שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    הירושלמים משחררי ירושלים - חלק ג'
    מי באמת שיחרר את ירושלים? אל"מ (מיל.) יוסי לנגוצקי, מפקד ה"סיירת הירושלמית" במלחמת ששת הימים, מציג את סיפורו האישי ומציע מסע חווייתי בעקבות הלוחמים

    לקריאת חלק ב' בסדרה - לחצו כאן  

     

    הקרב על אבו-טור

    הקרב בשכונת אבו-טור, יום רביעי, 7 ביוני 1967 (ראה מפת קרב מצורפת) - שכונת אבו-טור נכבשה במלחמת העצמאות על ידי החטיבה הירושלמית (מאי 1948), שהשתלטה על צדה המערבי של השכונה, שהינו בעל עדיפות טופוגרפית יחסית לצידה המזרחי (שנותר בשליטת ירדן). עד מלחמת ששת-הימים היתה השכונה חצויה על ידי הקו העירוני, שהיה משופע במכשולים ובגדרות סבוכות, כשמשני צדדיו שוכנת אוכלוסיה אזרחית במרחק זריקת אבן בלבד. מרבית הבתים בצדו הירדני של הקו (אשר אויש על ידי פלוגה ירדנית), בוצרו, ורק 4 מהם אוישו דרך קבע, כל אחד על ידי כוח מחלקתי. בצד הישראלי מוקמו שתי עמדות קבועות בלבד, כל אחת מהם מאוישת על ידי כוח כיתתי: עמדת "לולב" ועמדת "אריה". מפקדת פלוגת הקו העירוני שכנה במבנה הנוכחי של בית-נחמיה. כיבוש אבו-טור בקרב על ירושלים היה חיוני לכיתורה של העיר העתיקה.

     

    בשל העדר כוחות עתודה לחטיבה הירושלמית, נדחתה ההתקפה על שכונת אבו-טור עד ליום רביעי, 7 ביוני. מפקד גדוד (חי"ר) 163, מיכה פייקס, קיבל ב-07:00 פקודה לכיבוש אבו-טור וכך הוזעקו כוחותיו, שסייעו לילה קודם לכן לחטיבת הראל בכיבוש "ראדאר 3" (ליד הר-אדר), מאזור זה והוסעו דרך עין-כרם לשכונת המושבה הגרמנית, שבדרומה של ירושלים, ממנה צעדו רגלית אל שכונת אבו טור.

     

    מפת הקרב באבו-טור (לצפייה במפה המלאה - לחצו כאן)

     


     

    תכנית הפעולה היתה לתקוף בו-זמנית את ארבעת המבנים המבוצרים של הירדנים, כל מבנה ע"י פלוגה מפלוגות הגדוד, ובהמשך לטהר את השכונה כולה מכוחות ירדנים. לצורך המתקפה הוקצו לגדוד 3 טנקים צמודים ועוד 5 טנקים, בפיקודו של רס"ן קמארה, כרתק מארמון הנציב, כמו גם סוללת מרגמות 120 מ"מ. כל זאת בנוסף לפלוגה המסייעת של הגדוד, בפיקודו של סגן ג'ורג' פרנקפוטר, שהקצתה את חבלניה לפלוגות התוקפות לצורך פריצת הגדרות. פלוגה א' שימשה כעתודה גדודית. תחת אש צלפים והפגזה בלתי פוסקת ביצעו המ"פים תצפיות על יעדיהם וסיירו בדרכי הגישה האפשריות לנקודות הפריצה שנבחרו על-ידם. לאחר מספר דחיות נקבעה שעת השין ל- 15:00. המתקפה בוצעה במספר מהלכים מרכזיים אותם אפרט להלן, לפי סדר העמדות מדרום לצפון.

     

    1. תקיפת עמדת "לולב" הירדנית. העמדה שמוקמה על מדרון, במבנה מבוצר דו-קומתי, הצופה הן על דרום אבו-טור והן על רכס ארמון הנציב, הותקפה כמתוכנן ב-15:00. התקיפה בוצעה על ידי פלוגה ג' בפיקודו של סגן משה חביב. כוח החוד פרץ את הגדרות ונע באיגוף ימני מצפון אל היעד. הכוח שחדר בעקבותיו ספג אש ממוקדת שהרגה 5 מהלוחמים ופצעה 6 נוספים. בסיוע ירי ארטילרי, כולל של כוח הטנקים ברכס ארמון הנציב, נכבשה העמדה. בהמשך טיהר כוח מהפלוגה מבנים לכיוון עמדת "הלשון" שמוקמה כ-300 מ' מזרחה מ"לולב", כשהוא תוקף אותה באיגוף ימני. בעת ההתארגנות בעמדה שנכבשה, הופגז הכוח, 4 לוחמים נהרגו, ועוד 11 נפצעו.

     

    2. תקיפת עמדת "אריה" הירדנית. העמדה, שהיתה במבנה מבוצר דו-קומתי ממש על תוואי הגבול, הותקפה באיחור והחלה ב-15:30. התקיפה בוצעה על ידי פלוגה ד', בפיקודו של סרן אלי קידר. כוח החוד פרץ את הגדרות בסמוך לעמדת "אריה" הישראלית והפלוגה שטפה את היעד וסביבתו במהירות והמשיכה במשימת טיהור הבתים שבין "לולב" לבין עמדת "המחלקה". המג"ד סא"ל מיכה פייקס, שהצטרף בשלב זה לפלוגה עם כוח החפ"ק לצורך שיפור שליטתו בקרב, נורה ונהרג ע"י חיילים ירדנים. במהלך הקרב נהרג לוחם נוסף ו- 4 נפצעו. יצוין כי עמדת "אריה" הירדנית נפגעה קשות בתחילת המתקפה ממטען מיוחד של חומר נפץ שנורה אליה מעמדת "אריה" הישראלית.

     

    3. תקיפת "בית-המחלקה": מבנה מבוצר דו-קומתי המצוי במורד השכונה ושני מבנים הסמוכים לו. התקיפה החלה ב-15:00 על ידי "הפלוגה המיוחדת" (פלוגה ה') בפיקודו של רס"ן יעקב אבן, זאת לאחר ש-4 מחיילי הפלוגה נפצעו קודם לכן מהפגזה ירדנית בדרכם לשטח הכינוס. כוח החוד של הפלוגה פרץ 2 גדרות סבוכות, אך הופתע עם גילוי גדר תלת-תלתלית. מאחר שאזלו הבונגלורים (מטען נפץ לפריצת מכשולים), נשכב אחד החיילים על גדר התיל והלוחמים עברו את הגדר על גופו. בתקיפה נפצעו 12 לוחמים, ביניהם המ"פ אבן, מאש צלפים מהר-ציון. בחסות רימוני עשן, הצליחו הכוחות להמשיך בתקיפתם עד לטיהור הבית המבנים הסמוכים לו, כשבמהלכם נפצע אבן בשנית. מפקד הכוח הפורץ, סגן שמעון יקותיאלי, בלט בתעוזתו בקרב.

     

    4. תקיפת עמדת "בית התריסים הצהובים": העמדה אשר מוקמה על מדרון, במבנה מבוצר דו-קומתי, הצופה הן לצפון אבו-טור, הן לגיא בן-הינום ולהר ציון, הותקפה ע"י פלוגה ב', בפיקודו של סגן עוזי ילובסקי, באיחור של 45 דקות משעת השין שנקבעה. האיחור נגרם בשל הפגזה קשה שספגה מחלקת החוד של הפלוגה, בעת התנועה לתקיפה בסמוך לבית "המדפיס הממשלתי" שבדרך חברון. בהפגזה נהרגו 4 לוחמים ועוד 18 נפצעו. חרף ההפגזה הפליא ד"ר אורי פרוינד לטפל בנפגעים. למרות הפגיעה החמורה, התארגנה הפלוגה מחדש והמשיכה במשימתה. הכוח פעל בסיוע אש ארטילרית (כולל של הטנקים שפעלו ממצפה אבו-טור), שהופעלה על מנת לנטרל אש ירדנית יעילה שכוונה מהר-ציון. בסיועם של חבלני המסייעת, מהם בלט במיוחד סמל חיים קטריבס, פרצה הפלוגה את הגדרות ואנשיה גלשו במדרון מדרום לצפון עד ליעד וכיבושו. עמדת ה"פילבוקס" שממזרח לא נכבשה, בהעדר אישור לכך. ראוי לציון סמל משה זאגא שהפעיל מקלע כבד חרף פציעתו, תחת אש צלפים והפגזה כבדה וסייע בכך רבות לביצוע המשימה. יחידת צלפים של החטיבה הירושלמית בפיקודו של אלכס אלירז, סייעה אף היא בקרב לכיבוש אבו-טור. הלחימה לוותה בחילופי אש ארטילרית משני הצדדים הלוחמים.

     

    ב-18:00, עם גמר כיבוש וטיהור מורדות השכונה, הושלם כיתורה של העיר העתיקה והסתיים אחד הקרבות הקשים והפחות ידועים מבין הקרבות לשחרור ירושלים. עיקר הקושי בקרב בשטח הבנוי של אבו טור, נבע מהעדר גורם ההפתעה, הן בעיתוי והן בכיווני התקיפה על יעדי האויב. השיבוש שחל בשעת השין, כששתיים מהפלוגות החלו בתקיפתן מאוחר יותר (30 דקות ו-45 דקות), העצים קושי זה.

     

    ראויה לציון דבקותם במטרה ונחישותם של לוחמי ומפקדי הגדוד, שהצליחו לבצע את משימותיהם עד תום, חרף מספר הנפגעים הגבוה והקשיים בהם נתקלו. 17 מלוחמינו נפלו ועוד 49 נפצעו בכיבוש השכונה ואילו מספר הירדנים שנהרגו הגיע לכ-50. שניים מלוחמי הגדוד זכו לעיטור המופת. 

     

    הכניסה לעיר העתיקה

    פריצת החטיבה הירושלמית לעיר העתיקה, יום חמישי, 8 יוני 1967 - ביום חמישי בשעה 08:00 החל גדוד (חי"ר) 163, בפיקודו של המג"ד החדש, יוסף ברוש, לפרוץ נתיב, דרך מזרח הר-ציון (הירדני) ובתי שכונת סילוואן לעבר שער האשפות. פלוגות א' וד' של הגדוד פרצו לעיר העתיקה, דרך שער האשפות, במקביל לפריצת כוחות הצנחנים דרך שער האריות.

     

    סרן אלי קידר, מפקד פלוגה ד', הוביל את לוחמיו אל הרובע היהודי, בו לחם כנער במלחמת העצמאות. לאחר מכן המשיכה הפלוגה לנוע דרך הרובע הארמני, עד ל"קישלה" ומצודת דוד, שם חברה לפלוגה א'. פלוגה א', בפיקודו של יאקי רשף, הגיעה ליעד בתנועה משער האשפות, לאורך חומת העיר העתיקה, עד לשער-ציון ובהמשך עד למצודת דוד. בנקודה זאת נפגשו לוחמי החטיבה הירושלמית עם לוחמי חטיבת הצנחנים שהגיעו למצודת דוד דרך השוק.

     

    בעקבות הלוחמים

    מסלול אתרי הקרב בשכונת אבו-טור - חרף השינוי המשמעותי בפני השכונה ניתן לאתר גם היום את מרב אתרי הקרב שהוזכרו לעיל. להלן מסלול הליכה מומלץ (בחלקו ניתן גם לנסיעה ברכב). ראשית המסלול בדרום שכונת אבו-טור, בצומת דרך חברון ורחוב נעמי:

     

    1. בסמוך לרח' נעמי 19, שלט עץ של קק"ל המנציח את הקו העירוני – הגבול המבוצר אשר חצה את העיר לשניים.

    2. כ-20 מטרים מזרחה מהשלט, בצדו השני של הכביש, עולות מדרגות (31) לבית מס. 21 ברחוב נעמי - מבנה תלת קומתי, עם חזית קשתית. במבנה זה שכנה עמדת "לולב" הישראלית.

    3. כ-30 מטרים מזרחה, במורד בסיס המדרגות הנ"ל, בצידו הדרומי של הכביש, מצוי מבנה עמדת "לולב" הירדנית.

    4. ברח' עשהאל מספר 1, מצדית-ישראלית, נקובה ככברה (כנראה שריד ממלחמת העצמאות).

    5. תוואי רח' עשהאל, הינו תוואי הקו העירוני, שהפריד בין שני חלקי שכונת אבו-טור.

    6. המבנה הממוקם ברחוב עשהאל 16, שימש כעמדת "אריה" הירדנית.

    7. ממש ממול לעמדה זו, במרחק של כ-30 מ', בתוך מתחם הכנסייה היוונית האורתודוכסית עומד בית דו-קומתי. במבנה זה מוקמה עמדת "אריה" הישראלית, הכניסה למתחם מרחוב אביגיל בסמוך לרחוב ישי (שילוט "בית כנסת" על שער המתחם).

    8. מפקדת הקו העירוני שכנה ברחוב ישי מספר 3 (כיום "בית נחמיה").

    9. ברחוב עין רוגל 9 (אל מול מספר 20) מצוי מבנה "בית המחלקה" הירדני (מבנה בעל חלונות קמורים).

    10. מבנה "בית התריסים הצהובים" (בית ללא מספר) מצוי ברחוב המלאך הלבן (מרחוב המפקד, בירידה לגיא בן הינום) מול בית 1-7.

    11. מצפה "אבו-טור" נמצא ברחוב עין רוגל מספר 5.

    12. האנדרטה לזכרם של 17 הנופלים מבין לוחמי גדוד 163, ממוקמת ב"גן לעיוור" ("דרייפוס"), ברחוב המפקד, 150 מ' מזרחה מצומת דרך חברון.

    13. ברחוב נעמי, כ-30 מ', מזרחה מצומת דרך חברון, ישנו שילוט המכוון לאתר ההנצחה לזכרם של 760 חללי החטיבה הירושלמית במלחמת יום כיפורים. האתר עצמו מצוי כ-1000 מטרים דרומה, ביער השלום.

     

    חומר רקע נוסף על קרבות החטיבה הירושלמית ניתן למצוא בספרים:

     

    1. "המלחמה על ירושלים", משה נתן, הוצאת "אות-פז", 1968.

    2. "ירושלים של זהב", הסיירת הירושלמית במלחמת ששת הימים. עוזי וכסלר, ישעיהו קורן, 1968.

    3. "גדוד אפור אחד", הוצאת גדוד 163, ירושלים, 1969

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: אלכס קולומויסקי
    שער האשפתות
    צילום: אלכס קולומויסקי
    מגדל דוד
    צילום: רון פלד
    מומלצים