תאהב כאילו אין (מבחן) מחר
אולי אני לא רוצה להתבגר? מה את אומרת? אבל צריך, לא? חשבתי לי, נגיד שהייתי יכול לחזור אחורה בזמן ולתת לעצמי עצות, אז לפחות בנושא האהבה הייתי אומר כמה דברים
הוא התחיל לשאול אותי כל מיני שאלות, ואני ניסיתי להיות נחמד, אז עניתי לו כל מיני תשובות, ובגלל שנהיה כבר ממש "נחמד", אז גם התחלתי לשאול אותו כל מיני שאלות סתמיות. לפתע הוא זורק את המשפט הכי לא צפוי: "תגיד לי, אתה לא יצאת עם איילת הסמב"צית?"
"כן, היה איזה פרק כזה..."
"אתה יודע, ראיתי אותה עולה על האוטובוס בתל-אביב, ניסיתי לנפנף לה אבל היא כנראה לא ראתה אותי. מה קורה איתה באמת, אתם עוד בקשר?"
"לא ממש. אבל נראה לי שהיא תחליף עוד מעט את סטנלי פישר".
"את מי?"
"לא חשוב", עניתי לו, "בכל מקרה, היא למדה כלכלה וראיית חשבון בתל-אביב ונראה לי שהיא היתה אמורה לסיים כבר".
"אהה טוב, יאללה, אני חייב לרוץ, יש לי מבחן", אמר ההוא מהמילואים.
ואז ישבתי וחשבתי (כינוי אינטליגנטי לשתיית קפה, עישון סיגריות ובהייה בעמוד האמצעי של העיתון – ההוא עם הדוגמנית היומית): איזה מוזר זה, רגע אחד אתם האנשים הכי קרובים בעולם, ורגע אחרי זה אתה בקושי יודע מה קורה איתה. ממש מוזר... רגע, שניה. אני זה שבעצם נפרדתי מאיילת. למה? תנו לי רגע להיזכר... נו, חייבת להיות סיבה. טוב, אני לא מצליח להתרכז עכשיו. נראה שהמבחן הרג לי את אחרוני התאים האפורים שעוד נשארו לי לאחר ארבע שנות תואר.
פתאום צלצל הטלפון.
"מה קורה מאמי? איך היה המבחן? איפה אתה?" שאלה הנשמה.
"הכל טוב. המבחן היה זוועה, אבל למי אכפת, העיקר שסיימנו עם זה. עכשיו אני יושב עם יובל וערן ב-גרג, שותים איזה אספרסו קטן", עניתי לה.
"טוב כפרה, אני חייבת לרוץ, דבר איתי אחר כך. אוהבת אותך, יאללה ביי".
"נשמה" היא חברתי יותר משנתיים, שכנראה מאוד אוהבת אותי, אחרת אין הסבר הגיוני לזה שהיא סובלת אותי כל כך הרבה זמן. בעצם אולי יש: היא אוהבת את ההורים שלי, והם מחזירים לה באותו מטבע, פלוס ריבית, פלוס הצמדה, פלוס דיוידנדים, כך שיש מצב שאני, בעצם, רק התירוץ.
"טוב אחים שלי, אני זז. עוד חצי שעה אני חייב להיות בעבודה. מה זאת אומרת התור שלי להזמין? אני הזמנתי אתכם רק לפני... שבועיים? וואלה, נכון. לא, אני לא קמצן, אני סתם לא זוכר כלום אף פעם. טוב, בסדר, אני אשלם. נהיה בקשר".
מדליק את הרדיו. גלגל"צ. "עוד חוזר הניגון שזנחתי לשווא... וכבשה ואיילת תהיינה עדות..."
איילת. באמת מעניין מה שלומה? אולי לשם שינוי אני אפסיק להיות חזיר אגואיסטי ואתעניין בשלומם של אנשים אחרים. אבא, אגד מודיעין, אורי, אורנה, איילת בית. מצאתי. האמת היא שחשבתי שכבר אבד לי הטלפון שלה, אבל תמיד כדאי לנסות.
"הלו".
"איילת?"
"כן".
אפילו חשבתי שיצאת לי מהחיים לגמרי
אז איילת, אני חייב להודות שברגע ששמעתי את הקול שלך זה עשה לי משהו. אין לי מושג מה, אין לי מושג איך, אבל עובדה זו עובדה. את מופתעת? גם אני הופתעתי מאוד. מתי דיברנו בפעם האחרונה? לפני שנתיים, שלוש, משהו כזה, לא? אפילו חשבתי שיצאת לי מהחיים לגמרי: יש לי חברה חדשה, עברתי לגור לבד (כמעט), עוד מעט מסיים את התואר, מחפש עבודה (טוב, נו, לא ממש), עובד בשתי עבודות, אנשים חדשים, חוויות חדשות, ועוד הרבה דברים שמהם מורכבים החיים הסטודנטיאליים שלי.
אחרי השיחה הקצרה שלנו קלטתי: אני מתגעגע! לא לגמרי ברור לי למה אני מתגעגע יותר: אלייך, לאותה תקופה חסרת דאגות, לתמימות, למערכת יחסים שהיתה בינינו, לנסיעות למרכז או לסחוג תוצרת הבית, או להכל ביחד.
אולי זה תהליך שגרתי שאנשים מכנים אותו התבגרות, אבל אני עדיין מתגעגע לתקופה ההיא. אולי אני לא רוצה להתבגר? מה את אומרת? אבל צריך, לא? הגיע הזמן, נכון? טוב, נשאיר את זה לפסיכולוגים.
ואז חשבתי על משהו: נגיד שהיתה מכונת זמן, והייתי יכול לחזור אחורה בזמן ולתת לעצמי עצות, אז לפחות בנושא האהבה נראה שהייתי אומר דברים הבאים:
- קודם כל תחייה את הרגע, כי כל עוד אתה חי זה רגע יפה, אבל אל תשכח לנצל את הרגע בשביל לקחת משהו לעתיד.
- תאהב כאילו אין מחר, אבל אל תשכח להשקיע במחר, כי האהבה נגמרת ברגע שאתה מפסיק לרצות להשקיע.
- אל תהפוך את האהבה שלך לוויכוח גיאוגרפי. אם צריך, אז תיסע גם עד קצה העולם. תשקיע! לא היית מוכן להשקיע 100 שקל בלוטו כל שבוע אם היית יודע שבסוף אתה לוקח את הפרס הגדול? פה אתה זוכה כל יום בפרס הגדול.
- תאהב בלי תנאים, בלי גבולות, בלי הגדרות. ככל שתתבגר יותר, תאבד את התמימות וזה יהפוך אותך ליותר ציני (אתה עוד לא סגור עד הסוף מה זה ציני? לא נורא, כשתגדל, תבין) והאהבה שלך תהפוך להסכם מיזוג חברות עם הרבה תנאים, הגבלות ודו"חות כספיים בסוף השנה. לא מאמין לי? צודק, אהבת אמת אפשר למצוא בכל גיל, אבל למי יש זמן לחפש.
- תגרום לה לבכות הרבה, אבל רק מאושר (עושר כבר יגיע – אני מבטיח לך).
- שמור על האהבה שיש לך – יש לך את הרולס-רויס של הבחורות. אל תנסה לחפש משהו אחר. אולי תמצא משהו יותר חדש, יותר יפה, יותר משוכלל, עם DVD ו-12 רמקולים, אבל זה לא רולס- רויס. רולס-רויס זה קלאסה, זה אוטו של פעם בחיים. תאמין לי, אהבה כזאת לא תהיה לך עוד!
- תהיה אמפתי, תקשיב גם לצד שלה ונסה להבין אותו – לא כולם חושבים כמוך (וטוב שכך).
- אל תפחד! תגיד לה את כל אשר על ליבך. אם היא סבלה אותך עד עכשיו, סמוך עליי, היא תישאר איתך גם אחרי זה.
- גם אם אתה מאוד עסוק , תפנה לה זמן! כל יום קצת, או אפילו הרבה. העיסוקים שלך לא ינשקו אותך "לילה טוב", לא יחממו לך את השמיכה בחורף, לא יחייכו אליך בבוקר ובטח לא יחבקו אותך כשיהיה לך ממש חרא.
- תריב איתה קצת, על שטויות, אבל לא יותר מפעם בחודש. "השולם" אחר כך זה ממש נחמד, שלא לדבר על סקס.
- תפתיע אותה בדברים קטנים:
- תתקשר בזמן הכי לחוץ שלך רק בשביל להגיד לה שאתה ממש, אבל ממש, אוהב אותה;
- תבוא לאכול איתה ארוחת צהרים בעבודה;
- תשאיר לה פתק;
- תביא לה פרחים;
- תקנה לה גור כלבים חמוד ופרוותי. גם אם היא חושבת שכלב זה גילגול נוסף של "מלתעות" היא לא תישאר אדישה;
- תיסע שעתיים רק בשביל לנשק אותה לפני שהיא הולכת לישון.
- תעריך את מה שהיא עושה למענך. כי זה המון. זה אינסופי. גם אתה עושה הרבה למענה? לא מספיק, תמיד אפשר לעשות עוד.
- אל תאכזב אותה! בשום דבר. פשוט אסור לך.
- ועוד טיפ קטן לסיום: אם בחורה גורמת לך אפילו לחשוב על לכתוב קישקושים כאלה, לך על זה אח שלי! Take it! ומהר! ככל שיעבור יותר זמן ככה גדל הסיכוי שהיא תגלה את הצדדים היותר אפלים שלך, ואז אני לא אחראי למעשיה.
אולי אני באמת צריך להזכיר את זה לעצמי עכשיו.