עו"ד לא מאוחר מדי...
מה מביא רב ואיש נדל"ן מצליח וטוענת רבנית ותיקה לצאת למסע ארוך ומפרך לעבר הגלימה השחורה? החשק ללמוד והרצון לשדרג את הזוגיות. סבא וסבתא הורוביץ יהיו הערב בין 1,817 עורכי הדין החדשים שיקבלו את הרישיון הנכסף
סבא וסבתא הורוביץ, שישתתפו הערב (יום ה') בטקס הענקת תעודות הלשכה ל-1,817 עורכי הדין החדשים בבריכת הסולטן בירושלים, לא יהיו שם כדי להתגאות בבן המוכשר או בנכדה המצטיינת. עבור ולוול (זאב) ולילי, תושבי מצפה יריחו בשנות ה-50 לחייהם, תהיה זו התחנה האחרונה בדרך המפרכת שעברו הם בעצמם בארבע השנים האחרונות - תואר במשפטים, שנת התמחות ומבחני הלשכה המיתולוגיים.
לקראת האירוע המרגש הם מספרים ל-ynet איך זה קרה, כיצד תרם המסע הארוך להעשרת הזוגיות ומה התכניות לעתיד. רמז? "לא מבטיחים שלא נתחיל ללמוד עוד משהו".
סבא וסבתא הורוביץ. עכשיו גם עם גלימה
"הכל התחיל לפני שבע שנים, כשהשתתפתי בקורס מיוחד של משרד השיכון לקבלנים וותיקים", משחזר ולוול הורוביץ, איש נדל"ן במקצועו. "פתאום התעורר בי החשק ללמוד, וגם הבנתי שאפשר לעזוב את העסק ליום-יומיים בשבוע, והכל ימשיך לתפקד". לאישה לילי, טוענת רבנית ובתו של רב הכותל המיתולוגי - הרב גץ זצ"ל, הפריעה באותה תקופה העובדה כי דרכה לייצג את לקוחותיה גם בבתי משפט אזרחיים חסומה, והיא החליטה להשלים את ההשכלה המשפטית. "ממש הייתה חסרה חוליה בעבודה שלי", היא מספרת, "לא יכולתי לטפל בלקוחותיי בפני כל הערכאות".
בעידן של אין ספור מכללות פרטיות, תחרות גדולה בהשכלה הגבוהה ותכניות לימוד המותאמות לכל מי שרק משלם – לא קשה היה להם למצוא פיתרון. הם נרשמו למסלול המיוחד לאקדמאים במכללת "שערי משפט", ויצאו לדרך. במשך שלוש שנים וחצי התייצבו ולוול ולילי פעמיים בשבוע במכללה בהוד השרון. באחד הימים הם למדו 14 שעות ברציפות (8:00 – 22:00), ובשני קצת פחות, ועוד לא שמעתם מילה על שנת ההתמחות.
אז איך התמודדתם עם הלימודים?
לילי: "הלימודים היו קשים מאוד, אבל הזמן מרפא את הכל. כמו לפני שנים - גם היום הייתי אומרת לך שאין סיכוי שאני עוד אלמד משהו, אבל הזמן עושה את שלו, ואני ממש לא יכולה להתחייב על זה".
ולוול: "אני הקפדתי יותר בלימודים, ואשתי קצת חיפפה. המזל הוא שאני הייתי זה שמסכם הכל".
"הוא אדם חריף שאוהב ללמוד, וקם כל בוקר מוקדם כדי להספיק דף יומי" מודה לילי. "אחרי הקורס של משרד השיכון הדבר הזה דיגדג בו עוד יותר".
ואחרי התואר – למה חשוב היה לכם גם לעבוד כל כך קשה על רישיון לעריכת דין?
ולוול: "אחרי שנה, כשכמעט התייאשתי, אמרתי לעצמי: 'שרדת שנה, לא תמשיך?'. בסיום התואר אמרתי: 'לא תעשה כבר סטאז'?'. ואחר כך זה היה: 'סיימת התמחות, לא תיגש לבחינה?' אנחנו כל הזמן מחפשים אתגרים בחיים".
ואכן, אין זו הפעם הראשונה בה בוחנים בני הזוג הורוביץ כיוונים חדשים בחייהם. לילי עסקה בעבר בחינוך, וולוול הוא בכלל מוסמך לרבנות על ידי הרב שלמה גורן, לשעבר הרב הראשי לישראל והרב הצבאי הראשי.
אז מרב הפכת לאיש נדל"ן, והתחנה הבאה תהיה בבית המשפט?
ולוול: "בשלב הזה ודאי שלא. אין לי ממש כוונה לעסוק בזה, אבל בתחום שלי תמיד תעזור ההשכלה המשפטית בענייני חוזים, בחוק המקרקעין ועוד".
"אנחנו גם עוסקים בבוררויות", מוסיפה האישה שאיתו, "וגם בתחום זה יכולים הלימודים רק לעזור".
חשבתם שפגשתם זוג זקנים משועממים שחיתנו את כל ילדיהם וביתם שמם? לא ממש. מדובר אמנם בסבא וסבתא בהכשרתם, אבל כשהתחילו הזוג הורוביץ את הלימודים הם חבקו בסך הכל נכד אחד, והיום יש כבר שישה. בבית ממתינות להם כל ערב עוד שתי ילדות צעירות – הקטנה חגגה רק עכשיו בת-מצווה, והשניה סיימה תיכון. "ניווטתי ארבע שנים בין אמהות, סבתאות, לימודים ועבודה" מספרת לילי.
ומתי הייתה ההתנגשות הראשונה?
"שלושה שבועות לפני מבחני הלשכה נולד נכד לבתנו שגרה ביוסטון", היא נזכרת. אירועים לא צפויים מהסוג הזה הם חלומו השחור של כל בוגר משפטים שעומד בפני אחד הרגעים הגורליים בחייו המקצועיים, אבל הזוג הורוביץ לקח הכל בקלילות. שבועיים לפני המבחן המאיים הם טסו ליוסטון, לברית של הנכד, והשאירו הכל מאחור. "הברית שלו לא תחזור, אבל את מבחני הלשכה אפשר לעשות פעם אחרת", אמרו לעצמם. הם ניצלו את ההזדמנות ונשארו שם כמה ימים נוספים, ורק שבוע לפני המבחן חזרו ארצה. ומה הם עשו ב-17 שעות הטיסה לישראל?, "פתרנו ותרגלנו מבחנים לאורך כל הדרך".
אבל למרות הקושי הגדול, על דבר אחד מסכימים שניהם: "המסע הארוך שעברו יחד רק שיבח את הזוגיות".
איפה למשל?
"אני בחרתי לעשות סטאז' במשרד שמתמחה בנדל"ן ומשפחה" מגלה ולוול. "נדל"ן - בשבילי, ומשפחה -בשביל לעזור לאישה". לילי, אגב, עשתה את ההתמחות בארגון "מבוי סתום", ושמחה לגלות דרכים משפטיות למלחמה בסרבני הגט מחוץ לכותלי בית הדין.
וממסורבות ועגונות לתרומת המסע לזוגיות שלכם...?
"לפני מבחני הלשכה שילבנו עבודה ולימודים, והיה לנו קשה מאוד" היא מספרת. "זה היה מירוץ מטורף. הייתי מסדרת לו הכל ואומרת לו כמה עמודים בדיוק הוא צריך ללמוד כל יום. במקום קבוצות הלמידה מצאתי בו חברותא. הפרנו זה את זו, התווכחנו וגם צעקנו. זו תקופה שמוציאה ממך את כל הדברים הכי לא יפים – עצבנות, לחץ ומתח. יש אנשים שמאבדים שפיות, שלא נרדמים בלי כדורי שינה. אחרי מה שעברנו יחד - אף אחד לא יפריד עוד בינינו".
