הוליווד בסוף העולם שמאלה

תשע בבוקר. אדמת המדבר מלהטת. לשמש לא אכפת ששחקני ההפקה "אדם בן כלב", על הרגליים כבר משתיים. סט הצילומים נראה כמו הזיה מדברית, חלומות ישימון מהבילים שתואמים במדויק את התמונות הדמיוניות שצפות עם קריאת ספרו של יורם קניוק עליו מבוסס התסריט של נוח סטולמן. בירידות החוליות של ים המלח בואכה ארובות המפעלים, ההגה שובר ימינה לכיוון נחל פרצים. לא הרחק ממערת הקמח באמצע שום מקום צץ לו לפתע מבנה בטון מאפיר. ברוך הבא למוסד הרפואי לטיפול ושיקום ע"ש ציזלינג, מפלטם האחרון של ניצולי שואה אכולי זכרונות, שנרקם במוחו של קניוק לפני כמעט יובל והפך לממשי בלב מדבר.

גולדבלום וזורר. אודיסיאה ספיריטואלית (צילום: מרב יודילוביץ')

בשעות הצהריים, אחרי חמישה טייקים עקשניים על אותה הסצנה, מגיע קניוק אל הסט. כתונת ג'ינס כחולה מתנפנפת, כובע קש ומקל הליכה ועיניים פעורות לרווחה. "זה לא ייאמן, כשכתבתי ב-64' את בית החולים לניצולי שואה באמצע המדבר, לא חשבתי שהמסכנים האלה ינמקו בגללי בחום", מחווה קניוק לכיוונם של ג'ף גולדבלום, איילת זורר וחנה לסלאו שמזיעים תחת השמש היוקדת.

קניוק, שנראה בתוך ההזיה הזו הרבה יותר כמו קולוניאליסט אירופי מאשר תושב הלבנט, נלחם בזבובים. "זה זבובים שהבאתם עוד מרומניה?", הוא שואל את אהוד בלייברג המפיק, שמשחק את המשחק ועונה: "הם שמעו שאתה בא ואמרו: אנחנו אחריך באש ובמים". נערת המים מתעוררת מתרדמה וממהרת למלא את הכוסות. מיד אחריה מגיע בחור חבוש טורבן שמציע קפה קר או גרניטה לימונענע. הוליווד של סוף העולם שמאלה.

"אדם בן כלב", שעובד לתסריט על ידי נוח סטולמן, יקפל ציוד ביום שני הקרוב. אחרי חודשיים של צילומים ברומניה ובישראל הבמאי פול שריידר וצוות השחקנים עמוק בתוך עולמם המסויט של הדמויות. "לא היה לי מושג שהסיפור הזה נוגע בכל כך הרבה אנשים אבל גיליתי עד כמה די מהר", אמר השחקן הבריטי הנערץ סר דרק ג'קובי המגלם בסרט את דמותו של ד"ר גרוס העומד בראש הצוות הרפואי של בית המשוגעים בו מאושפז אדם שטיין. "גרוס הוא אחד האנשים השפויים בסרט אם לא השפוי שבהם", הוא אומר, "זה תפקיד מאוד אנושי של איש אוהב, הומאני, רופא שנמצא שם בכדי לשקם ולתקן". ג'קובי, שמוכר לקהל הישראלי כקלאודיוס מסדרת הטלוויזיה "אני קלאודיוס", אוהב את המפגש עם שחקנים מלאומים שונים. "כולנו ילדים מגודלים ולא משנה מאיזו מדינה באנו. אני חושב שלהיות שחקן, זה מועדון נפלא להשתייך אליו ומרבית השחקנים משחקים מאותו מרכז של הוויה. אנחנו נזקקים לשתי דקות בלבד בכדי להפוך לאחים ולאחיות".

משמאל לימין: הבמאי פול שריידר, סר דרק ג'קובי ודרור קרן (צילום: יפעת יוגב)

סט הצילומים של פול שריידר רגוע באופן מעורר הערצה. אולי זה החום, אולי זו העייפות של חודשיים עם מעט מאוד שעות שינה, אולי זה המדבר שמלבה מחשבות אבל כל הנוגעים בדבר מהבמאי, דרך השחקנים ועד לאחרון אנשי ההפקה מתנהלים פה על מי מנוחות. "זה בהחלט מזין, מעניין ופרובוקטיבי להיות פה", אומר ג'ף גולדבלום שמגלם את דמותו של אדם שטיין, "זו אודיסיאה ספיריטואלית עם הקשרים יהודיים וישראליים ולכן עוזר להיות פה, לקבל את הטעם האמיתי של המקום". 

"כולנו ילדים מגודלים"

שנה בדיוק חלפה מאז הגיעו המפיק אהוד בלייברג והשחקן ג'ף גולדבלום לפסטיבל הסרטים הבינלאומי בירושלים להכריז על תחילת העבודה על "אדם בן כלב" ומאז שטיין, הליצן הניצול, מלווה אותו. "בצניעות, זה אתגר, התנסות של פעם בחיים", הוא אומר בשיחה שמתקיימת בתוך הקרוואן המפואר שלו. "זו דמות מטורפת בעולם מטורף שעברה נסיבות מטורפות. יש בי התקפי אלימות ואני יכול לפגוע באנשים ומצד שני להיות רך ולעשות דברים שובבים. אני בלתי צפוי והמפגש עם הילד שמתנהג ככלב הוא כלי תרפויטי שמעורר התקפי זיכרון וכאב. כל הסרט הזה הוא תהליך של ריפוי מאובדן איום ונורא שבסופו מתעוררת השאלה – מי אני?".

יורם קניוק וג'ף גולדבלום על הסט (צילום: יפעת יוגב)

במסגרת העבודה על התפקיד גולדבלום תחקר לא מעט ניצולי שואה. האחריות "לבצע את המשימה" כראוי היא אדירה. "אני מקווה שאני עושה את זה כמו שצריך, זה מפחיד להיכנס לטריטוריה הזו ולהעיז לספר את הסיפור אם לא עושים את זה כמו שצריך", הוא אומר. על הסט, בהפסקה בין הטייק המי יודע כמה לטייק הבא, הוא מבחין לפתע בקניוק וממהר אליו: "Am I doing It Right?", הוא שואל, נאחז בעיניו של הסופר, "Is It Anything Like You Wrote It?". הסצנה שבא שטיין מנסה לגרום לילד-כלב לעמוד על רגליו, מתישה פיזית ונפשית. גולבלום נסער. קניוק אומר לו: "You Did A Wonderful Job" ומוסיף שבספר הסצנה מתובלת במעט הומור. "בספר אדם אומר לילד שיעמוד כבר, הרי כל שמוק יכול לעמוד", הוא לוחש לו. בטייק הבא גולדבלום מכניס את המשפט לטקסט והופך אותו לחלק ממנו. קניוק מחייך.

מיקי ליאון ויורם טולדנו מנסים להצטנן באוהל בין טייקים (צילום: מרב יודילוביץ')

לשחקנית חנה לסלאו, שמגלמת את שווסטר ממאושפזי המוסד, אין בעיה עם ביטחון עצמי. אחרי קאן, הכל קטן עליה. "שחקן הוא שחקן הוא שחקן. זו שפה בינלאומית ואם יש לך את הקילומטרז' והניסיון אתה מבין שאתה מדבר באותה השפה ועם אותם הקודים", היא אומרת. הליהוק של קומיקאית לתפקיד אינו ברור מאליו אבל לסלאו, כך נראה, אוהבת את המרחב והוורסטיליות. "כל קומיקאי גדול, סליחה על חוסר הצניעות אבל יש לי קבלות, הוא גם שחקן דרמטי טוב", היא אומרת, "אז בארץ אולי לא היו מלהקים אותי לתפקיד הזה, אבל אני שמחה ששריידר ראה בי מעבר למצחיק. לא קל להיפטר מסטיגמות אבל הנה זה קורה לאט לאט".

שריידר: "70 אחוז מעבודת הבימוי היא בליהוק" (צילום: מרב יודילוביץ')

"אני משבח כשצריך"

זה יום הצילומים האחרון של איילת זורר על הסט ובהפקה מנסים להקל עליה ככל האפשר. "במקצוע הזה הנפש והעבודה מחוברות אחת לשנייה. אי אפשר להפריד וברמה האישית מאוד לקחתי משהו מכל אחד שנמצא כאן", היא אומרת. את העבודה עם שריידר היא אהבה. "במאים יותר מבוגרים לא מרגישים צורך לביים כל הזמן וזה מאוד יפה בעיני", היא אומרת, "הם משחררים, נותנים יד חופשית וסומכים עליך. הם נותנים חופש ביטוי וזה עובד. אתה נכנס לטריטוריה שבה אתה באמת יוצר. זה שם עליך אחריות". אחרי שלושה סרטים הוליוודיים זורר שמחה להיות קצת בבית ואפילו הזבובים לא מצליחים לקלקל לה את ההנאה.

גולדבלום וליאון. מפגשים מאתגרים (צילום: מרב יודילוביץ')

בשעה ארבע בדיוק הצוות מתקפל. סוללת ג'יפים ומכוניות מתרחקת במהירות, משאירה אחריה שובל אבק לבן. רגע לפני שהוא עולה למרצדס, מתפנה הבמאי פול שריידר לשיחת סיכום. "זה יום ארוך", הוא מתנצל ומסדר את כובע המצחייה הנצחי. הוא לא זוכר כמה פעמים צולמה הסצנה במהלך היום שהולך ומתייתר. "כך או כך זה לא מספיק", הוא מוסיף. "העבודה שלי היא להפוך את הסיפור של אדם שטיין לאוניברסלי", הוא אומר ומאמין שזה אפשרי.

כן, הוא מודע לכך שהשחקנים מקטרים על היעדר פידבק. לא, הוא לא חושב שזה הכרחי. "אני לא אוהב לשבח יותר מדי כי בסופו של דבר זה הופך לרעש לבן והם ממילא לא מאמינים לזה. אני נשוי לשחקנית, אני יודע איך זה", הוא אומר, "אני חושב שהם יודעים שאני מעריך את מה שהם עושים. אני משבח כשצריך".

עבודת הליהוק היתה מעשה אמנות מסובך ועדין לדבריו. "הליהוק הוא גורלי. אין דרך לתקן ליהוק שגוי לסרט. כשקראתי את התסריט הרגשתי שג'ף נולד לתפקיד הזה והוא עמד בכל הציפיות שלי. הייתי גם מאוד נלהב מאיילת זורר ואני חושב שהיא לקחה על עצמה תפקיד קשה מאוד ומילאה אותו בחיים ובאטרקטיביות ששחקנית אחרת אולי לא היתה מביאה. העובדה שהיא ישראלית היתה בונוס". הוא יודע שבמאים אחרים ששמותיהם נקשרו עם ההפקה, בהם בארי לוינסון, גרסו שאי אפשר לביים את ספרו של קניוק, אבל זה לא מפריע לו. "זו הסיבה שהם במאים אחרים", אמר בחיוך, ניער את כובע המצחיה, נכנס לאוטו ונעלם במדבר.