שפילברג זה לא סיימון
ב"על כיסא הבמאי", תוכנית הריאליטי של סטיבן שפילברג, מבטיחים למתמודדים שרוצים להיות מינימום טרנטינו את הוליווד בכף היד. אבל בניגוד ל"אמריקן איידול" לא מדובר בעולם זוהר באמת. ככה זה עם האנשים מאחורי הקלעים - עדיף שיישארו שם
כמה מכם היו שמחים לקבל תקציב פיתוח לסרט של מיליון דולר ב-DreamWorks? וכמה מכם היו רוצים לזכות במקום הראשון ב"אמריקן איידול"? אפשר לנחש באופן די ודאי שההצעה השנייה תזכה ליותר היענות מזו הראשונה. וזו הבעיה המרכזית של "על כסא הבמאי" (On The Lot), הריאליטי החדש מבית סטיבן שפילברג ומארק בארנט (יוצר "הישרדות" ו"המתמחה").
במהלך הסדרה, בת 13 השבועות, יעברו המתמודדים בכל שבוע משימות שונות הקשורות לתהליך בימוי סרטים. מתוך 50 המתמודדים הראשונים (שנבחרו מתוך 12 אלף פניות) ינופו בכל שבוע הלוזרים שלא עמדו במשימה עד ל-16 הפיינליסטים המאושרים והזוכה האחד והיחיד.
החלום ושברו
הסדרה, שעלתה אמש (ד') ברשת פוקס, מיד אחרי "אמריקן איידול", דורשת את ההשוואה הבלתי נמנעת בין שתי התוכניות, המבטיחות לזוכים את תהילת השואוביז הנכספת. באופן מצחיק הטרייד מארק של "אמריקן" - "ברוכים הבאים להוליווד" - מקבל משמעות הרבה יותר חזקה ב"על כסא הבמאי", שם החלום של המתמודדים הוא באמת להגיע להוליווד, ולא לראש מצעד הפזמונים.
בדומה ל"אמריקן", גם כאן יש לנו מתמודדים ש"זו ההזדמנות היחידה שלי להגשים את החלום", "יש לי מה שצריך בשביל לנצח", ו"אני לא מאמינה שהגעתי עד כאן" הבלתי נמנע. גם כאן יש לנו שלושה שופטים מהתחום: קארי פישר ("מלחמת הכוכבים"), גרי מרשל ("אישה יפה"), ברט רטנר ("שעת שיא") וקהל שמצביע מהבית. וגם כאן יש לנו משימות שבועיות שצריך לצלוח בשביל להישאר בתוכנית. אבל בזאת מסתכם הדמיון.
מה שאין ב"על הכסא הבמאי" זה את הסקסיות, הכיפיות והזוהר של "אמריקן". השופטים הם חבורת אנשים אפורים, אמנם עם קריירה מפוארת, אבל בלי טיפת קסם או השנינות של סימון-פולה-רנדי. שלא לדבר על מתח מיני. ועדיף שלא לדמיין גם.
המתמודדים עצמם הם טיפוסים של מאחורי הקלעים: אנשים רגילים למדי, שגם אם יש להם אגו מנופח, הם לא מספיק מוחצנים בשביל לתפוס את העין. ב"פרויקט מסלול" למשל, שגם שם התחרות היא בין האנשים שמאחורי הקלעים, עדיין ניתן למצוא דמויות קיצוניות וצבעוניות, ואם הן לא מספיק אטרקטיביות, כמעט תמיד בסוף יגיעו הדוגמניות. ב"המתמחה" יש חבורת קרייריסטים אוכלת אדם עליהם מנצח האחד והיחיד, בעל הבלורית, דונלנד טראמפ. כאן כל מה שיש זו נבחרת סטודנטים לקולנוע, קליקה שמעולם לא ניחנה בסקס אפיל גבוה.
תנו לנו רוקנרול
המשימה הראשונה בתוכנית היתה לעשות פיצ'ינג לסרט, זאת אומרת למכור רעיון לסרט בשלוש דקות בצורה המשכנעת ביותר. משימה לא הוגנת במיוחד, בהתחשב בכך שגם טובי ומנוסי הבמאים בתחום שונאים לעשות את זה ועלולים להיכשל בה. האם זו המשימה שאכן מעידה על היכולות שלך כבמאי? לא בהכרח. אבל זו המשימה ששלחה הביתה 14 מתמודדים.
בניגוד לשירה, למדוד את מלאכת הבימוי קשה הרבה יותר. במה נמדד כשרון הבמאי? ביכולת שלו למכור את עצמו? או בלעשות סרט ב-24 שעות בתת תנאים (המשימה השנייה בתוכנית)? כנראה שבהוליווד זה חלק מהמשחק. אבל את מי זה מעניין? תנו לנו זיופים במקום בלקאווט בפיצ'ינג, תנו לנו עוצמות שירה במקום פריים מוקפד ובעיקר תנו לנו סקס, סמים ורוקנרול במקום חבורת חנונים שמנסה לבנות דיאלוג.
"על כסא הבמאי" היא תוכנית ברנז'אית מדי, חסרת חן, הומור ומתח, אבל בעיקר מכוונת לקבוצה קטנה יחסית של חולמים. מה שכנראה מסביר את הרייטינג הנמוך היחסית, שהתחיל עם 8.5 מיליון צופים (פליטי "אמריקן איידול"), ושירד במהלך התוכנית ל-6.2 מיליון. אין ויכוח, רוב האנשים לא יידעו מה לעשות עם מיליון דולר תקציב פיתוח. אבל הם בהחלט היו שמחים לקבל תשואות מסיימון ומ-30 מיליון צופים.
שפילברג. קליקה בלי סקס-אפיל
צילום: רויטרס
מומלצים
