סיפור מהחיים: עם קצת מאמץ

במשך שנים הופיע ב"לאשה" המדור האהוב "סיפורים מהחיים" של צבי לידסקי ז"ל. אחרי מותו הצפתם אותנו בפניות לחזור ולספר לכם סיפורים אנושיים, מרתקים, מרגשים - סיפורים מהחיים. בחודשים האחרונים אנו מפרסמים את הסדרה "במשפחות הכי טובות (עוד סיפורים מהחיים...)", מאת עו"ד דון-יחייא, המוכר כמי שמטפל בתיקי הגירושים של הסלבריטאים. הסיפורים, אומר דון-יחייא, מורכבים מהרבה דמיון עם גרעינים של אמת. "אני מנסה להסיר מסכות המונעות מאיתנו לראות את התהליכים המניעים אותנו, על אף שאני מודע לכך, שמאחורי כל מסכה, מסתתרת לא פעם מסכה נוספת", הוא מספר. לפניכם הפרק ה-25 בסדרה שנוצרה לבקשתכם.

החוקר הפרטי התקרב למכוניתה של אביבה, פתח את הדלת, התניע והתרחק במהירות. אחרי דקות אחדות הצטרף לחברו, שהסתתר כעשרה מטרים משם ומצלמת וידיאו בידו. הכל שקט? שאל מבטו, ונענה בהנהון. "החניתי במקום צדדי לגמרי", אמר לחבר, "עכשיו צריך רק סבלנות".

שניהם עקבו אחרי אביבה בשירותו של דני, בעלה. דני נתן להם את מפתח הרכב והטיל עליהם משימה - אולי מוטב לומר מזימה - שתכליתה לקדם אותו בסכסוך עם אשתו, אביבה, שנכנסה לפני כ־20 דקות לבניין שבו נמצא משרדו של עורך הדין שלה, שמעון.

השעה הייתה קרוב לשמונה בערב. כאשר תצא אביבה מהפגישה היא לא תמצא את רכבה, תחשוב שגנבו אותו ותעלה שוב למשרדו של הפרקליט. הוא יסיע אותה ברכבו. אולי הם יעצרו בדרך בתחנת המשטרה והיא תגיש תלונה על גנבה, ואחר־כך ימשיכו לביתה.

דני והחוקרים שיערו וקיוו - וזו הייתה מטרת המבצע - כי בעת שאביבה ושמעון ייכנסו למכוניתו הם ישוחחו גם בשפת הגוף. ואם לא באותו רגע, הרי הם ישוחחו כך כאשר ייפרדו רחוב או שניים - מטעמי זהירות - לפני הבית של אביבה. את המגע הזה ינציחו החוקרים במצלמתם. כי הרי ידוע: אין חכם כבעל עם נסיון וכאישה נטולת חיסיון. 

התרחיש תאם במדויק את המציאות שראו החוקרים שעתיים לאחר מכן: אביבה יצאה לבדה מבניין המשרדים וצעדה למקום שבו החנתה את מכוניתה. מרחק קצר משם נעצרה, ראשה נרכן קדימה. אחר־כך פסעה עוד צעדים אחדים מהוססים. בלי משים יישרה את קשת הקטיפה האדומה שהייתה מונחת תמיד על ראשה - רק הצבע השתנה

 מיום ליום - וממנה גלשה היד אל שערותיה הכהות הפזורות עד כתפיה, מרחפות עם כל משב רוח קל. היא החליקה עליהן לסדרן, תנועה בלתי־רצונית שהייתה לה לסימן היכר.

היא נעצה מבט באספלט השחור, בחלל שבו ציפתה למצוא את הרכב, והרימה יד עצבנית לעבר רקתה. עכשיו פנתה לכיוון אחר, כמי שחוכך בדעתו שמא התבלבל ושכח היכן חנה. למרות המרחק ותנאי התאורה הלקויים, נדמה היה לחוקרים כי הבחינו ברסיסי זעה מנצנצים על מצחה.

מצלמת הווידיאו המשוכללת, המפיקה תוצאות טובות גם בתנאי ראות גרועה, פעלה כל העת, והחוקר שאחז בה חייך בהנאה כאשר שמעון, רחב ומוצק, בחולצה לבנה מעומלנת ובבלייזר שחור, הניח יד על כתפיה של אביבה וקירבה אליו. כנראה הגיעו למסקנה שהרכב נגנב, והוא ניחם אותה בחיבוק חם, ראשה שקוע בצווארו.

השניים נכנסו למכוניתו הבוהקת מניקיון של שמעון. אביבה התכופפה מעט והשעינה את ראשה על שתי ידיה. אחר־כך הפנתה את פניה שמאלה, חייכה, וידו של שמעון ליטפה את לחייה ובהילוך אטי גלשה מלחי אל לחי. אחרי שניות אחדות רכן הפרקליט לעברה, והמצלמה קלטה אותו מנשק אותה ארוכות.

לא היה לו ספק: הסכסוך הקשה לובה במידה רבה בשל כוחנותו של עורך הדין, שאותו כינה בכל הזדמנות עוכר דין, אשר הפריח ללא הרף הצהרות קולניות על "חומר נפץ, חבל על הזמן" שיש בידו נגד דני.

מה הניע את שמעון לנהל את המאבק בדורסנות, שהוציאה לו שם של עורך דין שלא לוקח שבויים ולא צ'קים דחויים - דימוי שהוא עצמו התגאה לחזור עליו? אולי היה זה אופיו הקשה, ואולי הסכם שכר טרחה מהודק, שהבטיח לו נתח נאה מהשלל שאביבה תקבל מרכושו של בעלה. הפרקליט המחשק והמנשק ידע לדאוג לשכרו.

לדני לא נותר אלא להביא לידיעתו של שמעון את חומר הנפץ שיש לו עכשיו נגדו בידו שלו, כך שמתוך חשש לעורו ולנישואיו השניים והטריים ישכנע עורך הדין את אביבה להגיע להסדר פשרני.

איך שמעון יעשה זאת? איך יוריד את הגברת מרום הבטחות הצמרת, שאליה הזניק אותה בהבטחות למיליונים שתקבל אם רק תאמץ את הקו המשפטי שלו? זה כבר יהיה כאב הראש של המשפטן הפלרטטן.

יום הדיון בבית המשפט הגיע. מיד בפתח הישיבה אמרה השופטת לעורכי הדין של בני הזוג - אין חכמה כשופטת מנוסה - שהיא בטוחה כי עם מעט רצון טוב ועם קצת מאמץ הם יוכלו להביא את הלקוחות שלהם להסדר של פשרה. "צאו החוצה", יעצה להם במבט חם, "דברו קצת ותחסכו מכולם..."

שמעון לא אפשר לשופטת לסיים את דבריה. "אין סיכוי, גברתי, אין סיכוי", קפץ על רגליו, "דיבורים לא יעזרו עם האיש הזה". השופטת עיוותה את שפתיה והורתה לעורכי הדין להציג את טענותיהם, "ובקיצור נמרץ", החמיצה פניה אל שמעון.

רון, פרקליטו של דני, הכריז שדני פטור ממזונותיה של אביבה משום שאינה נאמנה לו. שמעון קפץ שוב: "יש גבול להשמצות! לא ייתכן שבית המשפט יאפשר להוציא את דיבתה של מרשתי רעה!"

רון הוציא מתיקו באדישות מעטפה גדולה ופנה לשמעון: "אתה רוצה לראות את הדיבה?" ובלי להמתין לתשובה שלף מהמעטפה צרור צילומים והגיש לו אותם. שמעון, בבטן מתכווצת, ראה את עצמו בצילום אחר צילום.

"מרשתי כופרת בטענה חסרת השחר של חברי", פנה אל השופטת, ושב לעצמו בזריזות שחילצה מרון מבט של הערכה. "אבל אני סבור שהצעתה של גברתי מצוינת. אני מציע שנצא להפסקה, ואני בטוח כי עם מעט רצון טוב ועם קצת מאמץ נוכל להביא את הלקוחות שלנו להסדר של פשרה".