שיעור 32: חמש הערות על שביתת הסטודנטים

את חלקי בשביתת הסטודנטים האחרונה מילאתי כפעילת שטח. לא הגעתי אליה כבעלת תפקיד רשמי ומעולם לא הייתי פעילה בולטת במישור הסטודנטיאלי, ואת זמני העדפתי להקדיש לפעילות ציבורית במקומות אחרים. אך כאשר הבנתי שמתגבשת החלטה על שביתה של אגודות הסטודנטים החלטתי לתת את דעתי לנושא - ולדיונים הראשונים הגעתי לאחר קריאה, לימוד וגיבוש עמדה ראשונית. במבט לאחור, שביתת הסטודנטים לימדה אותי לא מעט, והייתי רוצה לחלוק מספר הרהורים שעלו בי תוך מפגש עם פעילים אחרים בשטח, קריאה והאזנה לדעות רבות ומגוונות שהושמעו במהלכה.

1. רעיון הא-פוליטיות - בשקר יסודו 

דבר אחד שעל הסטודנטים ללמוד מהשביתה האחרונה הוא שרעיון הא-פוליטיות בשקר יסודו. ההצהרה על א-פוליטיות קידמה במשך זמן רב קבוצות שונות בהנהגת הסטודנטים, והרבה מראשי האגודות נבחרו בין השאר על תקן המנהיגים של כו-לם: כאלה שאין להם רצון לשחק את המשחק הפוליטי הכוחני, כל-כולם נייטרליות וטובת הסטודנטים עומדת תמיד לנגד עיניהם.

השביתה חשפה לעין כל את ההונאה המגולמת בעניין. טובת הסטודנטים תהיה לעולם פוליטית ואין זה משנה אם היא עוסקת בהערכת המרצים או בניהול מאבק נגד הפרטת מערכת החינוך. כאשר בחרו הסטודנטים את נציגיהם באגודות בשל הצהרת א-פוליטיות, הם נתנו דריסת רגל לאנשים זרים שלא חשפו את דעותיהם החברתיות-כלכליות-מדיניות. ביום פקודה, כאשר עתיד מערכת ההשכלה הגבוהה בישראל נראה עגום יותר מאי פעם, התגלו רבים מאותם מנהיגים כמי שאינם מעונינים לנהל מאבק בנושא זה, ובחלק גדול מהזמן פועלים כנגדו.

2. דמוקרטיה סטודנטיאלית ריקה מתוכן

לא כל הסטודנטים מאוגדים, רוב חברי אגודות הסטודנטים לא הכירו את הנציגים שלהם ורבים מהם לא הצביעו כלל. ראשי אגודות רבים, מצדם, לא הרגישו שום מחויבות לתת דין וחשבון לסטודנטים לגבי התהליכים שהובילו לשביתה, אירועים שהתרחשו במהלך השביתה והדרכים בהן היא הגיעה לסיומה. תקופה ארוכה הסטודנטים לא התערבו באגודות והאגודות לא ראו צורך לערב את הסטודנטים וכך, המוסדות הדמוקרטים הסטודנטיאלים התגלו ברובם ככלי ריק מתוכן.  

כשהגיע הזמן לדון בנושא משמעותי כמו השינויים המבניים באוניברסיטאות, איש לא דרש מהסטודנטים להגיע לכינוסים וללמוד את משמעות התהליך כדי שיוכלו לנקוט עמדה על-פי השקפת עולמם. פתאום, ביום בהיר אחד, החלה השביתה והסטודנטים נשלחו הביתה. כאשר בתהליך איטי החלו רבים ללמוד ולהביע עניין, נוצר קונפליקט חדש בין האגודות לסטודנטים. רבים מראשיהן לא רצו ללכת

רחוק כל-כך. דרישתם של סטודנטים שהפכו מעורבים לקבל תשובות הנוגעות להסכמים, ולא להפסיק את המאבק עד שיושגו יעדים חברתיים משמעותיים יותר, נתקלו פעמים רבות בהתנגדות.

בימי השביתה האחרונים פעל כל ראש אגודה כראות עיניו. חלקם כינסו את ועידת האגודה כדי להחליט על קבלתו או דחייתו של ההסכם בפורום רחב, אחרים סירבו לכנס את הוועידות. דרישתם של פעילי השטח לראות את טיוטות ההסכמים נדחתה בחלק גדול מהמקרים. כיום אין כל בהירות באשר לשאלה האם היה רוב בקרב הסטודנטים לקבלת ההסכם שנחתם לבסוף. את המצב הזה, חובה עלינו כסטודנטים לשנות. ואין זה מאוחר. אחד התהליכים המרשימים ביותר שהייתי עדה להם במהלך השביתה הוא זה שבמהלכו הבינו רבים מהיושבים באוהלי המאבק, במעגלי הדיון שהתקיימו במוסדות השונים ובהפגנות הרבות, שדרך השינוי היא ארוכה ואין לנו רשות להיבהל ממנה.

המאבק החשוב שיהיה עלינו לנהל כעת הוא המאבק על השבת הפוליטיקה למוסדות להשכלה גבוהה. יידע כל סטודנט שחובתו להיות מאוגד ולהוות שותף פעיל בתהליכי הבחירה של נציגיו, כי הם אלה שמעצבים את פני הקמפוסים. מהיום, על כל סטודנט להיות לכל הפחות חבר בתא סטודנטים ולדרוש מנציגיו תשובות לשאלות בעלות משקל: מה השקפתו החברתית-כלכלית? כיצד הוא רואה את ניהול החיים הדמוקרטיים בקמפוסים? חשוב לזכור שגם נציג שלא יספק תשובות ברורות לשאלות הללו ולא יפעל בנושאים אלה ואחרים, יהיה בכל זאת בעל זכות ההצבעה במקרה שיידרש למאבק כזה שלא מרצונו.

3. אין תחליף לסולידריות

שיעור נוסף שלמדנו שוב  הוא זה המלמד שאין תחליף לסולידריות, לעמידה המשותפת וארוכת הטווח של מגזרים שונים והליכתם לקראת מטרה משותפת תוך ויתור, לפחות זמני, בנוגע למחלוקות קטנות. שביתת המרצים, שהתייחסה אף היא לוועדת שוחט ולמדיניות שהביאה להקמתה, הסתיימה לאחר יום אחד. המרצים חתמו על הסכם נפרד מהסטודנטים ובכך החלישו מאוד את כוחו של המאבק. כמה נציגי אגודות באוניברסיטאות, שהודיעו שאין להם עניין להילחם למען תלמידי מכללות המשלמים שכר לימוד שנתי של 30,000 שקל, החלישו מאוד את המאבק. הם נפלו למלכודת ה"הפרד ומשול", הנהוגה כיום במגזרים שונים במשק.

חלק גדול מכוחה של השביתה נבע מכך שסטודנטים הלומדים במוסדות בעלי מעמד שונה ומשלמים שכר לימוד שונה פעלו ביחד. הם השכילו להבין שדיפרנציאציה בשכר הלימוד אין פירושה בהכרח שהעשיר משלם יותר. לעתים, פירושה דווקא שמי שלא השלים את בחינות הבגרות נאלץ לשלם יותר עבור לימודים גבוהים. תובנה נוספת אליה ניתן להגיע מכך היא שדיפרנציאציה בתשלומים עבור שירותים או עבור עבודה היא גורם מפורר בחברה האנושית, המקשה על קבוצות גדולות של אנשים להזדהות אלה עם אלה ולצאת למאבקים משותפים. צריך לקוות שהסטודנטים ישכילו להרחיב את תחושת הסולידריות ולהכיל אותה באופן פעיל גם על ציבורים אחרים בחברה הישראלית. 

4. קריאה ביקורתית של המפה

במהלך השביתה, התקשורת שיחקה תפקיד חשוב בקביעת הלך הרוחות בקרב הסטודנטים. כוחה היה חזק בעיקר במוסדות בהם לא התקיימו מעגלי דיון ובמות להחלפת דעות והעברת מידע מסודר. אחת ליום או יומיים יצאה התקשורת בהודעה שהנה הונח הסכם חדש בפני הסטודנטים, וכמובן שבעוד שעות ספורות הוא ייחתם ובא לציון גואל. רוב ההסכמים שהוצגו לסטודנטים היו שכתובים וניסוחים מחדש של אותו הסכם שהוצג כבר בימיה הראשונים של השביתה ולא היוו בשורה חדשה, אולם הפרסומים החוזרים ונשנים הציגו את הסטודנטים כמי שדוחים באופן שיטתי הסכמים שכל-אחד מהם טוב מקודמו. מצב זה היה בו כדי לרפות את ידיהם של רבים מהשובתים הפסיביים.

במקביל, הציגו גורמים בעלי עניין משני צדי הוויכוח סקרים, רובם סקרים אינטרנטים וולונטרים, שככאלה אינם יכולים לייצג נאמנה ציבור רחב. הסקרים הללו היוו בעיקר מקור לדיס-אינפומציה ולקידום החלטות שונות בדרכים לא דמוקרטיות. כאן למדנו שאין תחליף לדיון בינינו לבין עצמנו ולקריאה ביקורתית של כל מידע שמועבר לידינו, מתוך ידיעה שרק כך נוכל לנקוט עמדה הנאמנה לערכינו ולשכל הישר.

5. עלינו לבחור להיות מעורבים

אנשים מעורבים אינם נוחים למנהיגיהם. הם נוטים לשאול שאלות קשות, לבדוק את המערכת ולאתגר אותה ולדרוש תשובות. דרכו של עולם היא שאם לא נבחר להיות מעורבים, איש לא יעודד אותנו להיות כאלה. להיות אדם מעורב ופוליטי אינו דבר נוח. עלינו להיות קשובים תמיד, להתעניין, לדרוש מעצמנו להביע דעה ולנקוט עמדה - אך לדעתי אין דרך אחרת. במידה ונבחר שלא לפעול יהיה מי שיפעל במקומנו ויקדם את ערכיו ואמונותיו. המעורבות דורשת מאיתנו להתייחס לחברה בה אנו חיים, ובכך מהווה כלי חשוב לשבירת הניכור בין אנשים ובין מגזרים שפשט בתוכנו ותהליכי ההפרטה העוברים עלינו.

שביתת הסטודנטים אולי החלה כמאבק פשוט וסקטוריאלי על גובה שכר הלימוד, אך לא הסתיימה כך. רבים מהפעילים בשטח שהבינו שכיום דרוש מאבק מקיף וחוצה מגזרים על דמותו של החינוך בארץ, ודיון רציני ונוקב על פניה של החברה הישראלית. הניסיון לכפות על מערכת ההשכלה הגבוהה את תוצאותיה הצפויות של ועדת שוחט ואת הערכים שהיא מייצגת, הוא ניסיון נוסף בסדרת תהליכים שסופם צמצום המרחב הציבורי המשותף לנו כחברה והשארת כל-אחד מאיתנו לנפשו. היה מעודד מאוד לראות שרבים מהסטודנטים, בהינתן להם הזמן והכלים לקיים דיון מעמיק, הראו אכפתיות ונכונות לפעול כאנשים פוליטיים בתוך השביתה וגם לאחריה, כנגד אותם תהליכים של הפרטת המערכת. הסטודנטים הללו יודעים היום שהפיכתנו ההדרגתית מציבור ליחידים מסוכנת - ויש להילחם בה בכל האמצעים.

נעה ריצ'קה, סטודנטית לתואר שני באוניברסיטה העברית, היא פעילה במכללה החברתית-כלכלית בירושלים 

• המכללה החברתית-כלכלית , עמותה ללא כוונות רווח, מספקת ללומדים בה ידע תיאורטי וביקורתי על החברה הישראלית - לצד אלטרנטיבות וכלים מעשיים שמטרתם לקדם שינוי חברתי. המכללה פועלת בכל הארץ ומונעת על-ידי פעילים חברתיים ואנשי אקדמיה הפועלים בהתנדבות מלאה. מדור שבועי מגיש מדי יום ראשון שיעורים מתוך תוכנית הלימודים של המכללה.
  

• לכל שיעורי המכללה לחצו כאן