האלבום הפרטי של רודריגו גונזלס
הכוכב הכי רקדני בארץ מאפשר לכולנו להציץ לאלבום התמונות המשפחתי שלו. לא תאמינו כמה הוא דומה לאבא שלו, איך קראו לו בשכונה (ולמה) ובכמה ארצות הספיק להתגורר
אמא יש רק אחת
בן שנה. הורי, רוזה ורודולפו, ילידי צ'ילה, נסעו לוונצואלה לנסות שם את מזלם, כיוון שמשפחתה היהודית של אמי לא קיבלה את אבי הנוצרי. חלפו יותר מ25- שנה, והיחסים איתם עדיין לא חודשו. עם משפחתו של אבי, 11 אחים, יש לנו קשר טוב עד היום. הייתי תינוק שמן במיוחד. הורי מספרים שאבי בא הביתה יום אחד עם לחם לכל השבוע ואני חיסלתי אותו בתוך עשרים דקות.
תראו איך אני דומה לאבא
בן ארבע. אחרי שנה וחצי בוונצואלה נדדו הורי לקולומביה. אמי, שהייתה שחקנית טניס, נסעה בעקבות הקריירה, ואבי עזב למענה את לימודי הארכיטקטורה והשלים אותם רק מאוחר יותר, ובאותה תקופה המצב הכלכלי שלנו היה בכי רע. אבי היה הולך ארבעה ק"מ כדי להשיג חלב במחיר מוזל.
רודריגו, רומינה, רוזנה
מרדונה השמן
בן עשר, בחגיגות יום העצמאות של צ'ילה. חגגתי את החגים היהודיים והנוצריים, והייתי תלמיד חנון, שמקשיב למורה, יודע את כל התשובות ונותן לאחרים להעתיק, אבל לא הייתי מקובל. הייתי ילד שמן וכינו אותי מרדונה או סתם שמן. יום אחד בהסעה תלמיד חטף ממני עבודת עץ שגילפתי ופתח לי את הראש. היה לי קשה לחזור לבית הספר אחרי זה.
פתאום אני קיבוצניק
בן .12 עלינו ארצה, הגענו לקיבוץ יד-מרדכי, ואני חטפתי שוק כשגיליתי שבמקום יש רק מגרש כדורגל אחד. לא דיברתי מילה עברית ועברתי קשיי קליטה, אבל הכל השתנה בכיתה ט.' אז התחילו חיי האחרים. מילד שמן הפכתי לרזה, חתיך ומקובל במסיבות ואפילו נבחרתי להיות קפטן נבחרת הכדורעף.
רק נדוד ונדוד
בן .16 מיד-מרדכי עברנו לאדמית ומשם לקיבוץ אילון. כשהייתי בן 17 הורי עברו ליישוב שלומי, בו הם מתגוררים עד היום. כעסתי עליהם על כל המעברים הבלתי פוסקים והפכתי לילד מרדן וחצוף שמבריז מבית-הספר. בסוף כיתה י"א המורה לאנגלית שאלה אותי "ומי אתה"?. אגב, ההורים שלי עשו קריירה חדשה בישראל: אמא שפית, מנהלת מטבחים בקיבוצים בצפון, ואבא עובד במפעל מתכות.
גולני, גולני שלי
בן .18 לקראת הגיוס התחלתי לעשות נחת להורים. התקבלתי לקורס טיס, אבל ויתרתי בגלל ההמתנה הארוכה, התקבלתי ליחידת החילוץ של חיל האוויר ושוב ויתרתי מאותה סיבה, והתגייסתי לגולני. היו לי שלוש שנים קשות ומרתקות, שלימדו אותי המון, בעיקר להיות ישראלי. השתחררתי בדרגת סמ"ר.
בסוף היא לקחה מישהו אחר
בן .21 מייד אחרי השחרור, המג"ד שלי, שקיבל תפקיד בשב"כ, הציע לי לבוא איתו ואני חשבתי שיבוא יום ואהיה ראש השב"כ. הייתי בהכנות כשהציעו לי להצטרף לתוכנית "קחי אותי שרון" וחשבתי שזה יהיה משהו זמני. לקחתי קשה את זה שלא נבחרתי, כי נדלקתי עליה. (צילום: ענת מוסברג)
הגביע הוא שלו
בן 26. זו הייתה ההרפתקה הטלוויזיונית הכי כייפית בחיי. חצי שנה בתוך רכבת הרים שכולה רגשות, אבל שאי אפשר לעצור אותה ושכל עם ישראל שותף לה. הייתה לי בת זוג נפלאה, נעמה תבורי, שהוציאה ממני סוג של אריה שמוכן לקרב עד לשיא השיאים - הנפת הגביע. היום אני יודע שאם הייתי נוגע בריקוד בגיל צעיר יותר הייתי לוקח את זה רחוק. בעתיד, כל דבר שישלב ריקוד על במה יתקבל בשמחה. (צילום: קרן נתנזון)
- הכתבה פורסמה לראשונה בעיתון "לאשה" במדור "תמונות מהחיים"
