הנני כאן
הוא עשה את הכל, כיכב על כל פסגה אפשרית והוא עדיין כאן, ולא הולך לשום מקום. פול מקרתני הוציא אלבום חדש וגיא בניוביץ' מפרגן אך מקנא בגבר שרק משתבח עם הגיל וחוגג היום יומולדת 65
קשה היה להתחמק מהכותרות סביבו בשנה האחרונה. פול מקרתני מתגרש גירושים מכוערים מאשתו הדוגמנית (המרשעת)! מקרתני זוכה בגראמי! מקרתני, במהלך מפתיע, יוציא אלבום לראשונה ברשת "סטארבאקס"! מקרתני בן 64, כמו בשיר שלו! מקרתני מדבר על 40 שנה לסרג'נט פפר! הרבה מאוד כותרות ודיווחים לאחד המוזיקאים המבוגרים ביותר בעסקי הפופ, שיכול ללמד את הצעירים דבר או שניים על איך נשארים בטופ חמישה עשורים ברצף.
סר פול מוציא אלבום אישי מספר 21, וזו הזדמנות מצוינת לשגר לעברו רגשות קנאה עזים. ראו את מבחר תמונותיו על פני העטיפה הגרנדיוזית של "Memory Almost Full" (בגרסה עם דיסק הבונוס, יש גרסה צנועה יותר), האלבום החדש שלו. כמה צעיר ורענן הוא נראה, כאילו רק לפני שלוש דקות סיים ללכת מכות עם ג'ון באולפן, כמו פעם. מקרתני, צריך להודות בחירוק שיניים, רק משתבח עם הגיל (במיוחד אם מדברים על שנות ה-90 הרעות שלו). מה שמפתיע הוא שגם המוזיקה שלו עוברת זיכוך מופלא, חזרה לפשטות של פעם, יחד עם מורכבות בעיבודים שנשענת על טובי המפיקים.
"ביום מותי,
אני רוצה שיספרו בדיחות
וסיפורים ישנים
ייפרשו כמו מרבדים
ילדים ישתעשעו עליהם
וישכבו כדי להאזין
לסיפורים ישנים" (מתוך "בסופו של הסוף")
המבקרים השונים מיהרו להכתיר את "Memory" כאלבום האוטוביוגרפי ביותר של מקרתני, כזה שעוסק בפרידתו מאשתו הת'ר, ברעייתו המנוחה לינדה, מחשבותיו על המוות ומה לא. אלא שזה נכון רק למחצה: העבודה על האלבום, מספר מקרתני, החלה ב-2003, הופסקה לצורך יצירת "Chaos & Creation in the Backyard", אלבומו הקודם והמוצלח אף הוא - והתחדשה בשנה האחרונה. כך שהשירים נכתבו במספר תקופות, והם אינם מהווים בהכרח הצהרה אוטוביוגרפית מגובשת אלא סדרה של התרשמויות ומחשבות על החיים. אבל העבר משחק כאן ללא ספק תפקיד מרכזי, ומעריצי מקרתני כבר עלו על העובדה ששמו של האלבום הוא משחק מילים ל"For My Soulmate LLM" (ראשי התיבות לינדה לואיז מקרתני, אשתו המנוחה שמתה מסרטן).
ממהלומות התופים הראשונות של "Dance Tonight", השיר הראשון באלבום, ברור לחלוטין כי מקרתני חזר הביתה, אל המלודיה הפשוטה והנקייה של שלושה אקורדים פלוס. יש שירים לא מעטים באלבום הזה, שאם תפשיטו אותם מהעיבודים, יכלו בקלות לככב באלבום של הביטלס. קולו של מקרתני הזועק ב"Only Mama Knows" למשל, מזכיר בקלות את הצעיר בן ה-27 שצרח את "Oh Darling!" ב"Abbey Road". זה אותו מקרתני, שיכולתו ליצור יצירות פופ מושלמות של 3-4 דקות לא נפגמה.
מקרתני נותן את כל החבילה. יש שירים שקטים ונוגים, יש כאלה בעלי צליל רוקיסטי מצוין. התמלילים עוסקים ביחסים ואהבה, בהתבגרות - וגם, באופן ישיר להפתיע, במוות. במחצית השנייה של האלבום, יש מחרוזת של מספר שירים קצרים, שתזכיר לכם את צדו השני של "Abbey Road", אולי לא במקרה. מקרתני מודה כי הוא כתב את רצף השירים האלה במחשבה על ג'ון לנון ועבודתם המשותפת.
"צלחתי עמוסה מדי
אין לי זמן לשמש מאהב סביר
אני מקווה שלא מאוחר מדי,
מחפש אחרי הזמן שחמק כה מהר
הזמן שחשבתי שיישאר
העבר שתמיד נוכח בהווה" (מתוך "העבר שתמיד נוכח")
פה ושם טומן האלבום פנינים של ממש, כמו השיר הנפלא "מר בלאמי", שצלילי הפסנתר המקפיצים שלו והעיבוד הכללי (כמו גם המיסתורין שאופף את הטקסט) מענגים בכל שמיעה מחדש. בכלל, באלבום הזה (וכן הקודם לו), מקרתני מבצע תחייה נדירה, שמעטים המוזיקאים בני גילו המסוגלים לה.
בואו נודה בזה - הוא יכול היה לשבת על הררי הפאונדים שלו (גם אחרי שהת'ר מילס תיקח בהסכם הגירושין לא מעט) ולחיות על התמלוגים של הביטלס. הוא ונכדי נכדיו. אבל הוא ממשיך ליצור, בחיוניות מעוררת השתאות. זה האיש, שכשעשה בשנות ה-80 דואטים עם סטיבי וונדר ועם מייקל ג'קסון אמרו ברחמים שהוא "מנסה להחיות את הקריירה הנובלת שלו". איפה מייקל ג'קסון וסטיבי וונדר - ואיפה מקרתני. כבוד.
אם יש מילה אחד המאחדת את האלבום הזה, הרי שזו "השלמה". מקרתני הגיע לנקודה בחייו שבה הוא יודע את מה שהוא יודע - ולא מתבייש לומר את זה. הוא עשה את הכל, הוא כיכב על כל פסגה אפשרית. באחד התמלילים האישיים ביותר שלו, הוא נזכר בילד שהיה פעם, בנער פול מליברפול. בפזמון הוא תוהה: "כשאני חושב על כל זה / קצת קשה להאמין / אבל זה הייתי אני / זה הייתי אני".
בסיומו של האלבום, מקרתני מותיר תזכורת מוזיקלית לכך שהוא עדיין כאן, ולא הולך לשום מקום. שיר מספר 12, "בסופו של הסוף", הוא שיר נוגה שמדבר מפורשות על המוות ועל המסע שממתין מעבר לזה הנוכחי. זהו שיר סיום קלאסי. אי לכך, מוסיף מקרתני את שיר מספר 13, קטע רוקיסטי בשם "Nod Your Head", עם תמליל פשוט להפליא, כמו פעם. אני עוד בועט, מסביר סיר פול, שחוגג היום (18 ביוני) יומולדת 65. עדיין אל תהרגו אותי בבקשה. הזיכרון אולי "כמעט" מלא - אבל כמעט זה עולם ומלואו.
