אישית לוחצת מדיסקונט

ב-15 במרץ 2007 הפקיד א' לחשבונו בבנק דיסקונט צ'ק בסכום העולה על 17,000 שקלים. כעבור 3 ימים בדק ווידא שהצ'ק לא חזר, וכך עשה גם כחלוף 10 ימים. הכל היה תקין וחשבונו זוכה בסכום הצ'ק.

עברו חודשיים, וב-10 במאי 2007 התקשר אל א' פקיד מסניף הבנק. בשיחה עמו אמר הפקיד לא', שהבנק נאלץ להחזיר את הצ'ק - מכיוון שבתאריך הרשום עליו נכתב כי הוא תקף ל-15 במרץ 2006, ולאור זאת אי-אפשר לכבדו. א' תהה כיצד זה התעורר בבנק רק כעבור חודשיים מזמן ההפקדה וזיכוי חשבונו. ואז הסביר הפקיד, שהדבר נובע מטעות של בנק מרכנתיל, שעליו משוך הצ'ק, ו"אין מה לעשות".

בהמשך לכך הודיע לו הפקיד, כי בנק דיסקונט יגבה כעת את הכסף מחשבונו. א' מחה והודיע שבשום פנים ואופן אינו מסכים לכך, אך ללא הועיל. לא הועילה גם שיחה עם מנהל הסניף: עוד באותו נמשך הכסף מחשבונו, אך ליד הפעולה לא צוין "החזרת צ'ק", אלא "תנועה מקוונת".

א' זועם. מבחינתו, ברגע שחלפו אותם 3 ימי עסקים והצ'ק לא הוחזר, הוא היה יכול להיות רגוע. כעת הובהר לו ברגע, כי הבנק עושה בחשבונו כבתוך שלו.

מה אומר על כך החוק?

הוראות הבנקאות (שירות ללקוח) (מועד זיכוי וחיוב בצ'קים) אכן קובעות, כי זיכוי בגין צ'ק שהופקד בחשבון של לקוח יהפוך להיות סופי בתום שלושה ימי עסקים נוספים מיום הסליקה (חוץ משורת מקרים שאינה רלבנטית לענייננו). אשר לבנק שממנו נמשך הצ'ק, קובעות ההוראות הללו: "החליט בנק נמשך... שלא לכבד את הצ'ק, ביוזמתו או בשל פגם בצ'ק או בשל הוראת הלקוח שלא לכבדו או מסיבה אחרת, יחזיר את הצ'ק לבנק הגובה ביום העסקים הבנקאי הראשון לאחר יום הסליקה שבו הוצג לו הצ'ק".

לכאורה העניין פשוט: מרכנתיל חייב היה להחזיר את הצ'ק בתוך ימים ספורים מיום ההפקדה. משלא עשה זאת, אין לו אלא להלין על עצמו.

אבל מתברר שהעניין אינה כה פשוט. אותן הוראות עצמן קובעות בסעיף נוסף: "אין בקביעת מועדי חיוב וזיכוי כדי לקבוע, לעניין עילות אחרות שבדין, את זכויות הלקוח, הצדדים לצ'ק, הבנק הגובה או הבנק הנמשך, זה כלפי זה, אם הוברר בדיעבד כי הצ'ק זויף או כי הבנק הנמשך היה מנוע מסיבה אחרת מלחייב את חשבון הלקוח או שהצגתו של הצ'ק לגבייה היתה שלא כדין או בהפרת הסכם".

ובמילים פשוטות, היה והתעוררה מחלוקת מעין זו שבה מצא עצמו א' כעת, יכול הבנק לתבוע ממנו להחזיר את הכסף – אך זאת בהליך משפטי מסודר, ולא באופן חד-צדדי. הבנק אינו יכול לעשות דין לעצמו ולחייב את חשבון הלקוח – גם אם לטעמו הצדק איתו – רק מפני שהכוח בידיו לעשות זאת. יתרה מכך: הוויכוח הוא למעשה בין בנק מרכנתיל, שכיבד משום מה צ'ק שעבר זמנו – וגילה זאת באיחור של חודשיים, לבין בנק דיסקונט, אך את תוצאות הוויכוח הזה גילגל בנק דיסקונט באופן מיידי על הלקוח. זוהי לכאורה התנהלות כוחנית, שלא בתום לב, ואף בניגוד לדין.

זאת ועוד: עצם כיבוד הצ'ק בשעתו מעורר תהיות הן לגבי ההתנהלות של בנק דיסקונט והן לגבי ההתנהלות של מרכנתיל – הן לגבי שלב הסליקה, שבו זוכה חשבונו של א' בלי שמישהו תהה על כך, והן בשלב הבקרה, שהתקיים באיחור כה ניכר. דבר זה רק מוסיף לתחושת חוסר הנוחות המתעוררת עקב הסיפור הזה.

א' פנה במכתב לבנק דיסקונט וביקש כי כספו יוחזר לו. הוא כועס ופגוע, ולא רק בגלל הנזק הכלכלי שכעת עליו להתמודד עמו. הדרך שבה לקחו אותו אישית בבנק דיסקונט היתה בשבילו יותר מדי. הוא לא יהיה לקוח שלהם עוד זמן רב.

מבנק דיסקונט נמסר בתגובה, כי "הלקוח הפקיד מסמך בלתי חוקי (צ'ק עם תוקף ל 15.3.06 שהופקד ע"י הלקוח ב 15.3.07), שבטעות עבר במערכת הסליקה של הבנק. פעולה זו הביאה להתרחשותו של כשל נקודתי בגביית הצ'ק. לכשהתבררה הטעות, התנצל מנהל הסניף בפני הלקוח וזיכה את חשבונו בהתאם. יחד עם זאת, הובהר ללקוח כי לא מן הנמנע שהבנק ינקוט הליכים משפטיים נגדו ו/או נגד מושך הצ'ק על מנת שמי מהם ישא בנזק הסופי בגין הפקדת צ'ק זה".

הכותבת היא עורכת דין המתמחה בנושאי צרכנות