אז שנמשיך את הערב אצלי בדירה?
הוא היה גבוה ומרשים מאוד, עם חיוך של מיליון דולר. מה בעצם הייתי אמורה להגיד לו? "נדלקתי עליך. שנים חלמתי על בחור שנראה כמוך. אבל במקום להכיר אותי אתה רוצה רק לזיין אותי, ולא ממש בא לי להרגיש חרא עם עצמי מחר בבוקר"
אחרי כמה כוסות של וודקה ובירה כבר לא ממש עניין אותי כמה אנשים יש סביב, או איזו מוזיקה מתנגנת ברקע. התחלתי לפזז כמו מטורפת, עד שבאיזשהו שלב נפלתי על הרצפה ממוטטת. לאחר עשר דקות על הרצפה נגמרה ה"סטאלה" של האלכוהול וחזרתי למצב הצבירה הרגיל שלי.
למזלי, באותו שלב מאוד מאוחר של הלילה פתאום התנגנו ברקע השירים האהובים עלי, ולא מעט אנשים כבר עזבו, אז היה יותר אוויר לנשום. להפתעתי הרבה, האווירה המשיכה להיות טובה גם ללא השפעת האלכוהול.
ואז הוא ניגש אלי. הוא היה גבוה מאוד, מרשים במיוחד, עם לוק אירופי כובש וחיוך של מיליון דולר. באותו רגע הייתי צריכה לצבוט את עצמי כדי לברר אם זה באמת קורה לי, או שאני עדיין קצת שיכורה. אבל ללא ספק, זה היה אמיתי.
התחלנו בפלירטוט סוחף
הוא הציג את עצמו, והתחלנו בפלירטוט סוחף. אתם יודעים, לא ממש שיחת היכרות, כי אז זה תמיד יוצא קצת מסורבל, אז מדברים על הא ודא. כל אחד חושף את משפטי המשל והשנינה שלו בתורו, וכך נרקמת לה דינמיקה מתגרה ומשועשעת, כמיטב אומנות הפלירטוט. משם המשכנו לרקוד. השתוללנו על רחבת הריקודים והיה פשוט מדהים.
לאחר מכן עברנו לחדר קטן יותר והתיישבנו לנוח. הוא לקח לי את היד, שיחק איתה, ליטף לי ברכות את הפנים, ואז התנשקנו.
בסופה של נשיקה ארוכה הוא אמר: "תגידי, איפה את חונה? אני חניתי קצת רחוק, אז נראה לי שלא יזיק לי טרמפ לחנייה".
"בשמחה", אמרתי לו, "אני בטח אצא מכאן בחצי שעה הקרובה".
"ואת באה אלי?" שאל.
"לא", אמרתי.
"איזה כבדה!"
הפעם לא ממש הגבתי, מה שנתפס בעיניו כהיסוס, ואז הוא פרש את תוכניתו בפניי: "מה הבעיה? תשאירי לחברה שלך את האוטו, ואני אחזיר אותך מחר. אני בכל מקרה מגיע לאזור שלך".
ממש יופי! עכשיו הכל מסתדר ואני רגועה. אבל מה בעצם הייתי אמורה להגיד לו, "נדלקתי עליך. שנים חלמתי על בחור שנראה כמוך. אבל במקום להכיר אותי אתה רוצה רק לזיין אותי, ולא ממש בא לי להרגיש חרא עם עצמי מחר בבוקר".
ניסיתי לאמץ את זכרוני ולהיזכר בכל אותן המסיבות בהן ביליתי כשהייתי צעירה יותר. חשבתי גם על כל הבילויים שלי בעיר הגדולה בתקופה האחרונה. אני חושבת שחוץ מבחור אחד, איתו יצאתי במשך תקופה יחסית ארוכה, כל אותן היכרויות במקומות הבילוי הולידו מקסימום דייט אחד, כשלפני הדייט השני, שלא יצא לפועל, השיחה תמיד התנהלה באופן דומה: "אז את באה אלי הערב? נשתה קפה ונראה סרט טוב ב- DVD?"
או במילים אחרות: "אז את באה אלי הערב, נזפזפ ונראה אם יש משהו מעניין בטלוויזיה, (שלוש דקות לכל היותר), נתחרמן על הספה (דקה לכל היותר), ואז ניכנס למיטה, נגמור עניין ולמחרת (אם לא באותו הערב) ניפרד לשלום (ולא להתראות)".
בעצם, על מה בכלל אני מדברת, איזה ריספקט ואיזה נעליים, הרי אותו בחור ודומיו מלכתחילה לא מחפשים בן-אדם, אלא גוף להשתעשע בו מעט ולהמשיך הלאה.
אולי עדיף שיציעו לי את זה באופן ישיר
ואולי זה לא כזה רע. ואולי זה אפילו עדיף שיציעו לי את זה באופן כזה ישיר, מאשר יוליכו אותי שולל עם סיפורים של קשר רציני כדי להסוות את אותה כוונה בדיוק.
אני שואלת את עצמי למה אני כל כך מתוסכלת. הרי זה היה צפוי מראש! כמה פעמים באמת בחור ובחורה מכירים בפאב או במסיבה ויוצא מזה משהו רציני? הרי זה ידוע שאם מישהו/מישהי מחפשים קשר פיזי ללילה אחד, אלה בדיוק המקומות אליהם צריכים להגיע כדי למצוא את זה. השאלה היא איפה פוגשים מישהו שמחפש משהו אחר.
אני מוכנה ללכת למסיבות ופאבים בלי ציפייה ליותר מערב מהנה. אבל לאן הולכים כדי להכיר אנשים שלא מחפשים רק סקס? אם גם הם יוצאים לבלות כמוני, אז איך זה שאנחנו אף פעם לא נפגשים בשום מקום?
נמאס לי מהפלירטוטים, גם נמאס לי מההזמנות המזדמנות ל"קפה". ברור לי שכולם רוצים סקס. אני רוצה יותר מזה. אבל משום מה לפעמים זה מרגיש קצת יותר מדי לבקש. אולי זה מרגיש ככה רק בגלל שהסטטיסטיקה הלא מייצגת שאספתי כללה עד כה חוסר איזון מוחלט בין כמות הפלרטטנים ללילה לבין כמות הרציניים לטווח ארוך.
למרות הכל, אני בטוחה שאני לא היחידה באזור גוש דן שמחפשת קשר רציני. בטוח מסתובבים שם בחוץ עוד איזה כמה בחורים ובחורות שמחפשים אהבה של ממש בחייהם, לא רק ריגושים חולפים שמגיעים לסופם עם בואה של האורגזמה. צריך רק לפגוש אותם.
האימייל של מיצי
