חכו לטלפון מהוליווד
סדרת הגלישה האפלה שלו עומדת להחליף את "הסופרנוס", הוא לא בא לישראל בשביל לצוד כשרונות והוא בטוח שאם נהייה מספיק יצירתיים, הוליווד כבר תגיע אלינו. כדאי שתקשיבו לפיטר ספירס, האיש הכי חם כרגע בתעשיית הטלוויזיה האמריקאית
בלי הרבה מדי חשיפה, לפני שבוע ביקרו פה שלושה אנשי תעשייה מהוליווד בחסות השותפות לוס אנג'לס - תל אביב של עיריית תל אביב והפדרציה היהודית של לוס אנג'לס. המטרה: להעביר סדנאות ליוצרים ישראלים, על מנת לצייד אותם בכמה מהמפתחות לדלתות הכי כבדות בתעשיית הקולנוע והטלוויזיה החשובה בעולם. חלק מהמשתתפים בסדנאות יטוסו לביקור גומין בלוס אנג'לס. נראה שההצלחה של "בטיפול" מעוררת את התקווה הנושנה "לכבוש את אמריקה" מחדש.
אחד ממורי הדרך שהגיעו לכאן הוא פיטר ספירס, המפיק הראשי של אחת הסדרות החדשות והמסקרנות ביותר בארצות הברית, "ג'ון מסינסנטי", שעומדת לתפוס את משבצת השידור הנוכחית של "הסופרנוס", ביום שתארוז את העונה האחרונה שלה. עקב חילופי המשמרות הללו, יש כבר מי שמדבר עליה כעל "הסופרנוס" החדשה, למרות שבינה ובין מאפיה אין שום דבר.
הפרסומים הרשמיים מתארים אותה כ"סרף נואר", שילוב מוזר בין גלישת גלים לז'אנר הפילם נואר. במרכז סדרת המתח קורותיהם של בני משפחת גולשים רב-דורית, המתגוררים בעיירת החוף אימפריאל ביץ' בדרום קליפורניה, באזור הגבול עם מקסיקו. "זה די רחוק מניו ג'רזי בה 'הסופרנוס' מתרחשת ומהחיים שהיא מתארת". אומר ספירס.
אד א'וניל ("נשואים פלוס"), רבקה דה מורניי ("היד שמנענעת את העריסה"), לוק פרי ("בוורלי הילס 90210") וג'ים ביבר ("דדווד") יככבו בסדרה, שתתפרש על פני 11 פרקים שבועיים בני שעה. את התסריט כתב דייויד מילץ', האיש שעומד מאחורי "בלוז לכחולי המדים", "NYPD” ו-"דדווד", יחד עם קן נאן, מחבר ספרי מתח-גלישה ידוע.
"אנו מקווים שהסדרה תצדיק את ההשקעה והאמון שנותנים בה". הוא אומר. "היא מתארת עולם אחר, מאוד מעניין ולא קונבנציונלי, של משפחת גלישה כל-אמריקאית. העלילה תיגע בבטן הרכה של העולם הזה ותעסוק גם בשאלות רוחניות ומטפיזיות. מדובר במשהו מאוד מורכב. זהו בעצם סיפור על משפחה שחייה מתדרדרים אחרי שבחור זר נכנס לחייהם ומחולל בהם שינוי".
15 דקות לתהילה
ספירס, במקור מקנזס, עובד כבמאי, שחקן ("ההיפך מסקס"), מפיק ותסריטאי כבר 14 שנה. הסרט הראשון שכתב והפיק היה "ארנסט וברטרם", המספר על זוגיות גאה בין ארני וברט, הלא הם אריק ובנץ מ"רחוב סומסום". לא מפתיע, שיוצרי תוכנית הילדים לא אהבו את הפרשנות שלו. "אני כבר לא רשאי להציג אותו בפסטיבלים", הוא אומר בחיוך. אך מאז שלח ידו בלא מעט פרויקטים, והמעמד שלו בעיר הסרטים מתחזק.
והרי ההוכחה: כש-HBO מגייסת את מיטב אלופי גלישת הגלים כדי לשוות
לסדרה שלך מראה אמין, ומפתה את אחד הכותבים הטובים ביותר לטלוויזיה להפיח עלילה בקונספט, זה אומר שמישהו חושב שהרעיון שלך מבטיח. HBO סומכת על ספירס ומילץ', וספירס כנראה לא חושש מאתגרים, אחרת לא היה מגיע לסינמטק תל אביב, להרביץ בפני יוצרים ישראלים את תורת הפיצ'ינג - הצגת הרעיון שלך בפני שומרי הסף של התעשייה, באופן שיביא אותך להציג אותו גם בפני נכבדיה.
איך מציעים סדרה כזאת ל-HBO?
"אני, שמתפקד בסדרה הזאת כמפיק, הגשתי את הרעיון לרשת ב'פיץ'. אתה עומד מול המנהלים ויש לך 7-15 דקות לתאר את העלילה ואת הדמויות. אם הם מגלים עניין הם יכולים לבקש ממך לכתוב את הסדרה, ואם אתה לא הכותב הם יכולים לשכור כותב. אחרי שקיבלתי אישור להמשיך הלאה, הגעתי עם הרעיון לדייויד מילץ' והוא כתב את התסריט".
איך הגעת לרעיון עיירת הגולשים? אתה קרוב לעולם הזה?
"אני לא קרוב לזה, אבל אני והאנשים שהציעו איתי את הרעיון, חשנו שזה עולם מעניין: משפחות גלישה והסיפורים שהן צברו במהלך השנים, וחשבנו שיש שם סדרת טלוויזיה. עובדה שאני לא כותב את הפרוייקט".
בלי צנזורה
את הבחירה שלו לפנות דווקא ל-HBO הוא מסביר: "כיוון ש-HBO מתעסקת הרבה מאוד עם מודל המשפחה האמריקאית ומתבוננת עליו דרך עדשות שונות. גלישה זה ספורט מאוד אמריקאי וזו משפחה מאוד אמריקאית אז הכל מתחבר.
"הצעתי סדרה אחרת שלי, אותה אני מפיק וגם כותב בעצמי, לרשת 'שואוטיים'. היא עוסקת במשפחה של אוונג'ליסטים שיש לה תוכנית טלוויזיה. אני מתאר בה את העולם הזה של תוכניות המטיפים הנוצרים בארה"ב ולמה אנשים נמשכים אליו".
ולמה פנית דווקא לרשתות כבלים?
"מפני שהן מבוססות על מנויים שאנשים משלמים עבורם ולכן אין בהן מפרסמים שמגבילים את התכנים. יש להן הרבה יותר חופש אמנותי וסטנדרטים גבוהים, ונוטים שם שלא לצנזר חומרים".
נפתח הפתח להוליווד
HBO היא גם הרשת הראשונה שמעזה לשדר סדרה שמבוססת על סדרה ישראלית. אבל ספירס לא חושב שההצלחה הישראלית בחו"ל מסתכמת ב"בטיפול", ומזהה מגמה של סחף תשומת לב לאזורנו בשנים האחרונות, שהחלה דווקא בתוצרים שמיועדים למסך הגדול.ספירס: "אנחנו מצויים ברגע מאוד מסוים, שבו עיני הוליווד מסתכלות לעבר ישראל כאחד המקומות שעשויים לצמח את הקול הבא. אחרי המלחמה בשנות ה-60 לונדון היתה המרכז של הסטייל, ומצרפת צמחו סרטי הגל החדש. ברגעים אלו חורצי הגורלות באמריקה מסתכלים על המזרח התיכון כדי לחפש סיפורים. סרטים ישראלים מצליחים מאוד עכשיו בברלין, קאן וטרייבקה.
"זו פריחה שצריך לנצל כדי להכות בברזל בעודו חם. זה הרגע שלכם, נפתח לכם פתח להוליווד. הצלחות של סרטים כמו 'ללכת על המים' ו'הבועה', שהשיגו את תשומת הלב של הוליווד, גרמו לכך שליוצריהם קל יותר מאי פעם להרים טלפון לשחקן אמריקאי ולהציע לו להשתתף בסרט שלהם, או להציע לאנשים בתעשיית הסרטים לעבוד אתם".
אז סרט יכול להיות מוצג בעברית עם תרגום וסדרה יכולה להפוך לפורמט מקומי.
"זה עולם גלובלי שמחובר דרך האינטרנט. בעזרת המחשבים כולנו רואים את אותם הדברים, ובקרוב נצרוך את הטלוויזיה רק דרך המחשב. הכל עולמי. לכן פורמט שעובד בטלוויזיה אצלכם, מושפע ממה שקורה כאן ויכול להתאים לכאן בלי הרבה שינויים. לכולנו יש את אותו מצבור התייחסויות לאותה תרבות פופולרית. ועם זאת, במקום אחר יכולה לצוץ מחשבה אינדיבידואלית שונה, ועדיין קיימת תרבות מקומית שיש לה השפעה על החשיבה ועל העשייה".
היזהר ממה שאתה מאחל לעצמך
את בטיפול הוא עוד לא ראה, אבל הוא יודע לספר "שב-HBO מדברים עליה הרבה ובאופן מאוד חיובי. היא הגיעה בתזמון נכון, כי עכשיו זה עידן הזהב של דרמות בנות שעה. לפני כן היו אלה הקומדיות, שאחריהן הגיעו הריאליטי, זה מעגלי".
מדברייך נשמע שהשוק בארה"ב רעב, צמא ומשתוקק לרעיונות. יש כבר התעניינות בסדרות טלוויזיה ישראליות נוספות?
אספת פה טלפונים של אנשים שתשמור אתם על קשר מקצועי?
"לא. עשינו נטוורקינג אבל באנו לכאן כי הפדרציה היהודית קראה לנו, ולא כדי לחפש כשרונות, לסדנאות היתה מטרה: לתת בניגוד ללקחת".
ומה העצה שלך ליוצרים הישראלים שרוצים להצליח בחו"ל?
"להמשיך לעבוד בתעשייה בישראל, לקדם את מה שיצרו כאן בפסטיבלים ולתת להוליווד לגלות אותך. לקפוץ ממטוס ולדפוק על דלתות זו לא הדרך. אם היוצרים ישכילו להמשיך ולנצל את הפוקוס החיובי שיש עכשיו על תוצרת מישראל - הוליווד תגיע לישראל במקום שישראל תגיע להוליווד. אז הדבר הטוב יותר שצריך לעשות זה לפתח את הקול הכי ייחודי שלך כאמן, ואם תעשה עבודה טובה בזה ותנצל את הגלובליזציה המהירה, מישהו בהוליווד יבחין בך והטלפון שלך יצלצל.
"ואגב, אני בכלל לא חושב שהמטרה של יוצר צריכה להיות הוליווד, או ארה"ב בכלל. אין שום דבר רע בקריירה מקומית. אנשים נהנו מקריירות ארוכות ופוריות גם במקומות אחרים, יוצרים סרטים במדינות שלהם ועושים דברים שהם אוהבים. הוליווד לא תמיד מאפשרת יצירתיות בגלל שיטת האולפנים, וכיוון שזה עסק של תאגידי ענק ולפעמים מישהו שמגיע להוליווד מוצא את עצמו כובל את היצירתיות שלו לשבלונה. אז העצה המסיימת שלי ליוצר שחולם על הוליווד היא: היזהר ממה שאתה מאחל לעצמך".
