יחס הציבור למפגרים: אמפתים, אבל מרחוק
סקר מקיף של משרד הרווחה מלמד כי מרבית הישראלים בעד שילוב אנשים בעלי פיגור בשגרת החיים, אך מחצית מהאזרחים אינם מוכנים שהדבר ייעשה באותו בניין בו הם מתגוררים. מנהלת האגף לטיפול במפגרים: "העמדה היא: אני מוכן לעבוד איתו אך מסתייג מלהיות השכן הקרוב שלו. בחברה הישראלית המוכנות של אנשים לצמצם את המרחק עדיין לא קיימת, עדיין יש דיעות קדומות"
מרבית הנשאלים השיבו כי הם בעד שילובם של אנשים עם פיגור בסביבתם ואף תומכים בבניית הוסטל בעירם (80 אחוזים) או בשכונת מגוריהם (74) אולם רק מחציתם מסכימים כי מעון חוסים שכזה יוקם בבניין מגוריהם. בקרב ציבור העולים ישנה אף הסתייגות רבה יותר מבניית הוסטל בבניין המגורים וכחמישית בלבד מהנשאלים השיבו בחיוב על שאלה זו.
ד"ר חיה עמינדב, מנהלת האגף לטיפול באדם המפגר במשרד הרווחה ומי שלקחה חלק בחיבור הסקר, הסבירה בשיחה עם ynet מהן הסיבות שלעולים מברית המועצות לשעבר יש הסתייגות מסוימת מאנשים עם פיגור שכלי יותר מלציבור הוותיקים בארץ: "העולים מברית המועצות הגיעו מתרבות שלא ממש טיפלה באנשים חריגים בצורה ראויה, כמו שנהוג בתרבות האירופאית. לכן המודעות גם היתה נמוכה מאוד. סיבה נוספת לכך היא שפגיעה אינטלקטואלית נתפסה כמשהו קריטי בגלל הסביבה שלהם לכן הגישה לכל התופעה היא הרבה יותר בעייתית".
בנוסף הצביעה ד"ר עמינדב על כך שבישראל קבוצת העולים עדיין נתפסת כקבוצת מיעוט, גם בעיני עצמם, ולכן "קבוצת מיעוט אחת מתקשה לגלות אמפתיה כלפי קבוצת מיעוט אחרת. הם רואים עצמם פחות מחוייבים לקודים האתיים ועדיין לא מרגישים חלק אינטגרלי מהציבור הישראלי".
על פי נתוני משרד הרווחה שלושה אחוזים מכלל הילדים הנולדים בעולם מדי שנה הינם בעלי פיגור שכלי. הממוצע בישראל דומה, אך במגזר החרדי והערבי הוא גבוה במעט - בין 4 ל-4.5. בישראל חיים כיום כ-25,000 אנשים הסובלים מפיגור שכלי ברמות שונות ובין 10 ל-15 אחוזים מהם מועסקים בשוק העבודה. כ-60 אחוזים מהאנשים בעלי פיגור עברו סוג כלשהו של התעללות במשפחה, בקהילה או במסגרת העבודה.
לפני: למנוע לידת בעל פיגור; אחרי: לעשות הכל כדי להציל
הסקר שנערך במשרד הרווחה מגלה כי מרבית הציבור (82 אחוזים) סבור שעל כל אישה לבצע במהלך ההריון את כל הבדיקות הדרושות כדי למנוע לידת תינוק בעל מום. במגזר הדתי, בשל נסיבות הלכתיות, ההסכמה עם מהלך שכזה נמוכה ב-25 אחוזים אולם עדיין מספר המשיבים בחיוב עומד על יותר ממחצית. בנוסף, חלק גדול מכלל הציבור (80 אחוזים) סבור כי המדינה אמורה לממן את הבדיקות האלה.
בהמשך לסוגיית גילוי המום לפני הלידה נשאלו משתתפי הסקר בדבר הדילמה האתית "האם יש לעשות את כל המאמצים על מנת להציל (מיד לאחר הלידה) ילד שנולד עם פגיעה מוחית?". קצת יותר ממחצית מהנשאלים (64 אחוזים) השיבו בחיוב אולם בקרב העולים מחבר העמים סברו כך פחות ממחצית (42). דווקא בציבור הערבי (בו כאמור אחוז הנולדים עם פיגור שכלי גבוה יותר מהממוצע הארצי) ובקרב החרדים, ישנה הסכמה גבוהה מאוד עם קביעה זו (92 ו-92 בהתאמה).
מהסקר עולה כי שני שליש מהציבור נחשפו או היו בקרבת אנשים עם פיגור שכלי אך אינם יודע להגדיר את התופעה והסיבה הגורמים לכך. מרבית הציבור (70 אחוזים) אינם יודע מהי הסיבה העיקרית לפיגור שכלי ומייחסים זאת לפגם גנטי אשר במציאות מהווה רק 25-30 אחוזים מהגורמים.
ומה בנוגע לחיי היומיום של בעלי הפיגור השכלי? כמחצית מהנשאלים סבורים כי על אדם בעל פיגור שכלי להישאר במסגרת משפחתית, בבית (מרבית הנשאלים במגזר הדתי נקטו בעמדה זו) וכשליש סבורים כי מסגרת חוץ מתאימה יותר (דעה נפוצה בקרב הנשאלים מהמגזר הערבי). בין אם יהיו בבית או בחוץ, סבור כשליש מהציבור כי בעלי פיגור שכלי עלולים להיות מסוכנים ואינם נחמדים או טובי לב - תפיסה זו מאפיינת בעיקר את ציבור העולים (60 אחוזים) והערבים (54). יחד עם זאת, שלושה מתוך ארבעה מקרב אזרחי ישראל סבורים כי אנשים עם פיגור שכלי יכולים לתרום לקהילה במידה ויקבלו את הטיפול המתאים.
"יש דיעות קדומות בשל מחסור בידע קודם"
"אנשים מוכנים לפגוש בעלי פיגור שכלי בעבודה או ברחוב אך עדיין לא מוכנים שאדם מפגר יגור יחד איתם בבניין", אומרת ד"ר עמינדב. "העמדה היא: אני מוכן לעבוד איתו אך מסתייג מלהיות השכן הקרוב שלו. בחברה הישראלית המוכנות של אנשים לצמצם את המרחק עדיין לא קיימת ולחלק מהציבור עדיין יש דיעות קדומות, כגון מסוּכנות של אנשים עם פיגור שכלי, וזה בשל מחסור בידע קודם".
ד"ר עמינדב מציינת כי החברה הישראלית מאוד רגישה ומוכנה להושיט יד לאדם עם פיגור "וזה בסיס טוב שעליו יש לפתח את המודעות. החברה גם סבורה שחייבים לטפל בילד שנולד עם פיגור שכלי - הם לא אומרים 'תשמידו אותם', אלא להיפך, 'תעשו הכל'. בנוסף, רבים מהנשאלים ציינו כי הטיפול באדם עם פיגור שכלי הופך את החברה לטובה יותר. לציבור הישראלי יש פלטפורמה מוכנה וערכים לקדושת חיי אדם ועל הפלטפורמה הזאת צריך להתחיל במסע הסברה שאין מקום לפחדים ארכאיים, ושאדם עם פיגור שכלי יכול לתרום לחברה".
גם שר הרווחה, יצחק הרצוג, סבור כי יש מקום לשיפור ביחס החברה הנורמטיבית אל בעלי הפיגור השכלי. בעקבות ממצאי הסקר אמר השר: "אנו מחויבים לפעילות אקטיבית של הסברה כדי להפחית החששות ולשפר את הדימוי של אנשים עם פיגור שכלי בחברה. נתמקד בהגברת שילובם בקהילה ובתעסוקה ובשמירה על זכויותיהם ורצונותיהם".
הסקר נערך לקראת הכינוס השנתי של האגף לטיפול באדם עם פיגור שכלי במשרד הרווחה, שיתקיים ביום שני השבוע.
