שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    צילום: דוד רובינגר
    ששת הימים: מאי 1967, רגע לפני
    מתיחות בגבול הצפוני, לא שקט גם בגבול הדרומי, לשר הביטחון ניסיון צבאי מועט, מדינות העולם מחרימות את מצעד יום העצמאות בירושלים, מזכ"ל האו"ם האסיאתי מגיע לאזור לנסות לתווך בין ישראל למדינות ערב - אך חוזר לניו יורק בידיים ריקות, אחד ממנהיגי הערבים משמיע הצהרות מלחמתיות והפלסטינים מאיימים לבצע פיגועים בישראל. לא - לא מדובר בסיכום החודש האחרון בחדשות, אלא באירועים שקדמו למלחמת ששת הימים לפני 40 שנה

    ישראל מאי 1967. העיתונים מדווחים כמעט מדי יום על פעולות טרור של חבלנים (לימים מחבלים) מהגבול הסורי והלבנוני. בתחילת החודש הונסו שלושה מחבלים שחדרו מגבול לבנון, כשני קילומטרים מערבית למושב זרעית – הם הותירו אחריהם מטען נפץ במשקל של חמישה ק"ג. כמה ימים לאחר מכן עלה טנדר על מוקש בגבול לבנון ליד קיבוץ ברעם. בנוסף, חוליית מחבלים שחדרה מסוריה הפעילה מטען בכביש טבריה-ראש פינה, הסורים הפגיזו את קיבוץ מנרה ומשאבת מים פוצצה באזור הכנרת. בחמשת האירועים הללו לא היו נפגעים.

     

    בישראל, שהפילה חודש קודם לכן שישה מטוסי מיג 21 סורים במאבק על מקורות המים בגזרת רמת הגולן, שולחים מסר ברור לסורים. ראש הממשלה, לוי אשכול, אמר שסוריה אחראית עיקרית לחבלות, אבל גם לבנון אינה פטורה מאחריות. ישראל מנסה לפעול גם במישור הדיפלומטי כדי להרגיע את המתיחות בגבול הצפוני. היא פונה למדינות החברות במועצת הביטחון של האו"ם במסר ברור: ישראל אינה יכולה להשלים עם ההתגרויות הסוריות ועל גל מעשי הטרור נגד ישראל. גם שר החוץ, אבא אבן, הזהיר את דמשק: "ההנחה שלא תהיה תגובה ישראלית משוללת יסוד".


    לוי אשכול בלשכתו. מסר לסוריה (צילום: דוד רובינגר)

     

    בסוריה, הסובלת גם מבעיות מבית ומהפגנות של אנשי דת נגד מפלגת הבעת' שבשלטון, לוקחים את האיומים של ישראל ברצינות. נציג סוריה באו"ם, ג'ורג' טומה, קורא לכנס את מועצת הביטחון בדחיפות עקב איומי ישראל: "כינוס זה נחוץ עקב איומה של ישראל לפתוח במתקפה על סוריה", הוא אומר. בדמשק לא מסתפקים במישור הדיפלומטי ומנסים לגייס את מצרים לצידם. מזכ"ל האו"ם, או טאנט, הבורמזי, גינה את הפעולות נגד ישראל, אך נמנע מלהזכיר את סוריה כאחראית להידרדרות המצב הביטחוני באזור.

     

    חוגגים מימונה, הדתיים מפגינים

    במחצית הראשונה של חודש מאי החיים בישראל התנהלו כרגיל. בגן הסנהדרין בירושלים חוגגים יוצאי צפון אפריקה את החג שנקרא אז "אלפסי מימונה", אך מאות החוגגים חזרו לבתיהם כלעומת שבאו בשל הגשם החזק. אשכול מתפנה מעיסוקיו הבוערים כדי לארח בלשכתו את שחקני נבחרת הנוער של ישראל, שזכו בטורניר בינלאומי בבנגקוק.

     

    ומה קורה בכנסת? כבר אז נשמעו קולות לשנות את שיטת הבחירות לאזוריות. מנהיג הליברלים העצמאיים, השר משה קול, מציע לחלק את הארץ ל-12 אזורי בחירה – כאשר בכל אזור ייבחרו עשרה חברי כנסת. ישיבת פגרה מיוחדת מכונסת כדי לדון בממצאי דו"ח מבקר המדינה השנתי, לפי בקשתו של ח"כ יוסף ספיר (גח"ל). עוד נושא שעולה לדיון בכנסת הוא מכירת האוניה "שלום" לגרמניה, לפי בקשת ח"כ יוסף אלמוגי (רפ"י). הקואליציה הרחבה של אשכול הצליחה להוריד את שני הנושאים מסדר היום, מכיוון שוועדות הכנסת מטפלות בעניינים הללו. ח"כ ספיר שהתרעם על ההחלטה אמר בזעם: "הרגלנו את הציבור שהרוב בכנסת מאשר מראש כל הוצאה עליה מחליטה הממשלה". ראש הממשלה לשעבר, דוד בן גוריון, תוקף בחריפות את מחליפו בתפקיד בבטאון מפלגתו רפ"י "מבט חדש". "חלק מתלמידי אשכול הם אנשים שהכרתי אותם כהגונים ויקרים, עד שלמדו את תורת הכזב מפי מנהיגם החדש", כתב ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל.

     

    תושבי תל-אביב בבעיה. מצוקת החנייה היתה גם אז - בשנת 1967 השתלטו ביריונים על חניונים והכריחו את הנהגים לרחוץ את כלי הרכב אצלהם, כמובן בתשלום. בעיריית תל-אביב הבטיחו להיאבק בבריונים ופקחי העירייה נשלחו כדי להגן על הנהגים שהעדיפו שהמכוניות שלהם לא יעברו שטיפה יומיומית. גם רמת גן השכנה סוערת. בעיות בקואליציה של ראש העיר אברהם קריניצי, שכיהן יותר מארבעה עשורים בתפקיד, רופפת. אבל אל דאגה תוך כמה ימים הוא מצרף חבר מועצה ורמת גן שוב רגועה ויציבה. בעולם מדברים על-כך שאדם ידרוך על אדמת הירח עד שנת 1970.

     

    צילום: דוד רובינגר

     

    ומה חדש אצל הדתיים? לא שקט גם שם. נושא ניתוחים שלאחר המוות עולה שוב לכותרת, לאחר שחרדים טוענים כי איברים נלקחו מגופתו של רב שנפטר בבני ברק. בני משפחה של חולה שמתה בבית החולים "הלל יפה" בחדרה מתקיפים את הצוות הרפואי, לאחר שנאמר להם כי נדרשת נתיחה לאחר המוות כדי לדעת מה גרם למותה. הפגנות ברחבי הארץ של דתיים וחרדים נגד הניתוחים – כעבור כמה ימים ההפגנות מתפשטות גם לארצות הברית. המפד"ל, שותפה קבועה בקואליציה, דורשת הבהרות מראש הממשלה בנושא. הדתיים נאבקים גם למנוע את העלאת המחזה "העיר זאת" של יעקב אורלנד. הדתיים זועמים על-כך שלטענתם מוצגים במחזה דתיים המתכוונים להניף דגל לבן בעת המצור על ירושלים בשנת 1948. נשקלה גם פנייה לבג"ץ כדי למנוע את הצגת המחזה וזאת בטענה כי אם הוא יוצג ייפגע הסדר הציבורי.

     

    ירושלים אמנם היתה מחולקת בין ישראל לירדן. ראשי המדינה החליטו לערוך את המצעד הצבאי לרגל יום העצמאות ה-19 של מדינת ישראל בירושלים והזמינו את כל שגרירי המדינות הזרות. אבל למרות שהעיר עדיין היתה חצויה הודיעו אפילו נציגי הידידות הגדולות של ישראל באותה תקופה, ארצות הברית, צרפת, בריטניה ומערב גרמניה כי הם לא ישלחו נציגים למצעד הצבאי. במחלקת המדינה בוושינגטון הסבירו את הדילמה: "אם השגריר האמריקני יגיע למצעד הצבאי בירושלים – הדבר ייפגע בירדן. אם הוא לא יגיע – הדבר ייפגע בישראל". בסופו של דבר החליטו בוושינגטון, פריז, לונדון ובון שלא להגיע למצעד. כל אותן מדינות אמרו כי הדבר לא ייפגע ביחסים ההדוקים בינן לבין ישראל. מי שכן צפו במצעד יום העצמאות היו חיילי הליגיון הירדני שהוצבו כדרך קבע בחלקה המזרחי של ירושלים. הם השקיפו על הצבא הישראלי, נהנו מהמארשים הצבאיים שנוגנו ברקע ולא העלו על דעתם כי קני הרובים וכלי הנשק שהוצגו במצעד יופנו כעבור פחות מחודש לעברם.

     

    מצרים עוברת משלב האיומים למעשים 

    נשיא מצרים, גמאל עבד אל נאצר, איים במחצית הראשונה של חודש מאי על ישראל לא פעם. הוא כינה את חוסיין מלך ירדן כסוכן של הביון האמריקני והישראלי.

     

    באלכסנדריה מתכנסים נציגים ערבים. יו"ר אש"ף, אחמד שוקיירי קורא להגביר את פעולות הטרור נגד ישראל. בנוסף הוא קרא למדינות ערב שלא להציב מכשולים בדרכם של הטרוריסטים לפגוע בישראל ואפילו לתמוך בהם. שוקיירי הוסיף כי 20 מאנשי חמשת הארגונים הפלסטינים נהרגו בתקריות עם כוחות צה"ל והאשים את ירדן במותם. פעולת הטרור הבאה לא מאחרת לבוא ומחבלים חודרים למושב אמציה שבחבל לכיש ומפוצצים בית ועמוד טלפון. למרבה המזל מדובר היה בבית נטוש.

     

    במחצית השנייה של חודש מאי נכנס הצבא המצרי לסיני. סגנו של נאצר, פידלמארשל עאמר, מפקח אישית על היערכות הצבא שאמור להגיע תוך כמה ימים לגבול ישראל. מי שאמור לחצוץ בין ישראל לכוחות הצבא המצרי היו משקיפי האו"ם שהגיעו לסיני ולרצועת עזה לאחר שישראל פינתה את השטחים שכבשה במבצע קדש. אשכול שכיהן גם כשר ביטחון, למרות שניסיונו הצבאי מסתכם בשירות ב"גדוד העברי", קיים בלשכתו סקירה ביטחונית. לאחר הסקירה אמרו גורמים בירושלים כי הם לא מעריכים שמלחמה קרובה באופק. הם אומרים: "אחת הסיבות לריכוזי הצבא המצרי בסיני היא הרצון להוכיח שקהיר נאמנה להבטחותיה להפיג את החשדנות הגוברת של דמשק כלפי מצרים והבטחותיה".

     

    אבל ב-17 במאי התפתחות מדאיגה. הצבא המצרי דורש מפקחי האו"ם לעזוב את סיני ורצועת עזה. הרמטכ"ל המצרי אומר כי הוא הכריז על מצב כוננות למלחמה נגד ישראל. באיגרת שנשלחה על ידי מפקד הכוחות המצרים, הגנרל פאחי, לאו"ם הוא הסביר: "נתתי הוראות לצבאי להיות מוכן למלחמה נגד ישראל, במקרה של תוקפנות ישראלית נגד סוריה או נגד כל מדינה ערבית אחרת. אני דורש את פינויים המיידי של כוחות האו"ם מהגבול כדי להבטיח את שלומם של אנשי הארגון הבינלאומי". כוח האו"ם אגב מנה 4,000 חיילים.

     

    בישראל, שהעריכה עד אותו יום כי מצרים שהיתה שקועה במלחמת האזרחים בתימן לא תפתח חזית שנייה, עקבו בדאגה אחרי המצב. הכותרת ב"ידיעות אחרונות" ב-18 במאי בישרה: "צה"ל: נקטנו באמצעים מתאימים נוכח תיגבור המערך המצרי בסיני". גורמים מדיניים בירושלים אמרו: "תיתכן הידרדרות צבאית". באו"ם שמריחים את רוחות המלחמה המתקרבות למזרח התיכון, מחליטים לשלוח אישיות בכירה כדי לתווך בין הצדדים. טאנט נבחר למשימה והוא יוצא לקהיר. עוד לפני צאתו למזרח התיכון הוא מתקפל: "ללא הסכמה מצרית – אי אפשר להשאיר את כוח האו"ם במקומו". אבן, במאמץ של הרגע האחרון אומר: "פינוי חד-צדדי מעזה מנוגד להבטחות האו"ם". הפרשנים בעולם אומרים שמדובר בהפגנת שרירים של מצרים, על מלחמה רק מעטים מדברים.

     

    ואכן פינוי חיילי האו"ם מסיני ורצועת עזה מתרחש כמה ימים לאחר מכן, בירושלים צופים את הצעד הבא של המצרים ומאיימים – "התגרות בחופש השייט בים סוף תהווה גורם למלחמה". למרות זאת הפרשנים הצבאיים מעריכים שייחסי הכוחות הם דווקא לטובת ישראל, כי מצרים לא תוכל להילחם בשתי חזיתות – בסיני ובתימן.

     

    הנשיא נוסע וחוזר – המתיחות גוברת 

    מוסד הנשיאות קיבל הרבה כבוד באותה תקופה. כשנשיא המדינה יצא לחוץ לארץ ליוו אותו לשדה התעופה צמרת המדינה – ראש הממשלה, שרים, חברי כנסת, ראשי מערכת הביטחון והמשטרה. כך גם היה בחודש במאי כשהנשיא זלמן שזר יצא לביקור בן 17 ימים בקנדה, איסלנד וסקוטלנד – כל ראשי המדינה באו לעשות כבוד לנשיא השלישי של מדינת ישראל. מטוסי מיראז' ביצעו מטס והכל לכבוד הנשיא. בסופו של דבר בשל המתיחות נאלץ שזר לקצר את ביקורו בחו"ל. כשחזר אחרי קצת יותר משבוע לנמל התעופה בלוד הוא התקבל על-ידי מעטים. רוב רובה של ההנהגה הישראלית היתה עסוקה במצב הביטחוני.


    שומרים על קשר עם הבית (צילום: מיכה חן, לע"מ)

     

    בסוריה נערכים גם למלחמה. דמשק ופראג חותמות על הסכם נשק, לפיה סוריה תקבל תותחים, טילים נגד מטוסים, מרגמות וטנקים. במקביל, מנסה סוריה לרכוש מטוסי מיג 21 נוספים מברית המועצות. מצרים וסוריה נוקטות בפעולות מבלי לעדכן או להתייעץ עם הליגה הערבית. מצרים מתגברת את כוחותיה בסיני ואפילו שלוש חטיבות פלסטיניות מצטרפות כדי לסייע. מזרח גרמניה מודיעה כי היא תספק נשק לאש"ף וקהיר אומרת לראשונה כי היא תומכת בפעולות הטרור של הפלסטינים נגד ישראל.

     

    בישראל מודאגים: הכוח המצרי בסיני גדול יותר מזה שהיה לפני מבצע קדש. אך המפקד של הכוחות המצרים בסיני מרגיע במעט: "נילחם רק אם ישראל תתקוף". במישור הדיפלומטי מנסה ארצות הברית לערב את ברית המועצות כדי שתפעיל את השפעתה על קהיר. במדינות מערב אירופה זועמים על מזכ"ל האו"ם שהורה לכוחותיו להתקפל במהירות מסיני, לעומת זאת במזרח אירופה מאשימים את ישראל בהידרדרות במצב במזרח התיכון.

     

    באנו למילואים 

    נאצר מכריז כי כוחותיו נסוגים מתימן והם עושים את דרכם לסיני. צה"ל מגיב בגיוס כללי של כוחות המילואים. בתקופת ההמתנה שבין גיוס המילואים לפריצת המלחמה שותק המשק הישראלי כמעט לחלוטין, לאחר שכל הגברים הכשירים גוייסו. "אל אהרם" המצרי מדווח כי ישראל ממשיכה להזרים כוחות לעבר הגבול עם סיני. בצד השני של הגבול תפס כוח צבאי מצרי את שארם א-שייח. גם בלבנון מחישה תגבורת אל הגבול עם ישראל מחשש להתלקחות צבאית.


    מתפללים בשטח בתקופת ההמתנה (צילום: דוד רובינגר)

     

    בהיעדר אמצעי תקשורת זמינים כמו היום, החליטו ב"ידיעות אחרונות" לשמור על קשר בין החיילים שגוייסו למשפחות הדואגות לבית. על-פני כמה עמודים מסרו בני משפחות החיילים 'ד"ש למגוייס'. החיילים יכלו למסור דרישת שלום לבתיהם במדור 'ד"ש לבית". הכתבים הצבאיים הביאו תמונת מצב של הכוחות העומדים כמעט באפס מעשה לקראת המלחמה הקרובה. בינתיים מול שגרירויות ישראל בבירות מדינות מערב אירופה וארצות הברית מתייצבים ישראלים המבקשים לחזור ארצה כדי להתגייס למילואים.

     

    בממלכה ממזרח העסקים כרגיל – תיירים שעברו במעבר מנדלבאום מהחלק הירדני לחלק הישראלי של ירושלים דיווחו כי הם לא הרגישו מתיחות בירדן. עם זאת הם דיווחו על תנועה צבאית ערה של כוחות של הליגיון הירדני מעמאן לכיוון יהודה ושומרון.

     

    נאצר סוגר את מיצרי טיראן 

    עוד הסלמה במצב. נשיא מצרים סוגר את מיצרי טיראן ומכריז בפני קציניו בנחרצות: "אף אניה ישראלית לא תעבור. אנו גם נמנע העברת חומרים אסטרטגיים לישראל באוניות לא ישראליות. אם מנהיגי ישראל והגנרל רבין רוצים מלחמה - כוחותינו מצפים להם. למטרה זו נמצאים כעת כוחותינו בשארם א-שייח. המים במיצרי טיראן הם מים שלנו". בינתיים מוסקבה תומכת בצעדים של קהיר ואילו ארצות הברית מזהירה את ישראל ומצרים שלא לנקוט בפעולה צבאית.

     

    אשכול, בנאום בכנסת, מנסה להרגיע. "ברצוני לומר למדינות ערב, לרבות מצרים וסוריה, כי אין פנינו למלחמה, כי אין פנינו להתקפה. אמרנו זאת פעמים רבות: אין לנו כוונה לפגוע בביטחונן, בשטחן או בזכויתיהן של אותן מדינות. מאז שנת 1965 בוצעו בישראל 113 פעולות וניסיונות מיקוש וחבלה שסוריה אחראית להן. מאז שנת 1966 התרענו לאו"ם על הפעילות הזאת ב-34 איגרות". למרות המסר הפייסני של ראש הממשלה המשיכו בישראל להיערך למלחמה.


    מעבירים את הזמן בימי ההמתנה, גם בריקודים (צילום: אריה קנפר, לע"מ)

     

    השלב הבא של המצרים היה מיקוש מיצרי טיראן. אבן יוצא בבהילות לארצות הברית כדי להיפגש עם הנשיא לינדון ג'ונסון ובכירים נוספים בממשל האמריקני כדי לזכות בתמיכה במקרה של מלחמה. בצד השני זוכה קהיר לתמיכה מלאה ממוסקבה, שם הודיע כי הם יצאו להגנת מדינות ערב במקרה של מלחמה. מועצת הביטחון מודאגת מההתפתחויות האחרונות במזרח התיכון והיא מתכנסת לדיון חירום. בדיון במועצת הביטחון מקריא השגריר האמריקני קטעים מהספר "עליזה בארץ הפלאות", השגריר הרוסי היה גם יצירתי והוא הקריא אימרות על קופים הנופלים מהעץ ובמקביל, שיבח את הערבים אוהבי השלום. דיון החירום, כמו רבים שקדמו לו ושהיו אחריו, הסתיים ללא תוצאות.

     

    בירושלים מתגברות הקריאות להקים ממשלת ליכוד לאומי. המפד"ל קוראת להקמת ממשלת חירום. בן גוריון וראש חרות, מנחם בגין, שיחסים טובים לא היו בין השניים, נפגשו בשדה בוקר. בגין קרא לראש הממשלה לשעבר להצטרף לממשלת אשכול ולתרום מנסיונו, אך בן גוריון סירב. במפא"י דחו את ההצעה להרחיב את הממשלה, אך מפלגת השלטון שינתה את דעתה כעבור ימים. כמה ימים לאחר מכן מספר בגין בראיון ל"ידיעות אחרונות" כיצד ניסה לשכנע את אשכול למנות את בן גוריון במקומו לראש הממשלה. "שאלתי את שמעון פרס", אומר בגין "האם יכול בן גוריון, בגילו, לקבל על עצמו את ענייני המדינה? האם יהיה מוכן לכך כראש ממשלת ליכוד לאומי? כעבור יומיים השיב פרס בחיוב. בהתעייצות של אנשי רפ"י וגח"ל הוטל עלי לפנות לאשכול".

     

    במקביל, נמשכו המאמצים של הדיפלומטים של ישראל בעולם. אבן יצא לארצות הברית על-מנת לגייס תמיכה. אבן, מבכירי הדיפלומטים של ישראל בכל הזמנים, לא ויתר ונפגש שלוש פעמים ביום אחד עם מזכיר המדינה האמריקני, דין ראסק. אך המאמצים לצרף את ארצות הברית לצד ישראל נכשלו, בוושינגטון הודיעו כי ארצות הברית תתערב רק אם ברית המועצות תשתתף בלחימה. נשיא ארצות הברית ג'ונסון מבקש מישראל שלא לפתוח בפעולה צבאית, ומבטיח לספק נפט וציוד צבאי. לעומת זאת, שר האוצר של מערב גרמניה מצר על כך שלא שלח מספיק נשק לישראל.

     

    ב-28 במאי, שבוע לפני פרוץ המלחמה, נושא אשכול נאום לאומה ברדיו – נאום שייזכר על-ידי רבים כנאום בו ראש הממשלה התבלבל ולכן נתפס כהססן. אשכול ויועציו שינו מספר פעמים את נוסח הנאום. בשידור החי הוא הקריא משפט ששונה ברגע האחרון מהסגת הכוחות להזזת הכוחות. בקטע הזה, ככל הנראה אשכול לא הבין את הנאמר, והוא החל לגמגם כשהמיקרופון פתוח וכל תושבי המדינה שומעים את דבריו. זמן קצר לאחר מכן הופקו הלקחים ומי שעלה לשידור חי והפך לפרשן עבור "קול ישראל" בנושא המתיחות ולאחר מכן המלחמה, היה האלוף (במיל') חיים הרצוג, לימים נשיאה השישי של מדינת ישראל. הרצוג תרם בפרשנותו להרמת המורל בעורף.

     

    החיים בעורף 

    העיתונים בסוף מאי 1967 דיווחו כי החיים בתל-אביב התנהלו כמעט כרגיל. אמנם מספר הגברים היה קטן יותר, כי רבים גוייסו, אך בתי הקפה ומקומות הבילוי לא היו ריקים. למרות הערכה הנמוכה כי גם תל-אביב תיפגע במלחמה, המקלטים הוכשרו לקליטת התושבים ומתנדבים הוכשרו לפעול בשעת חירום. עשרת אלפים תלמידי תיכון עסקו בחפירת שוחות, במילוי שקי חול, בחלוקת חומרי הסברה לתושבים, בסיוע בחלוקת דואר ובעזרה בבתי חולים. גם בירושלים, הקרובה יותר לחזית, התכוננו התושבים למלחמה. גם תושבי השכונות החרדיות מילאו שקי חול על-מנת להגן על עצמם מפני כדורי האוייב הירדני. בדרום לעומת זאת התקבלו החיילים שהמתינו לפקודה מגבוה בסוכריות. לאחד החיילים נולד בן ומכיוון שהוא אינו יכול לחזור לביתו כדי לערוך לו ברית מילה, מובא התינוק אל החזית יחד עם מוהל ושם בין טנק לנגמ"ש מתבצעת הברית.


    נערכים למלחמה. שקי חול ברחובות ירושלים (צילום: דוד רובינגר)

     

    במודעות ענק התבקשו האזרחים לרכוש אגרות חוב כדי לסייע במאמץ הצבאי. הוטל מס ביטחון מיוחד והציבור נקרא לקנות מלווה ביטחון. הרבנות הראשית מכריזה על יום צום ותפילה ב-1 ביוני – אולי תבוא עזרה משמיים. אלו שלא גוייסו מופנים לעבוד במקומות חיוניים והתחבורה הציבורית כמעט מושבתת, מפני שנהגים רבים ואוטובוסים גויסו. הרמטכ"ל, יצחק רבין, דורש מהחיילים המגוייסים "קצת סבלנות". אשכול מסביר בכנסת מדוע ישראל מחכה: "אנו מצפים שהמדינות התומכות בעיקרון חופש השייט יעשו פעולה יעילה לפתיחת המיצרים והמפרץ". בן גוריון אומר: "התנהגותו והנהגתנו יכריעו גורלנו". ורק אייבי נתן חושב על שלום ומצהיר כי בכוונתו לטוס לקהיר כדי להיפגש עם בכירים מצרים.


    יצחק רבין ולוי אשכול בסיור בנגב (צילום: לע"מ) 

     

    בצד הערבי לא מחכים. ירדן וסוריה, שתי מדינות שהיחסים ביניהם היו צוננים בתקופה זו, החליטו לשתף פעולה. גם עיראק הודיע שתעזור לסורים ולמצרים. רוסיה שולחת לסוריה מטוסים מתקדמים מסוג מיג 23. רכבת אווירית מובילה נשק ממצרים לחיילי הליגיון הירדני. נאצר אומר שהוא תומך בפעולות המחבלים הפלסטינים: "להם הזכות המלאה להילחם למען שיחרור ארצם". הוא מוסיף באופטימיות ואולי ביהירות כעבור כמה ימים: "החזרנו את המצב לשנת 1956, נחזיר אותו גם ל-1948".

     

    במערכת הפוליטית גובר הלחץ להקמת ממשלת אחדות. נשים מפגינות בדרישה למנות את משה דיין לשר ביטחון. בסופו של דבר אשכול נשבר, הוא ממנה את דיין לשר הביטחון, למרות שחשב למנות את יגאל אלון לתפקיד. מי שעוד מצטרף לממשלה הם בגין וספיר מגח"ל, ישראל גלילי מקודם מתפקיד של שר ללא תיק לשר ההסברה. חיים בר-לב מתמנה לסגן הרמטכ"ל. שר הביטחון החדש ממהר להופיע במסיבת עיתונאים. לבוש מדי חאקי ועם ביטחון עצמי רב הוא אומר: "אם תפרוץ מלחמה אני יודע שננצח".

     

    ב-5 ביוני בשעות הבוקר פרצה המלחמה.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    ימי ההמתנה. מאי 1967
    צילום: אריה קנפר, לע"מ
    יצחק רבין ולוי אשכול מבקרים בנגב
    צילום: לע"מ
    צילום: איי פי
    נאצר. סילק את האו"ם מסיני
    צילום: איי פי
    צילום: איי פי
    המלך חוסיין. לצד מצרים
    צילום: איי פי
    בגין. הצטרף לממשלה
    צילום: לע"מ
    דיין. מונה לשר ביטחון כמה ימים לפני המלחמה
    צילום: לע"מ
    מומלצים