שתף קטע נבחר

אני לא עציץ, אני גבר עם שיתוק מוחין

שמי רפי, אני בן 29, סיימתי תואר ראשון בקולנוע וטלוויזיה, אני שוכר דירה לבד בהוד השרון, עובד בעיריית רעננה, ואני מחפש אהבה, זוגיות, בניית תא משפחתי. מילא אני, שאני עם נכות לא קטנה. אבל מה יש בעולם הזה של הרווקים והרווקות שאינם מצליחים למצוא לעצמם אהבה?

"אם מישהו עשה משהו בלתי אפשרי, אני יכול להיות השני שיעשה את זה. ואם מישהו עוד לא עשה משהו בלתי אפשרי, אני יכול להיות הראשון שיעשה את זה". לפני יותר מעשור דוד שלי הקריא לי את המשפט הזה מאיזשהו ספר שקרא. מאז המשפט הזה הפך מסתם משפט לחלק ממני, מין רצון בלתי מוסבר או בלתי נשלט להגשים כל מיני שאיפות בחיי. אחת מהן היא מציאת בת זוג.

 

שמי רפי, נולדתי לפני 29 שנים עם שיתוק מוחין. סיימתי תואר ראשון בקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב, אני שוכר דירה לבד בהוד השרון, עובד בעיריית רעננה, ואני מחפש אהבה, זוגיות, ובניית תא משפחתי בהמשך. אני הולך בכוחות עצמי, אבל יש לי תנועות ידיים בלתי רצוניות, ודיבור קצת לא ברור, ניתן להבין אותי, רק שבהתחלה צריך מעט סבלנות. חוויתי זוגיות רצינית בת שנתיים, ממנה החכמתי רבות. וכעת אני מבקש לעצמי את הדבר האמיתי. באתגרים לא מעטים נאלצתי לעמוד במשך חיי, נראה לי כי מציאת בת זוג הוא האתגר הגדול ביותר.

 

 

לא מכבר יצאתי לדייט עם בחורה מרשימה מאוד. ואפילו יפה בעיניי. השיחה זרמה והיתה מעניינת, הצלחתי להצחיק אותה ולגרום לה לחייך, ובסוף הדייט היא אומרת לי שהיה די נחמד, אבל מעבר לכך לא יתפתח כלום. כל כך לא היית מופתע. תחושת המועקה שיש אצלי לאחר דייט מוצלח כבר אינה קיימת. מין אדישות לאחר עוד אחת החוויות שאני עובר במהלך חיי.

 

כולם מחפשים שלמות כזאת שלא באמת קיימת

תוך כדי הדייט אני יושב מול בחורה שהיא בהחלט הטעם שלי ומהרהר ביני ובין עצמי "מה הבעיה שלה, בחורה בריאה, יפה, אינטליגנטית, בת 34, שעדיין לא מצליחה למצוא אהבה?" מילא אני, שאני עם נכות לא קטנה. אבל היא? מה יש בעולם הזה של הרווקים והרווקות שאינם מצליחים למצוא לעצמם אהבה? לעיתים אני מוצא את עצמי מהלך ברחובות העיר הגדולה ורואה כל כך הרבה נשים וגברים שבעצם לבד, ולעיתים הם גם אנשים איכותיים באמת, הרי אילו רצו באמת בנקל היו חוברים בכל רגע נתון לזוגיות. ובכל זאת זה לא קורה. העולם של היום סובב סביב היפה והנוצץ. הנורמלי, הטבעי והשקט כבר אינו קיים. כולם מחפשים שלמות כזאת שלא באמת קיימת.

 

"אז מה את מחפשת?" אני שואל את אותה אחת שאיתה אני מתכתב בצ'אט. "שיהיה גבוה וחתיך", היא עונה. "מה זה אצלך גבוה?" אני שואל, והיא משיבה בשאלה: "מה הגובה שלך?". אני כותב לה "מטר ושבעים", ותגובתה אינה מאחרת לבוא - "נמוך לי מדי". אני שואל אותה: "מה גובהך, אם מותר?" היא עונה "מטר שישים" וכאן היא חותכת.

 

חבל שלא הכרתי לה את נהג המונית שלי

פעם אחרת בחורה נכה פסלה אותי מפני שאין לי רכב. לה עצמה אין רכב, אז היא פוסלת אחד עם אותה בעיה כמו שלה. אמרתי לה, "אבל יש היום תחבורה ציבורית די מפותחת, מוניות, רכבות, אוטובוסים, היא המשיכה להתעקש, "אני מחפשת מישהו עם אוטו". חבל שלא הכרתי לה את נהג המונית שלי.

 

אני חושב שהחברה הישראלית מתקשה עם השונה והאחר. האתוס הציוני והלאומי הרגיל אותנו שיפה זה טוב, ופחות יפה זה לא טוב, או רע לעיתים. הרגילו אותנו להתרחק ולהדחיק את השונה, את החריג, לקרן זווית, ולא לרצות לראות לפעמים גם את האחר והמיוחד יותר. אורי מהסרט "הוא הלך בשדות" לעולם לא יידע מהו שיתוק מוחין. ספק אם זה גם עניין אותו. האם הוא מפסיד? נראה לי שכן.

 

אני תמיד משאיד לעצמי את הסיכוי הסביר להברזה

מגיל צעיר מאוד אני כבר משווע למציאת בת זוג, והיו לי לא מעט ניסיונות. דייטים שונים ומשונים. בגיל 20, למשל, קבעתי עם בחורה בתחנה המרכזית של הרצליה. אני מגיע למקום, עוברות כמה דקות, אני מרים אליה טלפון והיא עונה שתוך דקתיים היא מגיעה. חולפות דקות נוספות ומתח לא קטן. אני חוזר ומתקשר והיא עונה "דקה אצלך". בשיחה השלישית היא כבר ענתה שזאת טעות במספר. במקביל, אבי, שחיכה לי בקרבת מקום והשקיף על הכל מהצד, ראה מישהי מסתובבת וצופה בי. כשיצאתי לקראת אבי ראינו את אותה אחת עוזבת את המקום בלוויית אמהּ, ככל הנראה. בשל אותו מקרה אני תמיד משאיד לעצמי את הסיכוי הסביר להברזה.

 

דייט נוסף היה לי עם עיוורת, בחורה מתוקה וחייכנית, עצמאית להפליא, שגרה לבד. יצאנו פעמיים. בפעם הראשונה קבענו באחת מרחובותיה הראשיים של העיר בה היא מתגוררת, היא הגיעה לבד ללא עזרה, וללא כלב נחייה, והתחלנו ללכת לכיוון בית קפה סמוך. כל הזמן דאגתי שלא תיתקל באף אחד ובשום מכשול הנקרה בדרכינו. בבית הקפה עזרתי לה התפריט, אכלנו ודיברנו. וכל הזמן היה לי הצורך לחוש את מה שהיא מרגישה. עצמתי את עיניי, בשביל לנסות להבין. נראה שהיא הרגישה בכך. הערצתי אותה על עצמאותה. הקשר איתה הסתיים כי שנינו הרגשנו שזה "לא זה".

 

הבנתם? היא חשבה שאני עציץ?

פעם הוזמנתי לאחת הסטודנטיות איתה למדתי קולנוע כדי להתכונן יחד למבחן. היא פותחת לי את הדלת לבושה בחלוק משי עדין וסקסי, די היה ברור שמתחת לחלוק היא עירומה כביום היוולדה. זאת היתה הפעם הראשונה שראיתי אשה במצב כזה, ועוד הייתי צריך ללמוד ככה למבחן. ישבנו בסלון, לא היה איש בבית מלבדנו. למדנו על קונספציות בקומפוזיציה. ובכל פעם שהיתה רוכנת אל השולחן בשביל לקחת את כוס המים שלה, הייתי רואה את מכמני גופה. את המבחן שאליו התכוננו עברתי רק בקושי. בדרך הביתה ניסיתי לדמיין לעצמי מה היה קורה אילו הייתי נוגע בה, או מה זה אומר שהיא קיבלה כך את פני בלבוש כזה. אולי היא רצתה ואני לא הבנתי? או שהיא אמרה לעצמה "קיץ עכשיו, אני בבית, ממילא הוא נכה א-מיני, בשביל מה להתלבש?" כמה הייתי קרוב לשלוח את ידי אל מתחת לחלוק שלה, לעולם לא תדעו. לימים שאלתי אותה על כך, ותשובתה היתה - "לא חשבתי במונחים האלה". הבנתם? היא חשבה שאני עציץ?

 

אני חושב שהדבר שהכי מרתיע את אלה שאני פוגש, לאו דווקא נשים, הוא אופן הדיבור שלי. יש הסבורים כי יש מיתאם בין דיבור לא ברור לפיגור שכלי, מה שבהחלט מופרך לחלוטין. הכי מצחיק אותי שאני פוגש אדם חדש שעדיין אינו מכיר אותי ולא למד להגיד "לא הבנתי", ובמקום זה אומר "כן", אבל ברור לי שאותו אדם לא הבין כלום. אז אני שואל אותו בחיוך ממזרי לעיתים "מה כן?" וכך הוא מבין ששגה בכך שלא ביקש ממני פשוט לחזור על דבריי.

 

אז את מי בעצם אני מחפש? מי האשה שהכי תתאים לי? היא צריכה להיות בת 29 עד 37, בוגרת בנפשה, אחת שעברה וחוותה הרבה בחייה בתחום הזוגי וכעת רוצה ומוכנה מכל הבחינות לדבר האמיתי, לקשר יציב ורציני, עם הרבה חום חיבוק ואהבה. אחת שלא נרתעת ונלחצת בקלות. היא יכולה להיות בריאה או נכה אבל בדרגה קלה. חייבת להיות אשת שיחה (רצוי אקדמאית, אבל לא חובה). היא חייבת להיות מישהי שעיניה ידברו אלי, שתדע להצחיק אותי ולאתגר אותי אינטלקטואלית. שתאהב לצאת לקולנוע, לתיאטרון , מסעדות ובתי קפה, אבל גם תהיה אשת בית. והתכרבל ביחד בסלון ולצפות בסרט טוב. שהיא תהיה הנפש התאומה שלי במלוא מובן המילה, והחברה הכי טובה שלי.

 

המסנג'ר של רפי: rafil100@hotmail.com

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
רפי לרנר. האתגר הכי גדול של חיי
הכרויות
כתבו לנו
מומלצים