים, ועשינו את זה. אני חושב שמבחינת סאונד, האלבום הזה מצלצל בצורה מפחידה, והיה לנו נורא חשוב להגיע לזה, זו הייתה ממש משימה".
זה ידוע שלא תמיד זכיתם להשמעות רבות בתחנות הרדיו, ובכל זאת, הקהל שלכם הלך איתכם לכל מקום שאתם הלכתם. נראה לך שזה גם יקרה עם צאת האלבום הזה?
"אני לא יודע מה יהיה. אבל זה באמת לא מובן מאליו, אני לא חושב שהקהל שהיה לך פעם, יהיה לך אותו גם בהכרח בעתיד. אנחנו לא נחים על זרי הדפנה ולא טופחים לעצמנו על השכם, אנחנו פשוט משתדלים לעבוד קשה ולעמוד בציפיות שלנו מעצמנו, זה תמיד היה הדבר הכי חשוב לנו.
"רדיו זה בונוס, כמובן שזה כיף לשמוע את השיר שלך ברדיו. אבל להגיד לך שזה העיקר? זה לא העיקר. העיקר זה אם מישהו ששומע אותנו, מרגיש משהו, קורה לו משהו, הוא מתרגש, זה יכול להיות בקטן או בגדול. וזה מה שאנחנו מנסים לעשות. ללכת ישר עם האמנות שלנו ועם התחושות שלנו בפנים, וכל עוד זה פוגע בנו אז גם לקוות שזה ייפגע במישהו אחר".
לא נסענו בשביל להצליח
גם הנסיעה של הלהקה לניו יורק מוזכרת באלבום. "יש שיר אחד שנקרא 'ניו-יורק סיטי' והוא מדבר קצת בציניות על הנושא הזה. הוא לאו דווקא מדבר עלינו, אלא יותר על העיקרון של הנסיעה", מספר פטרובר.
ומה קרה שם בניו-יורק?
"זו אחת החוויות הכי מדהימות שהיו לאורית ולי, וגם לכולנו כלהקה. עשינו כיף חיים, ואני לא הייתי בניו יורק לפני זה אף פעם. למרות שאמרנו שאנחנו לא נוסעים לניו-יורק כדי לנסות ולהצליח שם, מבחינת הרבה אנשים כן עשינו את זה, ולא משנה כמה תגיד שזו לא הייתה המטרה. נסענו לעשות כיף בגלל שאנחנו חברים טובים, היה לנו כיף לעשות את זה ביחד, והיה מאוד קשה להיות שם.
"גם שם ניגנו ועשינו חזרות, כי אנחנו כאלה, לא יכולים להפסיק לנגן. עשינו ארבע או חמש הופעות, אבל בכלל לא יצאנו ממנהטן. זה לא שיצאנו לאיזה סיבוב הופעות בארצות הברית, וגם לא הלכנו לגשש בחברות תקליטים, פשוט חיינו במשך ארבעה חודשים וספגנו משהו אחר. ראינו כמה הופעות, ואני חייב להגיד שם היו לא משהו (צוחק). חשבנו שאנחנו הולכים להיחשף לעולם מוזיקלי חדש, שניפול מהכיסא. וכשנגמר לנו כל הכסף שהכנו מראש, והכנו מספיק ובזבזנו הכל, אמרנו יאללה, בואו נחזור".
ומה לגביי חבר הלהקה החדש שעוד מעט מצטרף אליכם?
"עם כמה שאנחנו מתרגשים לגביי הדיסק, אז פה זו כבר התרגשות פלוס פחדים, פלוס היסטריה. אנחנו לא יודעים למה לצפות, אין לנו מושג, אנחנו מאוד מאוד נרגשים לקראת זה".
אתה כבר מדמיינים איך החיים שלכם ישתנו בקרוב?
"זהו, שלא. אנחנו כאלה שהולכים צעד צעד, לא עושים יותר מדי תוכניות. ברגע זה אנחנו מחכים ללידה, בלי עין הרע. הדבר הראשון החשוב הוא שהכל יהיה בסדר ושנעבור את זה בשלום, אמן אמן".
