מהמרגלים עד בורג: מוציאי דיבת הארץ
כעשרת המרגלים, מנצל בורג את יוקרתו ואת מצבו הרעוע של הציבור, ומוסר עובדות חלקיות ומגמתיות על הארץ המובטחת
קביעתו של אברום בורג, לפיה ישראל היא כגרמניה הטרום-נאצית, מופיעה בשבת שהכותרת של פרשת השבוע שלה ("שלח") היא: הוצאת דיבה. ואכן, הפוליטיקאי לשעבר מוציא דיבה. "זה לא מדע מדויק", הוא אומר לעיתונאי "הארץ" ארי שביט, "אבל אתאר לך כמה רכיבים שעושים את הנזיד: תחושת עלבון לאומית גדולה; תחושה של דחייה של העולם; תבוסות לא מוסברות במלחמות; כתוצאה מכך, מרכזיותו של המיליטריזם בזהות; מקומם של קציני המילואים בחברה; כמות האזרחים החמושים בישראל ברחוב. לאן הולך נחיל האדם החמוש הזה? הביטויים שזועקים בראש חוצות: ערבים החוצה". ועוד הוא מוסיף: "קשה לי לפעמים להבחין בין הנציונל-סוציאליזם הקדמוני לבין כמה תורות תרבותיות לאומיות של כאן ועכשיו".
מהי ההגדרה של הוצאת דיבה? אין מדובר באמירת שקר כפשוטה על הזולת. לומר "הוא גנב", אף שלא גנב, זה הוצאת שם רע - אך לא דיבה. הוצאת דיבה הינה תיאור מדויק של העובדות, אך עם פרשנות מעוותת שלהם המובילה להשחרת פניו של הזולת. בורג מצטרף בדבריו לחבורה הלא-סימפטית של "המרגלים". אלה נשלחים על-ידי משה לארץ המובטחת כדי לענות על השאלות הבאות: וּרְאִיתֶם אֶת הָאָרֶץ מַה הִוא? וְאֶת הָעָם הַיּשֵׁב עָלֶיהָ הֶחָזָק הוּא הֲרָפֶה? הַמְעַט הוּא אִם רָב? וּמָה הָאָרֶץ אֲשֶׁר הוּא ישֵׁב בָּהּ? הֲטוֹבָה הִוא אִם רָעָה? וּמָה הֶעָרִים אֲשֶׁר הוּא יוֹשֵׁב בָּהֵנָּה? הַבְּמַחֲנִים אִם בְּמִבְצָרִים? וּמָה הָאָרֶץ? הַשְּׁמֵנָה הִוא אִם רָזָה? הֲיֵשׁ בָּהּ עֵץ אִם אַיִן? (במדבר פרק יג).
תריסר המרגלים חוזרים לארץ לאחר ארבעים יום ומתארים לעם, הממתין לשובם בקוצר רוח, את אשר ראו. והנה חלק מדבריהם של עשרת המרגלים, למעט יהושע בן-נון וכלב בן-יפונה: וַיּוֹצִיאוּ דִּבַּת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תָּרוּ אתָהּ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמר הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אתָהּ אֶרֶץ אכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִוא. וְכָל הָעָם אֲשֶׁר רָאִינוּ בְתוֹכָהּ אַנְשֵׁי מִדּוֹת: וְשָׁם רָאִינוּ אֶת הַנְּפִילִים בְּנֵי עֲנָק מִן הַנְּפִלִים וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם (שם, שם).
המילים הללו הן שהפכו את עשרת המרגלים למוציאי הדיבה הקלאסיים של כל הדורות. הם אינם משקרים, הם אינם מביאים עובדות לא נכונות. אך הם עושים שלושה דברים שהופכים אותם למוציאי דיבה: ראשית, הם לא מביאים את כל העובדות, אלא בוחרים באלו המשרתות את הרושם אותו הם רוצים לקבוע בלב המאזין. הם חד-מממדיים ואינם מציירים תמונה מורכבת לשומע , שהרי המרגלים אינם מזכירים לעם שהאלוקים איתם. שעד עכשיו הם נחלצו מהאימפריה המצרית וחזו בעליבותה ושברירותה. הם אינם אומרים "עברנו את פרעה, נעבור גם את זה"; שנית, הם מטמיעים בתוך מסירת העובדות האינפורמטיביות לכאורה פרשנות אישית שלילית, הגורמת למאזין לחושב שמדובר בעובדות עצמן; שלישית, שפת הגוף, טון הדברים ומעמדו הציבורי של הדובר - כל אלה, הפוגשים הלך רוח מתאים מצד השומעים (בני ישראל נמצאים בחרדה קיומית ובאי ודאות בקשר לבאות), משרתים את מטרתו של הדובר - השחרת פניה של הארץ המובטחת. ובמקרה של בורג - השחרת פנים קולקטיבית של הישראלים.
המשמעות של "יאללה ביי"
הבה ניקח את שלושת הכללים על דברי בורג. נכון, הוא צודק: קציני המילואים מרכזיים בחברה, יש "נחיל אדם חמוש ברחובות" וכדומה. אך האם יש לכל זה סיבה? נכון, ישנן "תבוסות לא מוסברות במלחמות", אך האם יש לכך סיבה? מהו ההקשר הכולל בו אנו נמצאים? האם זהו הקשר מרצון, או שאנו עדיין נאבקים על קיומנו כאן בארץ המובטחת. האם אנו רק "גטו ציוני אימפריאליסטי וכוחני, המאמין רק בעצמו"? האם אין לנו מדע, אומנות, ישיבות, חסד וחמלה, עמותות לאין ספור? האם בתי-החולים שלנו לא משרתים כל אחד ללא הבדל גזע, דת ומין? האם הישראלי לא מחכה ליום שבו יוכל לעשות קניות בקלקיליה? האם ה"יאללה ביי" הטיפשי שלנו לא משדר איזו התייחסות מורכבת אל האחר שבתוכנו? באיזה פרלמנט בעולם יכולים היו לשבת עזמי בשארה ואחמד טיבי, ולנאץ את המדינה שבתוכה הם חיים? האם בכנסת לא יושבים פרופסור מנחם בן-ששון, עמיר פרץ, פרופ' ברוורמן וכמובן אהוד אולמרט, שאינם אנשי צבא לשעבר?מדובר בהצגה חלקית של עבודות וביצירת פרשנות מעוותת, על בסיס העובדות החלקיות והמגמתיות. הביטוי "יש נחיל אדם חמוש ברחובות" הוא לכאורה הבאת עובדה, אולם בורג לא אומר "יש המון אנשים חמושים", אלא משתמש בביטוי "נחיל אדם" - ומיד אנו שומעים את דברי המרגלים, שלא אמרו "ראינו ענקים" אלא, ושימו לב להגזמה: וְשָׁם רָאִינוּ אֶת הַנְּפִילִים בְּנֵי עֲנָק מִן הַנְּפִלִים וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם. והקריטריון השלישי - מעמדו הציבורי של הדובר, יו"ר הכנסת לשעבר, יו"ר הסוכנות לשעבר, התופס את קוראיו במצב רוח מלנכולי, לאחר מלחמת לבנון, בעיצומה של מתקפת הטילים על שדרות, עם ממשלה שהעם לא בדיוק מתלהב ממנה, עם דו"ח וינוגרד ועוד אחד בפתח, עם אחמדי-נג'אד בצפון הרחוק, החיזבאללה בצפון הקרוב, החמאס בדרום - כל אלה הופכים אותנו לחוששים, מתלבטים. וכאן המרגל המודרני בן זמננו משתמש בכל אלה כדי לטעת בנו את רושם הכישלון המוסרי והתרבותי הגורף שלנו.
קראתי את הראיון עם בורג, אך אינני מתכוון לקרוא את ספרו. לא בגלל שאינני קורא ספרים עליהם אני חלוק, נהפוך הוא: אלה מסקרנים אותי יותר. אלא בגלל שאני סולד ממוציאי דיבה והוצאת דיבה. אני מוכן להטיל ספק באמונתי ולבחון אותם, אך אינני מוכן להיות מושא לתרגיל זול במניפולציות מילוליות של נפש מרירה ומתוסכלת.
מומלצים
