יציאת מצרים בראי הארכיאולוגיה
כבר מראשית ימיה, התייחסה האומה הישראלית אל יציאת מצרים כאל המאורע המכונן את עם ישראל כחטיבה לאומית, שהתגבש בכור ההיתוך של סבל ועבדות, ולבסוף השתחרר מן השעבוד ועלה לארץ כנען. האם הסיפור המכונן מקבל אישור בממצאים הארכיאולוגיים? חלק ראשון
כבר מראשית ימיה, התייחסה האומה הישראלית אל יציאת מצרים כאל המאורע המכונן את עם ישראל כחטיבה לאומית, שהתגבש בכור ההיתוך של סבל ועבדות, ולבסוף השתחרר מן השעבוד ועלה לארץ כנען. מאורע זה, אשר סיפק את עשרת הדיברות כערכי היסוד שעליהם מושתתת האנושות, ואת האמונה באל אחד כבסיס לכל התרבות המערבית, אפשר שלא התקיים.
כך, בכל אופן, טוענים מקצת מן החוקרים. ספקותיהם מובנים: המקורות היחידים לסיפור הוא המקרא והמסורת היהודית. אין שום תעודה מצרית או אחרת, המעידה במישרין על ישיבת בני ישראל במצרים ועל יציאתם ממנה. גם שיבוצו הנכון של המאורע במסגרת היסטורית מעורר בעיות קשות.
חרף חוסר הוודאות, לא ניתן לשלול את התקיימותו של המאורע: את לוחות הזמנים ניתן ליישב בכמה דרכים, וכמו כן, ישנן עדויות עקיפות במקורות המצריים המסבירות את הרקע להתיישבות העברים במצרים, לעבדותם בה, וליציאתם ממנה. אפשר גם כי טרם הוסר הלוט מעל הפרשה כולה; מדי כמה שנים ניצב העולם בפני חשיפה ארכיאולוגית שמשנה כליל את כל הערכותיו הקודמות. יתכן שעוד יתגלו ממצאים שישפכו אור על תקופה מעורפלת זו בהיסטוריה.
ירידת האבות מצרימה
בספר בראשית מ"ז, מסופר כי הרעב ששרר בכנען אילץ את משפחתו של יעקב אבינו לרדת למצרים, ושם ניתנה לה ארץ גושן כשטח למחיה. סיפור זה משתקף היטב במקורות מצוירים ובמקורות כתובים, על תנועת נדודים תמידית של שבטים שמיים-מערביים מכנען למצרים, אשר החלה בסוף האלף השלישי, ונבעה, בדרך כלל, ממניעים מסחריים-כלכליים:
- בציור קיר מקבר בני חסן שבמצרים התיכונה, מתוארת שיירת סוחרים היורדת למצרים, אם כי לא ברור אם זאת נעשה מחמת רעב או מפני שנמכרו לעבדות.
- ברשימה מאמצע המאה ה-15 לפנה"ס, נמנים נכבדים מארץ כנען אשר הגיעו לחצר פרעה על מנת לקבל תבואה ושיכר.
- בפפירוס אנסטאסי ו', מסוף המאה ה-13 לפנה"ס, מודיע פקיד אחד ממבצרי גבול מצרים, על נדידת שבט רועים מאדום למצרים בזו הלשון: "אני מוציא לפועל כל שליחות המוטלת עלי במסירות איתנה כנחושת. איני מתרשל... סיימנו להניח למשפחות השוסים מאדום לעבור את מבצר מרנפתח אשר בת'כו אל הבריכות של פיתום של מרנפתח אשר בת'כו להחיות את נפשותיהם ואת מקניהם, על פי רצון פרעה, שלום ובריאות לו, השמש הטובה של כל הארצות". אין אלא להסיק מכך שאם פקיד מבצר הגבול יכול להרשות כניסתם של רועים נודדים, הרי שתופעה זו היתה נפוצה בימים ההם.
- לפי הסיפור המקראי הגיע יוסף למשרה רמה במצרים, ומקרה שכזה אינו בלתי סביר או יוצא דופן, מאחר שבמקורות המצריים מסופר על אדם ממוצא אסייתי שהגיע למשרה רמה במצרים, אם כי אינו קשור ביוסף.
- מתבליטים מן האלף השני לפנה"ס, ידוע על שבטים שמיים שירדו למצרים לשם מקח וממכר ואף כדי להיאחז באדמתה.
שנאת פרעה כלפי העברים
בספר שמות ב', מביע פרעה את יראתו מפני התעצמותם והתרבותם של העברים בארצו, ואת הסכנה כי יתחברו אל אויביו ויעזרו להם להילחם בו. לפיכך מטיל הוא גזרת מוות על כל בן יילוד מביניהם. חששותיו של פרעה משתקפות היטב במקורות המצריים:
אסטלת יב, מן העשור הראשון או השני של המאה ה-12 לפנה"ס, דנה בנסיבות מדיניות עגומות במצרים, בגלל התערבותם של בני אסיה. הללו שוחדו על ידי פלג אחד במצרים, שמרד בפלג נאמן לפרעה. השוחד כלל כסף, זהב ונחושת. בסופו של דבר, סיכל פרעה את המזימה וגירש את בני אסיה ממצרים, וכך הכריח אותם לצעוד במדבר אל עבר ארץ כנען.
באשר לשוחד שניתן לידי בני אסיה, בספר שמות מופיעים מספר פסוקים המספרים כי בני ישראל זכו לקבל חפצי ערך בטרם נדדו במדבר:
- פרק ג' כא: ונתתי את חן העם בעיני מצרים והיה כי תלכון לא תלכו ריקם.
- פרק י"א ב: דבר נא באזני העם וישאלו איש מאת רעהו ואשה מאת רעותה כלי כסף וכלי זהב.
- פרק י"ב לה-לו: ובני ישראל עשו כדבר משה וישאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב ושמלות. וה' נתן את חן העם בעיני מצרים וישאלום וינצלו את מצרים.
באזכורים האלו פירושה של המילה "שאל" הוא, קרוב לוודאי, קבלת קניין, ולא במובן של "לקחו בהשאלה".
בכתבה הבאה: החיפוש אחר זהותו של פרעה ששעבד את העברים
לפנייה לכתב/ת 
