וואו, אמא שלי מתחתנת. מה יהיה עכשיו?
כשהם עברו לגור יחד, אמא שלי שאלה אותי איך אני מרגישה עם זה. אמרתי לה שאני מפרגנת לה והוספתי שזה קצת מוזר לי. אני כבר מדמיינת לעצמי את הסיטואציה המביכה: אנחנו הולכות יחד לחפש שמלה, נכנסות לחנויות, ואני צריכה להסביר פעם אחר פעם למוכרות שאני לא הכלה המיועדת
"היי, אמא, בדיוק חשבתי עליך".
- "נחמד לדעת שאת חושבת עלי לפעמים" (פולניה שלום).
"פשוט ראיתי עכשיו מישהי שהזכירה לי אותך. לא משנה. מה שלומך? מה חדש?"
- " קיבלתי הצעת נישואים היום".
וואו. אמא שלי מתחתנת. מוזר...
אני זוכרת שכשהם עברו לגור יחד, אמא שלי שאלה אותי איך אני מרגישה עם זה. אמרתי לה שאני מפרגנת לה ושהוא אחלה ואני רק רוצה שיהיה לה טוב, והוספתי שלי זה קצת מוזר. היא נורא נעלבה מהמילה "מוזר", וניסיתי להסביר לה למה אני מתכוונת. הרי למרות שלרובנו כבר ברור שילדים לא באים מהחסידות, או מערוגות הכרוב, אנחנו לא ממש מתוכנתים לראות בהורים שלנו יצורים מיניים. אז אמא שלי, ועוד עם מישהו שהוא לא אבא שלי, זה בכלל קצת יותר מוזר. אבל אני כבר ילדה גדולה, אני אחיה עם הידיעה הזו.
האמת היא שלא יצא לי להכיר לעומק את בן זוגה, לאור העובדה שהיא עברה לצפון הרחוק, בעוד אני, מעבר לכך שאין לי ממש זמן לנשום, גם בטוחה כמו הרבה אחרים שגרים בתל-אביב שמדובר במרכז העולם, ושמי שרוצה לראות אותי - שיעשה עליה לרגל. חוץ מזה, ברור לי שברגע שאזיז את האוטו, בחיים לא תהיה לי חניה כשאחזור.
היפי לשעבר, אפילו היה בוודסטוק
בגדול, הוא נראה לי סבבה. בסביבות ה-60 לחייו, ועדיין מתעסק במה שהוא רוצה, אוהב בעלי חיים, היפי (אמיתי) לשעבר, אפילו היה בוודסטוק. פעם הוא לקח אותנו למופע הצדעה לאגדות הרוק (הדלתות, לד זפלין, פינק פלויד וכו'), התלהב וידע כל מילה מהשירים, ואפילו היה סובלני מספיק לרקוד עם אמא שלי טוויסט, כי זה הריקוד היחיד שהיא מכירה, לצלילי סגול כהה (מחזה מרנין). גם אין ספק בליבי שהוא מתאים לאמא שלי, ועלי לציין שאני מאוד שמחה בשבילה, כי זה מה שהיא רצתה והיא מאושרת.
אבל להתחתן? למה להתחתן עוד פעם? פעם אחת לא הספיקה? הרי מקובל להתחתן כדי להקים משפחה ולהביא ילדים מהוגנים לעולם, לא? ועל זה ידיד שלי עקץ אותי ואמר- טוב, נקווה שהפעם ייצאו ילדים יותר מוצלחים. אבל תכל'ס, ילדים נוספים לא יהיו, אלא אם כן יקרה איזה נס רפואי. אז בשביל מה? ביטחון? איזה ביטחון בדיוק יש לך במוסד הנישואים, במיוחד אחרי שכבר פסעת פעם על מדרגות הרבנות? ובכלל, למה חייבים לחתום על איזה מסמך בשביל למסד קשר זוגי או להראות נכונות לעתיד? הקשר הזוגי עצמו לא מספיק? אבל אני יודעת שזו אני וזו היא. והיא אחרת. וכנראה שהיא כן צריכה את זה, אז אני אפרגן. מכל הלב.
לא רוצה אבא חורג, יש לי אבא
אבל איך אני בכלל אמורה להגדיר אותו עכשיו, בעלה של אמי? האבא החורג שלי? לא רוצה אבא חורג, יש לי אבא. ואני בכלל בת 30 פלוס, דמות סמכותית נוספת כבר לא תהיה לי. לעזאזל, הרי הפכתי להיות פרילנסרית בגלל שאני לא מוכנה ש"דמויות סמכות" יישבו לי על הראש יותר. ומה, הוא משפחה עכשיו? ומה עם הילדים שלו? זה אומר שיהיו לי עכשיו אחים ואחיות נוספים? ואם כן, זה אומר שמותר לי ללכת איתם מכות? לריב איתם מי (לא) ישטוף כלים בארוחות משפחתיות? וואי, ארוחות משפחתיות...
והחתונה עצמה, תהיה מסיבה? אולם, בלגנים, זיקוקים, שמלת כלה? מעבר לזה שאני שונאת את השטיקים האלה, אני כבר מדמיינת את הסיטואציה המביכה/הזויה: אנחנו הולכות יחד ברחוב דיזנגוף לחפש שמלה, נכנסות לחנויות, ואני צריכה להסביר פעם אחר פעם שאני לא הכלה המיועדת. אני הבת הרווקה, רחוקה מלהתחתן. אני כבר יכולה לדמיין את המבטים מלאי הרחמים שאקבל מהמוכרות. מסכנה, האמא מתחתנת בפעם השנייה לפניה.
רגע, אולי כל זה בכלל קונספירציה אחת גדולה? לחץ פולני כבד במיוחד במסווה של "חתונתה של אמי"? היא הרי כבר הספיקה להגניב לי איזה "אני כל כך שמחה שאת מפרגנת על החתונה, את לא יודעת כמה אני הייתי שמחה אם את היית..." ואז קטעתי אותה במיומנות השמורה לרווקות עם אמא מלחיצה - "אמא, די!". מזל שגם היא מאומנת מספיק בכדי באמת להפסיק.
אולי היא חושבת שאם אתעסק בחתונה שלה אדבק בחיידק וארצה גם? אולי בעצם כל החתונה הזאת היא סוג של קריאה נרגשת לכל בני המשפחה להתאגד יחדיו רק כדי להפעיל עליי לחץ קולקטיבי מתון? אני מכירה אותם, הם לא יוכלו להתאפק יותר, הם מתאפקים כבר הרבה מאוד זמן. חתונה שנייה של אמא זה בדיוק הטריגר שנחוץ כדי שהבלון הזה יתפוצץ. "הנה, היא מצאה משהו, ומה איתך? זה לא עושה לך חשק?" ועוד מלמולים שתככב בהם המילה "נחת".
זהו, עכשיו הכל ברור. היא פתחה במלחמה קרה. היא זוממת שמרוב ה"בקרוב אצלך" שאשמע עכשיו מכל הכיוונים, סוף סוף אפנים את זה ואעשה מעשה. אפילו רק כדי לסתום לאנשים את הפה, כדי שאני לא אצטרך לשמוע את המשפט המעצבן הזה יותר אי פעם בחיי. סחה עליך אמא, באמת. קבלי ח"ח על הדמיון, היצירתיות וההשקעה.
(הערה לעצמי: נא להצטייד באטמי אוזניים בהקדם האפשרי. האלה מהסיליקון, לא הפושטים. חשוב).
* * *
ועכשיו כמה מילים רציניות, במיוחד לאמא שלי. אני מקווה שהבנת שהרשומה הזו קצת צינית, כן? ברור לי שאת לא מתחתנת בשביל לדגדג לי על בלוטת הרווקות, כמו שברור לי שהחתונה הזו לא קשורה בי, אלא בך ובבן זוגך. תדעי שאני מאוד שמחה בשבילך, ומאחלת לשניכם חיים זוגיים מאושרים וטובים.
