"וואו, תגידי לי, כמה שנים היית בכלא?" (שילה - 2)
לטרמפיסטית הגדולה והקולנית שלי היה עור חלק-חלק, והיא היתה מושכת לחלוטין. היא ביקשה להתקלח בחדר שלי במוטל, וכשיצאה מהמקלחת היא נכנסה בטבעיות, עם המגבת, למיטה שלי, ואמרה: "אני לא אנשוך אותך". המשך הסיפור
שוב שיחקתי אותה אדיש ואמרתי שבטח. היו בחדר שתי מיטות. אין בעיה. היא אמרה "יופי", חזרה לחדר האמבטיה לייבש את השיער, וכשחזרה נכנסה בטבעיות, עם המגבת, למיטה שלי. היא אמרה "אני לא אנשוך אותך", ועכשיו כבר הייתי נבוך.
"אתה מרגיש? זה רטוב לא מהמקלחת"
כן, "נבוך" זו המילה הנכונה. אז נשארתי בתחתונים. "אתה מתבייש?" שאלה בטון חצי מלגלג וצחקה, ומיד נעלמו לי כל הרעיונות היצירתיים שהיו לי לגביה.
אני, באופן מאוד אישי, לא אוהב שמדברים אלי בטון מלגלג. במיוחד לא במיטה. ובטח לא מישהי שעד לפני רגע היתה מושא החלומות הכחולים שלי. אז בתור קונטרה אמרתי לה שאני מת מעייפות.
היא כיבתה את האור, הסתובבה לכיוון שלי, לקחה לי את היד, שמה בין הרגליים שלה ואמרה בטון תכליתי "אתה מרגיש? זה לא מהמקלחת. נראה לך שאחכה עוד הרבה?" והפעם היה לה טון יותר חתולי, וכשהתחילה לנשק אותי, סתמתי את הפה.
אחרי, אנחנו שוכבים מזיעים ומעשנים סיגריה, כמו בסרטים זולים, שאלתי (ודאגתי ליתר ביטחון שיהיה לזה צליל משעשע) "וואו, תגידי לי, כמה שנים היית בכלא?" כאילו רומז לזה שהיא היתה סוערת. "16 שנה", השיבה.
לא יודע איך אפשר להמשיך לצחוק אחרי 16 שנה בכלא
נחנקתי. ניסיתי לעשות כאילו זה מהסיגריות, אבל לא נראה לי שהצלחתי. שאלתי אותה מתי השתחררה, והיא אמרה שלפני שבועיים.
16 שנה. הנה הלכה התיאוריה שלי על נהיגה ללא רישיון, או גניבה מחנות. אז היא צחקה "עכשיו אתה מפחד? אל תדאג, אני אשמור אותך קצת". אמרתי שאני לא יודע איך מישהו יכול להמשיך לצחוק אחרי 16 שנה בכלא, והיא אמרה "גם אני לא". אבל עובדה. שילה צחקה. מהכל. וסיפרה לי את הסיפור.
הם יצאו לחופש, היא, חברה ובעלה, לאיזה מקום בקליפורניה. היא היתה בת 19. הם חצו את הכביש באיזו עיירה ציורית על החוף. באה מכונית עם שלושה צ'חצ'חים אמריקנים טיפוסיים ושיכורים. לקחו את הסיבוב במהירות, וכמעט דרסו את שלושתם. הם פגעו בחברה שלה אבל ממש לא רציני, אבל עשו טעות ועוד צעקו לה כמה מילים שבעלה לא אהב. בעלה הלך לגינה של הבית על שפת הכביש, לאט, שלף מוט מהגדר שהיתה תקועה באדמה, חזר לאוטו, וכשהשלושה עדיין בתוכו התחיל להשמיד להם את המכונית, עובר ביסודיות מהפנסים, לשמשות, לדלתות ומה שיש. כשהצ'חים ניסו לצאת, הוא ניפץ להם את הראש ומה שאפשר. וכשאחד מהם ניסה לקפוץ על שילה, היא דחפה אותו בפראות לכיוון הכביש. בדיוק עברה שם מכונית. הבר מינן כבר לא יקפוץ על אף אחת. לפני שבועיים היא השתחררה, ועכשיו היא התחילה לחזור על התרגיל שביצעה בי רק שעה קודם לכן.
בבוקר שילה היתה עוד יותר סקסית מהלילה הקודם. היא שאלה אם עכשיו אני מפחד ממנה. אמרתי שלא אבל שתזכיר לי לא להרגיז אותה. שאלתי מה עם זוג החברים. הוא ישב תקופה קצרה בכלא, הם נשואים ומאושרים עד היום, וביקרו אותה באדיקות כל הזמן. הם הבטיחו לה שלא יולידו ילדים עד שהיא לא תשתחרר.
לא יכולתי להוריד את הידיים משילה
היא שאלה אם אני רוצה להכיר אותם. פחות מיממה קודם לכן, אפילו אותה לא הכרתי. עכשיו אנחנו נוסעים להכיר חברים שלה. הסיבה העיקרית שהסכמתי היתה שהחברים ההם גרו בעיירה שממילא רציתי לראות, אז נסענו לשם. לו קראו רוב ולה ליסה. אילו הייתי פוגש אותם בלי לדעת את הסיפור, הייתי מהמר שהוא מרצה להיסטוריה והיא נגנת צ'לו. הוא היה גבר נחמד לחלוטין, בריטי במקור, שבביקור בארצות הברית הכיר את ליסה ונשאר. ליסה היתה בלונדינית קטנה ומדהימה, יפהפיה אמיתית שאתה רוצה לנשק מהרגע שאתה רואה אותה. הם החזיקו ידיים כמעט בכל רגע שראיתי אותם ונראו כאילו הכירו רק אתמול. הם אהבו את שילה והתייחסו אלי כאילו אני המציאה שלה.
נשארנו שם שלושה ימים, יצאנו, טיילנו, אכלנו, שתינו, בקיצור, היה חופש. לא יכולתי להוריד את הידיים משילה. לא כשהיינו בחוץ, לא כשיישבנו בגינה ולא כשהיינו במיטה. התחלתי לחשוב על זה שאצטרך להמשיך הלאה בקרוב, אבל לא ממש התעמקתי בזה.
בערב השלישי רוב הזמין אותנו למסעדה. שתינו יין. הרבה. הסתכלתי על שתי החברות. שילה וליסה. בין יין ליין הרהרתי לעצמי איך יכול להיות שיושבות שם שתיים, אחת היתה מוגדרת במגזינים כבחירת השנה: בלונדינית, קטנה, גוף של דוגמנית, חמודה ולהפליא, ואני? אני מוצא את שילה הגדולה, עם הצחוק המשוחרר והמגפיים, סקסית יותר מהחיים. רוב כאילו קרא אותי ואמר "הן משהו, אה?" ושתינו עוד בקבוק, ליתר ביטחון.
חזרנו אחרי כמה שעות, די שתויים. נכנסנו לחדר. שילה התפשטה ונשכבה במיטה, אבל מיד קמה ומיהרה לשירותים להקיא את נשמתה. ולסתום את השירותים. אחר כך חזרה למיטה. נשכבה באמצע. הקיאה שוב. התיישבתי על כורסה ליד המיטה כשהיא נרדמה. היא כבר לא היתה כל כך סקסית בעיניי.
בבוקר אמרתי שאני חייב לנסוע. אמרתי שלום לכולם, ובסיבוב של היציאה נזהרתי מאוד לא לדרוס אף אחד.
