האנליסטית האופטימית: אבּי ג'וזף-כהן

"דמות נערצת ואהובה בחוגי המשקיעים" – זהו הכינוי שבחר השבועון ניוזוויק, כאשר פירסם כתבת-שער על אֶבּי ג'וזף-כהן (Abby Joseph-Cohen), שתיארה את תנופתו הכבירה של הקפיטליזם בארה"ב.

כאשר נולדה אֶבּי ג'וזף בשנת 1952 בניו-יורק, אפילו אמא יהודייה-פולנייה אופטימית במיוחד לא הייתה חוזה כי זה מה שהבת שלה תשיג. גם לימודי כלכלה (תואר ראשון מאוניברסיטת קורנוול, ותואר שני מאוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון) לא בדיוק היוו את החלום הסטנדרטי לגבי בת מוצלחת. אבל אחרי 20 שנות פעילות של הבת, גם אמא כזו תגיד שזה הישג לא-רע.

אֶבּי עצמה מעדיפה את התואר "מנתחת כלכלית ראשית" (Major Economic Analyst), שהיא נושאת בבנק-ההשקעות המפורסם גולדמאן-זאקס. ללא קשר להגדרת התפקיד, כהן היא אחת המרוויחות הראשיות בבית ההשקעות. משכורתה, העומדת תדיר על סכום של 7 ספרות, מחושבת בשיעור מסוים מהרווחים שמתקבלים אצל המשקיע (והיא מייעצת לרבים כאלה), לאחר שהיא מנהלת בעבורו את תיק ההשקעות שלו.

המשכורת שלה החלה בנסיקה לפני כמעט 9 שנים. תעוזה לא-מעטה נדרשה לאנליסטית, באותם ימים של פברואר 1991, כאשר הציעה בפומבי לתושביה של ארה"ב: "לכו לרכוש מניות, זו המּציאה של העשור הקרוב".

תעוזה – מפני שבחורף ההוא, עגומים ואפורים היו השמיים מעל שוק ניירות-הערך בארה"ב. המעצמה (שעסקה בהתקוטטות יקרת-ערך עם סדאם חוסיין העיראקי) הייתה עמוסה בחובות כבדים מאוד, ושרויה במיתון קשה ואינפלציה מהירה. הבורסה בוול-סטריט הייתה בשפל.

כיום, מדדי המניות מצויים ברמה של כ-400% מעל הרמה שנרשמה באותם ימים. בית גולדמאן-זאקס – יש המכנים אותו "החברה של אבּי כהן" – העלה את שוויו אל מעבר ל"מחסום של 30 מיליארד דולר. והמשכורת של ג'וזף-כהן?

לא שהיא מזלזלת במשכורת שלה – אבל היא מקפידה לציין כי לא זו הסיבה היחידה, וגם לא העיקרית, לעיסוק המקצועי שלה.

היא בוודאי מוצאת בעבורה גם אתגר אינטלקטואלי ופסיכולוגי. יכולות הבנה של תהליכים ומצבים גלובליים ותפישה של מגמות, ביחד עם מרכיבי אישיות מיוחדים – הם המכלול אשר הביא אותה לתחזית הנועזת לפני כמעט 9 שנים.

והנה, כבר שבעה-וחצי שבועות שהמצב רחוק מלהיות "שכרון חושים". מאז שארה"ב התעוררה אחרי יום הבחירות ומצאה עצמה במשבר חוקתי, השווקים מצויים כמעט כל הזמן בעגמומיות ובסימן ירידות. גם כאשר יש יום של עליות, הוא מתקזז בתוך זמן קצר – ובכל-אופן, הנאסדא"ק לא מצליח לעבור את ה"סף הפסיכולוגי" של 3,000 נקודות וגם הדאו-ג'ונס מאבד את יוקרתו כמִקבץ המניות היציבות שמעניקות תחושת-ביטחון סבירה למשקיע המודאג.

אבּי ג'וזף-כהן לא מוצאת סיבה לחזור בה מן התחזית של פברואר 1991 – ומבחינתה, אין סיבה שלא לחשוב כי ניירות-ערך יהיו מציאה גם בשנת 2001 ואילך.

האם האופטימיות היא לה מין טבע שני? ג'וזף-כהן אינה חושבת שהניתוח יכול להתבסס על מרכיבים פסיכולוגיים: "השווקים הפיננסיים הם יותר מבטיחים מאשר היו בחודש מארס" (כאשר נרשם השיא האדיר של מדד דאו-ג'ונס, ובמיוחד של מדד הנאסדא"ק); ויש לכך סיבה בסיסית, והיא ש"ניתוח כלכלי מלמד כי שנת 2000 מסתיימת במצב כלכלי טוב מאוד."