ששת הימים: מאי 1967, רגע לפני

ישראל מאי 1967. העיתונים מדווחים כמעט מדי יום על פעולות טרור של חבלנים (לימים מחבלים) מהגבול הסורי והלבנוני. בתחילת החודש הונסו שלושה מחבלים שחדרו מגבול לבנון, כשני קילומטרים מערבית למושב זרעית – הם הותירו אחריהם מטען נפץ במשקל של חמישה ק"ג. כמה ימים לאחר מכן עלה טנדר על מוקש בגבול לבנון ליד קיבוץ ברעם. בנוסף, חוליית מחבלים שחדרה מסוריה הפעילה מטען בכביש טבריה-ראש פינה, הסורים הפגיזו את קיבוץ מנרה ומשאבת מים פוצצה באזור הכנרת. בחמשת האירועים הללו לא היו נפגעים.

לוי אשכול בלשכתו. מסר לסוריה (צילום: דוד רובינגר)

חוגגים מימונה, הדתיים מפגינים

ומה קורה בכנסת? כבר אז נשמעו קולות לשנות את שיטת הבחירות לאזוריות. מנהיג הליברלים העצמאיים, השר משה קול, מציע לחלק את הארץ ל-12 אזורי בחירה – כאשר בכל אזור ייבחרו עשרה חברי כנסת. ישיבת פגרה מיוחדת מכונסת כדי לדון בממצאי דו"ח מבקר המדינה השנתי, לפי בקשתו של ח"כ יוסף ספיר (גח"ל). עוד נושא שעולה לדיון בכנסת הוא מכירת האוניה "שלום" לגרמניה, לפי בקשת ח"כ יוסף אלמוגי (רפ"י). הקואליציה הרחבה של אשכול הצליחה להוריד את שני הנושאים מסדר היום, מכיוון שוועדות הכנסת מטפלות בעניינים הללו. ח"כ ספיר שהתרעם על ההחלטה אמר בזעם: "הרגלנו את הציבור שהרוב בכנסת מאשר מראש כל הוצאה עליה מחליטה הממשלה". ראש הממשלה לשעבר, דוד בן גוריון, תוקף בחריפות את מחליפו בתפקיד בבטאון מפלגתו רפ"י "מבט חדש". "חלק מתלמידי אשכול הם אנשים שהכרתי אותם כהגונים ויקרים, עד שלמדו את תורת הכזב מפי מנהיגם החדש", כתב ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל.

תושבי תל-אביב בבעיה. מצוקת החנייה היתה גם אז - בשנת 1967 השתלטו ביריונים על חניונים והכריחו את הנהגים לרחוץ את כלי הרכב אצלהם, כמובן בתשלום. בעיריית תל-אביב הבטיחו להיאבק בבריונים ופקחי העירייה נשלחו כדי להגן על הנהגים שהעדיפו שהמכוניות שלהם לא יעברו שטיפה יומיומית. גם רמת גן השכנה סוערת. בעיות בקואליציה של ראש העיר אברהם קריניצי, שכיהן יותר מארבעה עשורים בתפקיד, רופפת. אבל אל דאגה תוך כמה ימים הוא מצרף חבר מועצה ורמת גן שוב רגועה ויציבה. בעולם מדברים על-כך שאדם ידרוך על אדמת הירח עד שנת 1970.

הבת של‏ (צילום: דוד רובינגר)

1

2

3

4

5

6

7

ירושלים אמנם היתה מחולקת בין ישראל לירדן. ראשי המדינה החליטו לערוך את המצעד הצבאי לרגל יום העצמאות ה-19 של מדינת ישראל בירושלים והזמינו את כל שגרירי המדינות הזרות. אבל למרות שהעיר עדיין היתה חצויה הודיעו אפילו נציגי הידידות הגדולות של ישראל באותה תקופה, ארצות הברית, צרפת, בריטניה ומערב גרמניה כי הם לא ישלחו נציגים למצעד הצבאי. במחלקת המדינה בוושינגטון הסבירו את הדילמה: "אם השגריר האמריקני יגיע למצעד הצבאי בירושלים – הדבר ייפגע בירדן. אם הוא לא יגיע – הדבר ייפגע בישראל". בסופו של דבר החליטו בוושינגטון, פריז, לונדון ובון שלא להגיע למצעד. כל אותן מדינות אמרו כי הדבר לא ייפגע ביחסים ההדוקים בינן לבין ישראל. מי שכן צפו במצעד יום העצמאות היו חיילי הליגיון הירדני שהוצבו כדרך קבע בחלקה המזרחי של ירושלים. הם השקיפו על הצבא הישראלי, נהנו מהמארשים הצבאיים שנוגנו ברקע ולא העלו על דעתם כי קני הרובים וכלי הנשק שהוצגו במצעד יופנו כעבור פחות מחודש לעברם.

מצרים עוברת משלב האיומים למעשים 

נשיא מצרים, גמאל עבד אל נאצר, איים במחצית הראשונה של חודש מאי על ישראל לא פעם. הוא כינה את חוסיין מלך ירדן כסוכן של הביון האמריקני והישראלי.

הנשיא נוסע וחוזר – המתיחות גוברת 

שומרים על קשר עם הבית (צילום: מיכה חן, לע"מ)

באנו למילואים 

מתפללים בשטח בתקופת ההמתנה (צילום: דוד רובינגר)

נאצר סוגר את מיצרי טיראן 

מעבירים את הזמן בימי ההמתנה, גם בריקודים (צילום: אריה קנפר, לע"מ)

החיים בעורף 

נערכים למלחמה. שקי חול ברחובות ירושלים (צילום: דוד רובינגר)

יצחק רבין ולוי אשכול בסיור בנגב (צילום: לע"מ) 

בצד הערבי לא מחכים. ירדן וסוריה, שתי מדינות שהיחסים ביניהם היו צוננים בתקופה זו, החליטו לשתף פעולה. גם עיראק הודיע שתעזור לסורים ולמצרים. רוסיה שולחת לסוריה מטוסים מתקדמים מסוג מיג 23. רכבת אווירית מובילה נשק ממצרים לחיילי הליגיון הירדני. נאצר אומר שהוא תומך בפעולות המחבלים הפלסטינים: "להם הזכות המלאה להילחם למען שיחרור ארצם". הוא מוסיף באופטימיות ואולי ביהירות כעבור כמה ימים: "החזרנו את המצב לשנת 1956, נחזיר אותו גם ל-1948".