הרובר הדומם

+ לנהוג בשטח

- לא לנהוג בשטח

די, אמרנו לעצמנו יום אחד: נשבר הזין ממכוניות של נובורישים עם גג פתוח ומנועים גדולים, תאוצות של פורמולה 1 ומהירות שיוט של ג'מבו ב־30 אלף רגל. הגיע הזמן להיות בני אדם מסודרים. לקחת מכונית סטייליסטית. לנהוג פעם אחת כמו בני אדם.

אז לקחנו משהו עם ריח של אריסטוקרטיה. משהו שאפשר לקחת בו את הילדים הקטנים לגן ואת הילדים הגדולים יותר לחוג, ואת עצמנו למועדון חשפנות בדרום תל אביב. סתם, צוחקים איתכם, ברור שלא בדרום תל אביב. בכל אופן, אמרנו לעצמנו שאם כבר סטייל אז רק משהו בריטי, בצבע ירוק־מירוצים כזה, עם עץ מהגוני וריפודים של כורסת עור עם המון נוסטלגיה, ושקט חרישי, וריח של אח דולקת, ופרוות כלב יורקשייר טרייר קצת רטובה מהגשם הדקיק שלא מפסיק לרדת בחוץ. כזה מין.

אז נסענו לפתח תקווה. גם כי אנחנו מתים על רחוב ז'בוטינסקי ברמת גן, שעובר נורא קרוב לבני ברק, וגם כי שם החליט היבואן של לנדרובר לבנות לעצמו בית. לא יודעים למה, בטח גם הוא מכור לריח של אוטובוסים מעשנים על הבוקר ישר לפרצוף.

אבל הדיכאון הזה התחלף תוך שניות באושר גדול: הריינג'רובר ספורט הוא בדיוק מה שחיפשנו. אתם יודעים מה, אם ימחקו לכם מהשמשה הקדמית שלו את האזור המזוויע של גוש דן וינחיתו אתכם בצפון הארץ, נגיד משהו כמו הגליל התחתון באביב, יש סיכוי לא רע שתתבלבלו עם אסקס תחתית. למה אנחנו מתכוונים? שהאוטו הזה הוא לא כמו אריסטוקרטיה, הוא הדבר האמיתי.

כשתניעו אותו, למשל, הוא יחרחר קצת, יעגל את הפינות החדות ויתחיל להסתובב בשקט, רגוע. לא מפתיע ממכונית שאמורה להסיע נסיכים ורוזנים, אתם אומרים, וצודקים לגמרי. רק מה, אריסטוקרטים אמיתיים לא ממש מסתכלים על המספרים המתחלפים במשאבות דלק, ובגלל זה הם בדרך כלל נוהגים במנוע בנזין נורא חזק ונורא מתוחכם עם המון צילינדרים. שלנו, מצד שני, היה דיזל. גם נורא מתוחכם, וגם עם המון צילינדרים וגם די חזק, אבל דיזל.

ולמה אנחנו מתעכבים על הפרט הזה? כי קודם כל, במזרח־תיכונית זה אומר שצריך לעמוד ליד המשאבה עם פיית התדלוק שמרוחה בסולר ובזיעה של נהגי משאיות ומוניות בצהריים תל אביביים. לא תענוג גדול, תסכימו איתנו. מצד שני, אצלנו במזרח התיכון הסולר הזה צריך לעלות הרבה פחות מבנזין. ומנוע דיזל הוא גם הרבה יותר חסכוני, מה שבכלל הופך את העסק למצוין. הרי כבר אמרנו שרוזנים זה דלת שנייה משמאל.

אבל בואו נחזור לאזור בני ברק, כי שם היינו, ניתן גז — ונבין שאם מישהו מפקפק ביכולתו של מנוע הדיזל להזיז את הבהמה שעונה לשם ריינג'רובר ספורט, הרי שלחיצה בריאה אחת על הגז תפיג אצלו את החששות. רבותי, הדבר הזה טס. בשקט, אבל מה זה מהר. ויחד עם זה מגיע גם אחלה הגה, שבכלל עשה לנו הרגשה טובה מאוד.

וככה טסנו בכבישי ישראל, מתקתקים בתיבת ההילוכים המעולה, נהנים מכל רגע עם מכונית שמושכת לכולם את העיניים, אבל בטוב. מסתכלים עליך בהנאה, אמר מישהו שישב מאחורה. וזה היה קצת מוזר מצידו, כי הוא בכלל לא הסתכל החוצה אלא דווקא למטה, וניסה להבין איך כל היין שהוא שתה לפני רגע עדיין נמצא עמוק בבטן, ולא על שטיחי היוקרה העבים והרכים של הריינג'. היתה לו כמובן אפשרות לנסוע במכונית השנייה שלקחנו, אבל הוא לא רצה שיחשבו שהוא חסר טעם, המוני כזה. אז הוא סבל, כי את הדרך עשינו במהירות קצת יותר נמוכה מהאור. כשהגענו הוא הקיא.

ואלה היו 513 מילים על אריסטוקרטיה.