שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות

    סטלן וג'נטלמן

    זהר שטראוס כובש נתחים לא מבוטלים מהטלוויזיה, הקולנוע והתיאטרון, אבל עוד לא מרגיש שהוא ליהוק אולטימטיבי. סמדר שילוני יצאה לחפש את האיש שמאחורי הסטלן, וגילתה, לצערה, בחור מהוגן, מורה למשחק ונשוי באושר

    אנשים מנסים להיות הגיוניים, אבל החלטות בחיים לא תמיד מתקבלות על הבסיס הזה. למשל חתונה. זהר שטראוס שאל פעם את הדודה שלו איך יודעים אם להתחתן או לא, אז היא אמרה לו, מתוקף חכמתן הכבירה של הדודות כולן, 'בסוף אתה מתחתן עם זה שאתה נמצא איתו, בזמן שאתה רוצה להתחתן'. הוא נטה להסכים איתה. לפעמים יש אהבה גדולה בחיים, אבל לא רוצים להתחתן, מצד שני הוא חושב שאם הוא היה מתחתן עם חלק מהאקסיות שלו, סבירות גבוהה שגם אז הוא היה מאושר. מצד שלישי הוא גם מאמין בגורל, הוא נשוי באושר לאפרת, הגורלית שלו, ויש להם שני ילדים משגעים. בסוף הוא הגיע למסקנה שהוא גם וגם. "אני בכלל גם-וגמי בהרבה דברים", הוא מסכם.

     


    "היו לי תמיד יחסים ארוכים, וגם אם זה היה חרא, זה נראה לי מעניין" (צילום: ענת מוסברג)

     

    דילמת האקסיות מועלית מהאוב, כי שטראוס משתתף בסדרה "האקס המיתולוגי" שכתבה וביימה סיגל אבין ("אני מאוד אוהב אותה, יש לה ביצים משיש והיא במאית שחקנים מעולה"), ותעלה הערב (ה') בערוץ 2. טלי שרון היא הבחורה שמתברר לה שאת אהבת חייה היא כבר מצאה וזרקה, ועכשיו היא יוצאת לפשפש בין האקסים שלה במטרה לגלות את האחד. שטראוס הוא הראשון. הוא בחור טוב, עם אמא מאוד אוהבת, שכשהיא הולכת לעולם שכולו טוב, הוא נוטה לחפש לה תחליף. "הלכתי לדמות הזאת מהמקום של איך זה להתנהג כמו זבל, אבל מתוך טוב לב וחוסר מודעות. אני יכול להבין את זה".

     

    מיכל (טלי שרון) אומרת את המשפט "אני מרגישה שאתה הופך אותי לאמא שלך". זה מפחיד די הרבה בחורות.

     

    "וזה גם קורה הרבה, לא? מתחילים רומיאו ויוליה, ואז לאט לאט אתה חוזר לשד... אתה צריך את השד. האמא צריכה לטלטל והתינוק המגודל צריך לינוק".

     

    גם אצלך?

     

    "אני אומר שכן, אבל אני חושב שאני מביא את זה מההתחלה באיזשהו מקום. כאילו אני לא כל כך משחק את הפאקן מאצ'ו. אני בא יותר אמיתי".

     


    "האקס המיתולוגי". לגלות את האחד

     

    ומה אתה חושב על מיכל?

     

    "היא היתה במקום תל אביבי, סטייל בלייני כזה, קליל, לא מתחייב כביכול, ועד עכשיו היא לא רצתה להתחתן כי היא פחדה לפספס את סנטה קלאוס. היא מהדור הזה שאכל שפיץ בגיל 20 והוא לא יורד לו עד גיל 30, עכשיו היא בטח עוד מעט שלושים והיא מתחילה להתעורר, להיכנס למשבצת".

     

    בוא נשים את אשתך בצד, כאילו לא פגשת אותה ולא כלום. היית עושה סיבוב אקסיות כזה?

     

    "בטח, זה כמו חלום, לחזור לכל האקסיות, מתוך ידיעה שאחת מהן היא אהבת חייך, ולבלות תקופה עם כל אחת מהן. כשאני פוגש אקסית שלי אני מרגיש את זה, וזה מרגש ומעניין. זה שוב איזה משחק של פיתוי במקום מסוים. מאוד אימפולסיבי. היו לי תמיד יחסים ארוכים, שנתיים שלוש, מאוד משמעותיים, וגם אם זה היה חרא, זה נראה לי מעניין".

     

    שומר על קשר?

     

    "לא. רק עם זאת שנשואה לחבר הכי טוב שלי. תראי איזה ראיון צהוב אני נותן לך".

     

    אני אערוך החוצה את הצהוב.

     

    "אהה. למדתי משפטים באנגליה, עם החבר הכי טוב שלי, באמת אח. נהייתה לי חברה והיינו שם יחד שלוש שנים. כשחזרתי לפה עוד גרנו קצת יחד, ואז נפרדנו. זאת היתה פרידה קשה, כי הקשר היה מאוד חזק והיינו מאוד קרובים לחתונה. היא והחבר שלי נשארו בקשר כי היינו חבורה כזאת, ואני והוא היינו אמורים לעבור לגור יחד. הם התקרבו, ויום אחד, כמה חודשים אחרי שנפרדנו, הוא בא אלי ואמר לי, 'תשמע, חבר שלי, אני מאוהב ב-X, ואני לא יודע מה לעשות עם זה. היא לא יודעת, בגדול זה חזק ממני, ונראה לי שלאור זה שאנחנו עוברים לגור יחד אתה צריך לדעת מזה, ובוא נחשוב מה עושים, כי מן הסתם היא תסתובב למישהו מאיתנו בין הרגליים'.

     

    "אמרתי לו שאני יודע מניסיון שבדברים האלה מה שצריך לקרות – קורה. לא היום – אז מחר. הוא לא קורה בטוב הוא קורה ברע, 'ולכן אני אומר לך, תנסה'. ואז היתה תקופה של כמה חודשים שהייתי צריך להתמודד עם זה".

     

     

    צפו בקטע מתוך "האקס המיתולוגי"

     

    איך בדיוק?

     

    "כאילו בגבורה, כמו איטלקי. יענו, חטפתי את הסטירה מהאח, אמרתי לו תודה גבר, על הכיפאק, והתמודדתי. היה לי חבל על החברות גם במיידי, כי איכשהו התרחקנו קצת כדי שהם יוכלו לבדוק את מה שהם צריכים. ריחמתי עליהם שהם צריכים לשכב איתי במיטה כל הזמן, והם אהבו ואוהבים אותי מאוד. בשלב מסוים, כשראיתי שהוא מחכה שאני אמשיך ואאשר לו, אמרתי לו 'שמע, די. אתה הולך ובודק את זה. ברגע שאתה והיא מחליטים שזה מה שאתם רוצים, תגידו לי 'אנחנו רוצים אחד את השני' ואז אני אתמודד עם זה, לא לפני. אני רוצה ללכת, תעזבו אותי. וזה מה שקרה, וכמה שנים אחרי זה הם התחתנו, והייתי הבסט וואט אבר".

     

    היחצנית הזאת, ניפגש בסיבוב

    הרבה אנשים נוטים להתבלבל, אבל זהר שטראוס (35) הוא בחור רציני. הוא אולי משדר משהו קופצני, סטלני, לא מתאמץ, אבל אנשים הם מורכבים, כמו שהייתם למדים, אם הייתם עוברים את סדנת היצירה שלו בבית הספר של יורם לוינשטיין. אז שטראוס מעיד על עצמו שהוא בחור ביתי, לויאלי, מרגיש מאורגן בחיים הנורמליים שלו, אבל כנראה שמתחת לכל זה שוצף זרם חתרני ומבעבע. עובדה: בניגוד לשחקן הממוצע, הוא מאמין שהרוח האמיתית נמצאת היום בטלוויזיה ובקולנוע, ולא בתיאטרון.

     

    "התיאטרון הוא של אנשים זקנים. גם הקהל וגם היוצרים. אני לא מבין איך יכול להיות שבתל אביב יש עשרות אלפי אנשים בין גיל 20 ל-35, בליינים שמפרקים 400-500 שקל כל סופשבוע על שתיה, ובילוי, ומופעי מוזיקה, ואפילו מופעי מחול, ולא על תיאטרון. וברור לי שהבעיה היא בתיאטרון. אבל עדיין הוא יותר מענין בעיני ממצלמה. מה זה מצלמה? ללחוץ, להפסיק, עוד פעם ללחוץ, לקחת את זה למחשב גדול ולהדביק על זה מה שרוצים".

     

    הפריצה שלך הגיעה מול מצלמה.

     

    "כן, למרות שעם 'הדברים שמאחורי השמש' יכולתי לפרוץ יותר, תכלס. אבל מבחינת יחסי ציבור, הייתי אז כל כך לא רלוונטי שלא יצאו איתי. יצאו עם אסי דיין וטלי שרון ואפילו עם הילדה הקטנה, ולא איתי. היה לי ריב גדול איתם על זה. הרגשתי שכוס אוחתוק, אני יכול לייצג את הסרט לפחות טוב כמו כולם, וזה אני אומר בעדינות. הייתי שותף בכל ההכנות לסרט, הבאתי את כל עולמי אליו, את השפה שלי, הבגדים שלי, כשהיה צריך לשלם כסף כדי לטוס איתו לקאן כי אין תקציב, אז עשיתי את זה. ועכשיו, כשמוציאים אותו, בואו נעשה דיון מעמיק ולא נזיין את השכל, ומי שיכול לעשות את זה הכי טוב, זה אני".

     

    ואתה לא בא ממקום של אגו?

     

    "ממקום של אגו, בטוח. אבל זה דבר חשוב אגו. אני לא מאלה שחושבים שזה לא, בטח לא לשחקן. אתה חייב לשים סטנדרט לאיך אנשים מתייחסים אליך".

     

    זה חישוב קר של תועלת מיחסי ציבור.

     

    "אני חושב שהם עשו טעות. יובל (שפרמן, במאי הסרט) הוא חבר שלי, אמרתי לו את דעתי, והיתה אי הסכמה. יובל גם ספג את המחאה שעשיתי, הוא בטח היחיד שלקח אותה ללב, השאר אמרו שזה על הזין שלהם. אבל אני מחיתי, וכשניפגש בסיבוב עוד פעם, אני ואותה יחצנית, היא צריכה לדעת שהיא לפחות צריכה לדאוג לעשות פרמיירה ביום שאין לי הצגה, כדי שאני אוכל להיות בה. אחות, אם את לא יודעת לתת כבוד למי שהיה בסרט, אז לכי להזדיין, אם מותר להגיד את זה באינטרנט".

     

    הכי קשה זה להביא את הרעיון

    אבל כנראה שהסיבוב הבא כבר לא יזמן לשטראוס את אותה התמודדות. עם מימיה, נעלי שורש והקסם הבלתי מתאמץ שלו, שטראוס מדלג באיזי לצד של המקובלים. חוץ מ"האקס המיתולוגי" הוא מעביר כבר שנה חמישית את הסדנה אצל יורם לוינשטיין, עובד על סרט חדש, "לבנון", ממשיך עם "מישהו שישמור עלי" ב'הבימה' ובונה על המשך עבודה עם סיגל אבין ("יש סבירות גבוהה שזה יקרה, אז תיזהרי איתי, שלא תהיה פדיחה"). אבל כמו באגדות אורבניות – בניגוד לפעמים למציאות האורבנית – זה לא היה קל.

     

    שטראוס הגיע ללימודי המשחק בגיל 27, כשסיים ללמוד משפטים, ושניה לפני שהפקיר את עצמו לקריירה בעריכת-דין ("הבנתי שבחיים עדיף סיפוקים מיידיים, שישר ימחאו לך כפיים – או לא. אני צריך את הלונה פארק כדי לא להשתעמם או להתבזבז"). וכמו שהוא מגדיר את זה, הוא לא מאלה ש'אלוהים שלח מישהו שיקח אותם לראש הפירמידה'. הוא לא היה בתיכון אמנויות או להקה צבאית, הוא צפה בהצגה אחת בחיים עד שהגיע לתחום. "בתיכון לקחו אותנו ל'דני והים הכחול', בתיאטרון באר שבע. ואני זוכר שראיתי לשחקנית את הציצי ונורא התרגשתי, כי היה לה ציצי נורא יפה. זהו. אני לא יהודה לוי, ורד פלדמן, לא טלי שרון ולא איתי טיראן."

     

    למה אתה לא מאלה?

     

    "לא יודע. אני חושב שזה נסיבתי. זה לא שלא עבדתי, איכשהו אף אחד לא החליט לגלות אותי".

     

    מה משותף לכל האנשים האלה?

     

    "(חוכך) נהיו כוכבים גדולים מהר? הם בכל זאת שחקנים טובים, מאוד, והם צעירים ואטרקטיביים. זה בטח פוקס ועוד פוקס. בכל מקרה, טוב לי להיות אנדרדוג, אופוזיציה".

     

    אתה כבר לא ממש אופוזיציה. אמרת פעם שאתה רוצה לשבור את הדפוס של התעשייה להשתמש כל הזמן באותם אנשים, אבל אתה קצת בדרך להיות איש כזה.

     

    "אני אשמח אם זה יהיה ככה, אבל זה עדיין לא שם. אני יותר מחפש פרויקטים מאשר דוחה כאלה. אבל אני מתפרנס. אני משחק ומביים ומלמד, וכותב, אז אני מרגיש טוב עם המקום הזה".

     

    אבל אתה יותר רגוע מבחינת תעסוקה.

     

    "כן. וגם הבנתי שאפילו אם היו קוטפים אותי למשהו, אפילו מאוד חשוב, באות התקופות האלה שאתה לא עושה כלום, והדרך להתמודד עם זה היא כל הזמן לגלגל רעיונות לבד. בתיאטרון ובכלל בסביבה שאנחנו חיים בה, הכי קשה זה להביא את הרעיון. אחר כך לך תביא את הכסא והקהל והפוסטר והפנס והתלבושות והזיבי. ומה שיפה זה שאת הרעיון כל אחד יכול להביא, ולזה אני מנסה לחנך את היורם לוינשטיינים הקטנים בשנה אלף".

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    שטראוס. "אף אחד לא החליט לגלות אותי"
    צילום: ענת מוסברג
    לאתר ההטבות
    מומלצים