שתף קטע נבחר

אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    "היומן מגיע ארצה, אחותי חוזרת אליי"
    64 שנים אחרי שרותקה לסקר החביאה את היומן שבו תיעדה את חיי הגטו, הוא יועבר לידי אחותה שגרה בישראל. "רותקה פתאום קורמת עור וגידים, זה דבר מדהים", אומרת האחות זהבה לסקר-שרץ. "היא רצתה שהדברים שלה יזכרו, יתועדו וישמשו הלאה, ואני מקיימת את צוואתה. קבלת היומן זו סגירת מעגל"

    יומנה המקורי של של רותקה לסקר, נערה יהודיה מפולין שנרצחה באושוויץ, יימסר ביום שני לאחותה זהבה לסקר-שרץ שגרה בישראל. לאחר הטקס המרגש יועבר היומן למוזיאון יד ושם, שם יישמר. לאירוע תגיע במיוחד מפולין ידידתה של לסקר ז"ל, סטניסלבה ספינסקה שהחזיקה ביומן בביתה כ-60 שנים. היומן תורגם בעברית ומוצא לאור בידי יד ושם תחת הכותר "דפי רותקה".

     

    "כששמעתי על היומן אני לא האמנתי. חשבתי שאני נופלת, לא יכולתי לעמוד על רגליי, זה היה כל כך מרגש. הרגשתי שנולדה לי אחות", מספרת לסקר-שרץ שנולדה 20 שנה אחריה. "אני מרגישה שעכשיו היא חוזרת אליי מהעבר הרחוק, אחרי 62 שנים. זה מאוד מרגש ומבלבל".   


    לסקר-שרץ עם תמונת אחותה (צילום: ניב קלדרון)

     

    על הימצאותו של היומן נודע בינואר 2006, אז חשפה אותו ספינסקה. לסקר תיעדה ביומן את חייה בגטו והוא מסתיים שלושה חודשים לפני שנשלחה לאוושיץ, באוגוסט 1943. בין השאר, מתארת לסקר ביומן כיצד הצליחה להימלט מאקציה יחד עם חברה שלה, מספרת על אהבותיה, וגם מתעדת כיצד נראתה "למען הדורות הבאים".

     

    "על קיומה של רותקה נודע לי רק כשהייתי בת 14. אבי סיפר לי עליה, ועל מות משפחתו בשואה. כשקיבלתי לידי תמונה שלה, ראיתי את הדמיון ביני לבינה. אני מרגישה שיש לי קשר בלתי מובן, מאוד עמוק, עם רותקה. גם בגלל שהיא דומה לי וגם בגלל שכשנולדה בתי קראתי לה על שמה".


    לסקר עם בני משפחתה (מתוך "דפי רותקה")

     

    לאחר שנודע ללסקר-שרץ על היומן היא החלה לחקור בעניין. היא גילתה שבפולין מתייחסים ליומן בכבוד ואומרים שמדובר ברמת כתיבה גבוהה במיוחד - "ביד אומן". לדבריה, הפולנים מכנים את לסקר "אנה פרנק הפולניה".

     

    המחבוא

    לסקר הנערה גרה בגטו בבית פולני, ולידם גרה משפחה מקומית שלהם בת בשם סטניסלבה ספינסקה. שתי הנערות התיידדו ורותקה סיפרה לה שהיא כותבת יומן, ושהיא כיהודיה לא תשרוד את המלחמה ולכן עליה למצוא מקום להחביא אותו. סטניסלבה, שהכירה היטב את הבית בו התגוררה לסקר, הראתה לחברתהּ מקום מסתור בין קומת המרתף לקרקע, בין המדרגות. סטניסלבה קבעה עם רותקה שברגע שתחוש סכנה לחייה, תחביא שם את היומן. רגע לפני שעברו לאושוויץ, רותקה החביאה את היומן.

     

    לאחר המלחמה ספינסקה חזרה לבית, שהיה פרוץ ושדוד, אבל היומן חיכה במקום המסתור. היא לקחה אותו והחזיקה אותו אצלה 60 שנה. למה לא גילתה, לא סיפרה? לא ברור.

     

    כשנודע לה על היומן, נסעה לסקר-שרץ לפולין כדי לפגוש את ספינסקה, שסיפרה כי בהתחלה חשבה שמישהו מהמשפחה יבוא לקחת את היומן. השנים עברו ורק לפני כשנה וחצי היא החליטה לגלות את היומן לעיתונאי מקומי, שגילה את הפוטנציאל האדיר. הוא פירסם אותו, והיומן עורר תהודה עצומה.  

     

    "אני מרגישה שנולדה לי אחות גדולה", אומרת לסקר-שרץ לקראת קבלת היומן. "תמיד הייתי בת יחידה ופתאום אני אחות של, אחות של רותקה. רותקה פתאום קורמת עור וגידים. זה דבר מדהים. רותקה רצתה שדברים שלה יזכרו יתועדו וישמשו הלאה, ואני מקיימת את צוואתה. קבלת היומן בישראל זו סגירת מעגל".

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מתוך הספר "דפי רותקה"
    צילום: ניב קלדרון
    רותקה לסקר ז"ל. מתוך הספר
    מומלצים