ההתנסות שלנו עם זכרונות דיגיטליים התחילה ב-1998, כשהחליט בל להפסיק להשתמש בנייר ולהיפטר מן ההר המבולגן של מאמרים, ספרים, כרטיסים, מכתבים, פתקים, כרזות ותמונות שברשותו. כדי להעביר את ערמת הזיכרונות הזאת לארכיון דיגיטלי, סרק בל בכפייתיות את כל המסמכים והתעודות שאסף בחייו האישיים ולאורך הקריירה הארוכה שלו בעסקי המחשבים. (הוא אפילו הרחיק לכת וסרק את הלוגו המוטבע על ספלי קפה וחולצות).
הוא החל גם להקליט בפורמט דיגיטלי סרטים ביתיים, הרצאות מוקלטות בווידאו והקלטות קוליות. כעת בל הוא איש נטול נייר, אך המחיר היה גבוה: השלמת המשימה הִצריכה עבודה של עוזר אישי במשך כמה שנים. (הכנסתם של פריטים עדכניים יותר לארכיון לא דרשה מאמץ כה רב, כיוון שהרוב המכריע של המסמכים, התמונות והווידאו מופקים כעת בפורמט דיגיטלי, ולכידתם נעשית באופן אוטומטי).
עם זאת, לאחר סריקת כל המידע הזה, חש בל תסכול. מגבלות התוכנות הזמינות באותה עת לא אפשרו לו להשתמש במידע שימוש אמיתי. תסכול זה הוביל לפרויקט MyLifeBits. כשהתחלנו בפרויקט ב-2001, היו כלי החיפוש במחשב האישי מגושמים. לפיכך, הצבנו לעצמנו מטרה ליצור מסד נתונים שיאפשר לא רק לחפש טקסט מלא במחשב אישי (יכולת נפוצה כעת), אלא גם לאחזר במהירות זיכרונות דיגיטליים באמצעות מאפיינים המכונים מטא-נתונים, לדוגמה, תאריך, מקום ונושא של תמונה, או הערות כתובות או מוקלטות שמסד הנתונים מצרף לקובץ.
מטא-נתונים הם לעתים קרובות מרכיב חיוני בתהליך ההיזכרות. אדם המחפש למשל, כתובת מסוימת של דואר אלקטרוני, עשוי לזכור שהיא נשלחה אליו בזמן מסוים במשך השנה. באמצעות קישור בין מטא-נתונים, שרובם נשמרים אוטומטית, לבין זיכרונות דיגיטליים, יכולים המשתמשים לסרוק ביעילות אפילו את מסדי הנתונים הגדולים ביותר.
מערכת MyLifeBits סיפקה לבל גם ארגז כלים חדש ללכידת התקשרויותיו עם אנשים ועם מכונות. המערכת מקליטה את שיחות הטלפון שלו ואת התכניות המשודרות ברדיו ובטלוויזיה. כשהוא עובד במחשבו האישי, המערכת מאחסנת באופן אוטומטי עותק של כל דף אינטרנט שבו הוא מבקר, ואת התמליל של כל הודעה מיידית שהוא שולח או מקבל. היא מתעדת גם את הקבצים שהוא פותח, את השירים שהוא מנגן ואת החיפושים שהוא עורך.
המערכת אפילו בודקת אילו חלונות מצויים בקדמת המסך בכל רגע נתון, וכמה פעילות מקלדת ועכבר מתבצעת. כשבל מצוי בתנועה, קובעת המערכת את מיקומו באופן רציף באמצעות מכשיר GPS נייד ומשדרת את המידע באופן אלחוטי אל הארכיון שלו. המעקב הגאוגרפי הזה מאפשר לתוכנה לשייך באופן אוטומטי את התמונות שבל מצלם למקום שבו צילם אותן על פי שעת הצילום.
כדי ליצור תיעוד חזותי של יומו, עונד בל על גופו את ה-SenseCam, מצלמה שפיתחה מחלקת המחקר של מיקרוסופט. המצלמה מצלמת באופן אוטומטי בכל פעם שהחיישנים שלה סבורים שהמשתמש מעוניין לצלם. לדוגמה, אם חיישן האינפרה-אדום המותקן במצלמה מגלה בסביבה גוף פולט חום, היא מצלמת את האדם. אם רמת התאורה משתנה שינוי ניכר - סימן לכך שהמשתמש נכנס לחדר או יצא ממנו ועבר לסביבה שונה - המצלמה מצלמת תמונה נוספת.
מחקר שערכו לאחרונה חוקרים בבית החולים אדנברוק בקיימברידג' שבאנגליה הראה, שחולה הסובל מפגיעה בזיכרון, שעבר על תמונות ה-SenseCam מדי לילה, הצליח לשמור על זיכרונות פרק זמן של יותר מחודשיים (לשם השוואה, קריאה מדי לילה של יומן אישי כמעט שלא שיפרה את יכולת ההיזכרות.) הנוירופסיכולוג מרטין קונוויי מאוניברסיטת לידס שבאנגליה מעריך שה-SenseCam עשויה להפוך ל"מעורר הזיכרון היעיל הראשון של המאה ה-21."
לאחר שש שנים, צבר בל ארכיון דיגיטלי של יותר מ-300,000 רשומות, התופסות כ-150 ג'יגה-בייט של זיכרון.
המידע מאוחסן במחשב הנייד בעל שני הדיסקים של בל ובמחשבו האישי של עוזרו, ואלה מגובים בגיבוי מקומי ובגיבוי נוסף במקום אחר. קבצי וידאו תופסים את רוב נפח האחסון - למעלה מ-60 ג'יגה-בייט - התמונות צורכות כ-25 ג'יגה-בייט וקבצי הקול (ברובם מוסיקה) תופסים 18 ג'יגה-בייט. השארית מתחלקת בין 100,000 דפי אינטרנט, 100,000 הודעות דואר אלקטרוני, 15,000 קבצי טקסט, 2000 מצגות PowerPoint וכן הלאה.
בל גילה שהמערכת שימושית במיוחד ליצירת קשר עם מכרים ותיקים ולאיתור אנשים אחרים שאיתם הוא צריך ליצור קשר. הוא השתמש ב-MyLifeBits גם כדי לאחזר אתרי אינטרנט לצורך ציטוטים במאמרי המחקר שלו, לספק לרופאים נתונים על אודות ניתוח מעקפים מלפני 25 שנה ולהשיג תמונה של חבר שנפטר לצורך מודעת אבל בעיתון.
כמה מן התכונות של MyLifeBits, כגון חיפוש טקסט מלא, כבר שולבו במוצרים מסחריים. עם זאת, המערכת בכללותה מצריכה פיתוח נוסף כדי לשפר את נוחות השימוש ואת ניהול הנתונים. תוכנה טובה יותר להמרת דיבור לטקסט תשפר רבות את המערכת בכך שתאפשר למשמשים לחפש מילים או ביטויים בשיחות טלפון ובהקלטות קול אחרות. באופן דומה, זיהוי פרצופים אוטומטי יפתור את הבעיה הטורדנית של תיוג תמונות.
אחזור המידע יהפוך לקל יותר אם המערכת תוכל לזהות באופן אוטומטי את טיבו של כל אחד ממאות סוגי המסמכים, אולי באמצעות ניתוח המבנה והתוכן שלהם. אבל הפרויקט שלנו כבר המחיש המחשה דרמטית את התפתחות המחשב האישי ממעבד תמלילים וטוחן מספרים למעבד של יחסי גומלין המסוגל לתעד כל פרט בחייו של המשתמש במולטימדיה מדויקת מאוד. מומחים רבים חזו את מותו של המחשב האישי, אך ברור שהחלק "האישי" שבו אינו עומד לעבור מן העולם.
למעשה, ייתכן שהמחשבים יהפכו לאישיים עוד יותר. מה שישתנה הוא ה"מחשב". המכונות שלנו יתפתחו למערכות אקולוגיות ממוחשבות, שיכילו לא רק מחשבים אלא גם שירותי אחסון באינטרנט, מכשירי גישה חדשים (כגון טלפונים ניידים ויחידות בידור) וחיישנים שיימצאו בכל פינה. הדעת נותנת שהביטים של חיינו יאוחסנו בסופו של דבר בשרת ביתי שיחובר לשירותי אינטרנט שונים.
כדי להמחיש את פוטנציאל ההשפעה של זיכרונות דיגיטליים, העלינו בדמיוננו יום בחייה של משפחה פיקטיבית שעושה שימוש מלא בטכנולוגיה זו בעתיד הלא-כל-כך רחוק. חלקים שונים מן הזיכרון הדיגיטלי של המשפחה שמורים במכשירים האישיים שלה - בטלפונים, במחשבים הניידים, במחשבים האישיים ועוד - אך כל המידע משודר גם באופן מאובטח באינטרנט לשרת מארח שמופעל על-ידי חברה דמיונית בשם LifeBits. החברה מנהלת את אחסון הנתונים, מבצעת גיבויים סדירים (כדי שיהיה אפשר לאחזר חומר שנמחק בהיסח הדעת) ושומרת עותקים של הארכיון במקומות שונים כדי להבטיח שלא יושמד במקרה של אסון טבע או חבלה בידי אדם.
כיוון שרוב המידע שלהם זמין באמצעות גישה מאובטחת לאינטרנט, יכולים בני המשפחה לאחזר אותו מכל מקום ובכל זמן. מידע רגיש במיוחד, שעלול להעמיד מישהו בסכנה משפטית, אפשר לאחסן בחשבון אחסון נתונים מרוחק - בנק נתונים שוויצרי, כביכול - כדי להרחיק אותו מהישג ידם של בתי המשפט המקומיים. הילדים במשפחה יכולים להצפין את ההקלטות שלהם, אך שירות LifeBits יעניק להורים גישה לנתונים במקרי חירום.
באופן דומה, חוזי העבודה של ההורים יבטיחו שכמה מן הזיכרונות הדיגיטליים שלהם המכילים מידע הקשור לעבודתם יהיה שייך למעסיקים. כשהעובדים האלה יעזבו את מקום העבודה, ייתכן שיהיה עליהם לבצע "כריתת אונה חלקית" בעותקי הזיכרון שלהם, שתרחיק מהם כל דבר שנחשב רכוש החברה.
כמה מן התרחישים שתיארנו אינם עתידניים כלל. פלטפורמות חיישנים הניתנות ללבישה על הגוף, אוספות נתונים רפואיים ומנטרות מדדים חיוניים, כגון קצב לב, נשימה ומספר הקלוריות הנשרפות, כבר נמכרות על-ידי חברות כגון VivoMetrics מוונטורה שבקליפורניה ו-BodyMedia מפיטסבורג. בו בזמן, חברת Dust Networks מהייוורד שבקליפורניה פיתחה מרכזייה אלחוטית להעברת אותות ברשת חיישנים.
פרויקט ה-speechome האנושי (על משקל "הגנום האנושי"), בראשות דֶבּ רוי ממעבדת המדיה של המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT), עוסק בהקלטת כמעט כל שעות הערות בשלוש השנים הראשונות בחייו של ילד - בנו של רוי, כעת בן שנה - כדי ללמוד כיצד אנשים רוכשים שפה. קיוהארו אייזווה ועמיתיו באוניברסיטת טוקיו עובדים על מערכות צילום וידאו לבישות, שיוכלו לזהות רגעים מעניינים ולהנציח אותם באמצעות ניטור גלי האלפא במוחו של המשתמש.
מחלקת המחקר של מיקרוסופט תומכת ב-14 אוניברסיטאות שעוסקות במגוון מיזמים בתחום הזיכרונות הדיגיטליים. אחד מאלה הוא MyHealthBits, בראשות בָּמבַּנג פָּרמָנטו מאוניברסיטת פיטסבורג. מחקר זה מתמודד עם האתגר של הקלטת כמויות אדירות של נתונים רפואיים וניהול הרשומות הענקיות הנוצרות בעקבות כך. מחקרים שנערכו לאחרונה באוניברסיטת וושינגטון הראו את היתרונות שבניטור רפואי רציף של חולי סוכרת ושל אנשים הסובלים מהפרעות שינה.
