שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    אני כבר לא מתגעגעת אליך, באמת שלא

    הפרק הראשון בסדרה "האקס המיתולוגי", ששודר לפני שבוע, הזכיר לי אותך. כל מה שהיה עד אליך נראה לי היום כמו משהו מיותר וחסר חשיבות. וכל מה שהיה מאז... טוב, לא היה הרבה מאז, אבל טוב לי וכיף לי מהמקום הזה בחיים שלי

    אקס מיתולוגי יקר שלי,

     

    אני כבר לא מתגעגעת אליך, באמת שלא. לפעמים אתה חולף לי בראש, לשניות ספורות. אני לא זוכרת כבר מה זו צביטה בלב, לפחות לא בהקשר שלך. אני אפילו לא בטוחה שאני זוכרת איך אתה נראה, ובטח שאין לי מושג איך אתה נראה היום. לא יודעת אם הייתי נמשכת אליך שוב. ואם אראה אותך, לא בטוח שאזהה.

     

    בעצם, מה אני מקשקשת? גם כשתעמוד עם הגב אליי, אוכל לזהות את הבחור שחלקתי איתו קרוב לשלוש שנים מחיי.

     

    וכמו בשירה של איגי וקסמן, "שמעתי שטוב לך", אז לא בדיוק שמעתי, יותר הסקתי את זה מפרטי מידע שליקטתי. ואני יודעת שטוב לך. אתה בעצמך כתבת לי את זה בפעם האחרונה שהתכתבנו באימייל, לפני כמה חודשים.

     

    ביום חמישי שעבר שודר הפרק הראשון בסדרה "האקס המיתולוגי", והביטוי הזה מיד מחזיר אותי אליך. כל מה שהיה עד אליך נראה לי היום כמו משהו מיותר וחסר חשיבות. וכל מה שהיה מאז... טוב, לא היה הרבה מאז. בעצם רק לא מזמן גיליתי שהתגברתי עליך, שאני כבר לא חושבת עליך כמו פעם.

     

    בקרוב ימלאו שנתיים ליום שבו יצאת לי מהחיים, סופית. היום שבו התקשרת אליי ואמרת לי: "אני רוצה שננתק את הקשר, אני מרגיש שאני תקוע ורוצה להמשיך הלאה". מאז לא דיברנו, מלבד אותה חלופת אימיילים קצרה לפני כמה חודשים. גם אז סיימת אותה ב"עדיף שלא נהיה בקשר, אני לא רוצה לפגוע בנוכחית שלי".

     

    הייתי מאובנת. לא הצלחתי להגיד לך שום דבר

    אותה שיחת טלפון לפני שנתיים. הייתי מאובנת. לא הצלחתי להגיד לך שום דבר. מלמלתי "אני מבינה" וסיימתי את השיחה ב"ביי". ונשארתי עם מילים כה רבות שרציתי לומר לך. עם הזמן, כמות המילים הזאת הלכה והצטמצמה. עם הזמן הבנתי אותך יותר ויותר. הרי היינו במלכוד, רצינו להמשיך הלאה, ורצינו גם להיות ביחד. רצינו לאהוב זה את זה, וידענו שכבר לא נוכל - יותר מדי דברים קשים, יותר מדי משקעים, יותר מדי מרירות כבר היתה שם.

     

    אני ואתה, זה לא נועד להיות, אף שכל כך רצינו להאמין שכן. היית תמים, האמנת שאהבה מנצחת הכל. תמיד אמרתי לך שזה רעיון שכוחו יפה לסרטים ולרומנים רומנטיים. והנה, צחוק הגורל, בסוף אני זו שניסיתי לשכנע אותך שהאהבה שלנו תנצח הכל, ואתה כבר לא היית תמים.

     

    זוכר כמה הייתי פרנואידית? כל כך פחדתי שאאבד אותך יום אחד. לחיות שלוש שנים בצל הפחד הזה, להרגיש כל הזמן שאני חיה איתך על זמן שאול. נבואה שמגשימה את עצמה? אולי. ידעתי שאתה אוהב אותי, ידעתי שאתה רוצה להיות איתי, אבל גם ידעתי שאתה לא לגמרי שלי.

     

    תמיד היה בך חלק שהתגעגע לאקסית המיתולוגית שלך

    תמיד היה בך חלק שהתגעגע אליה, אל האקסית המיתולוגית שלך. כל כך הרבה מריבות, כל כך הרבה דמעות, כל כך הרבה לחץ נפשי. פשוט ידעתי. אינסטינקט נשי, חוש שישי. ידעתי שאתה עדיין קצת שלה. ידעתי שאם היא תתקשר, אראה אותך בולע רוק ואבין שאתה עדיין מתרגש לשמוע אותה. ידעתי שאם תיפגש איתה, תחזור קצת נסער, קצת מרוחק. ידעתי שהקשר ביניכם נגמר מכורח הנסיבות, וידעתי שנסיבות אחרות יוכלו להחזיר אתכם זה לזה.

     

    לא רוצה להגיד "אמרתי לך", אבל אמרתי לך. אתם יחד היום, חולקים קן אהבים משלכם, כמו שהיה לנו. ואני שמחה בשבילך. אני יודעת שאתה שונה ממני, שאתה מרגיש שלם כשאתה בזוגיות, שכך טוב לך.

     

    אני לא כמוך. לי היה קשה להתרגל לחיות בשניים. אצלך זה נראה כמו כישרון מולד. אני ברחתי לפעמים, התנתקתי, סגרתי את הפלאפון ורק רציתי שוב את הלבד שלי. אתה יכולת לדבר איתי עשר פעמים ביום, ותמיד רצית עוד.

     

    כל כך הרבה מלחמות כוח

    היינו כל כך שונים, רצינו דברים כל כך שונים מהחיים. אני רציתי לבלוע את החיים. לך היה קצב משלך. אני תמיד הטלתי ספק בכוונות של אנשים. אתה קיבלת כל אחד אל תוך עולמך בזרועות פתוחות ובחיוך. אני רציתי קשר מסוג אחד, אתה רצית קשר מסוג אחר. ושנינו היינו עקשנים. ואני, עם הדעתנות שלי, הרי אף פעם לא השכלת להתמודד איתה. מלחמות כוח, כל כך הרבה מלחמות כוח. וחוסר פרגון.

     

    זוכרת היום כמה הייתי נבולה, כמה הייתי עצובה, כמה קשה היה לי לחייך. והנה, ימים ספורים לאחר שעזבת את הדירה שלנו, אנשים כבר לא זיהו אותי. הם כבר לא זכרו איך אני נראית עם חיוך. זוכרת את הלב הנחמץ שלך כשעברתי במסדרונות האוניברסיטה מאושרת. פרחתי מחדש.

     

    אבל לא רציתי לחזור אל אותם זכרונות עצובים. רציתי דווקא להיזכר בדברים הטובים, וזה מה שיצא לי. היו לנו גם רגעים מדהימים שאנצור לעד. היו חוויות רבות, בדיחות פרטיות, שמות חיבה, הרבה חיבוקים והמון המון אהבה. זכיתי לאהוב, ובגדול.

     

    פעם לא ידעתי איך אתמודד עם הידיעה שכבר אין לי מקום בחיים שלך. אז אני יודעת שכבר אין לי מקום בחיים שלך, וגם לך כבר אין מקום בשלי. התבגרנו, השתנינו, ומה שהתאים לנו אז לא היה מתאים לנו היום.

     

    אני מקווה שלפעמים גם אתה קצת נזכר, קצת חושב, אולי קצת מספר לנוכחית שלך עליי. מקווה שלקחת איתך מהקשר שלנו דברים טובים, מקווה שלמדת ממני כמו שאני למדתי ממך.

     

    אני באמת כבר לא חושבת עליך, אל תדאג. טוב לי, כיף לי. הלבד שלי מעולם לא היה כל כך ביחד כמו שהוא עכשיו. ומהמקום הזה בחיים שלי, אני שמחה להיות מסוגלת לאחל לך את כל הטוב שבעולם.

     

    הבלוג של גלית 

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: ויז'ואל/פוטוס
    כל כך הרבה מריבות, כל כך הרבה דמעות
    צילום: ויז'ואל/פוטוס
    הכרויות
    כתבו לנו
    מומלצים