משעבד העברים: המסע לגילוי זהותו של פרעה
הסיפור על שעבוד בני ישראל במצרים, משתלב גם במקורות מצוירים ובמקורות כתובים. יהודה בלו מנסה להתחקות אחר הממצאים הארכיאולוגיים התומכים בסיפור יציאת מצרים - כתבה שניה בסדרה
בספר שמות א', מסופר על בני ישראל כי העבידו אותם בחומר ובלבנים, ובבניית פיתום ורעמסס. סיפור זה על שעבוד בני ישראל במצרים, משתלב גם במקורות מצוירים ובמקורות כתובים:
- בתבליטים מן האלף השני לפנה"ס, מתוארים עובדי כפייה שמיים ומצריים בתעשיית לבנים, המועבדים בהשגחתם של שרי מיסים.
- המקורות המצריים מספרים כי רעמסס השני, שמלך במאה ה-13 לפנה"ס, הוא שבנה מחדש את פר רעמסס (בית רעמסס) - עיר הבירה במצרים התחתונה, וכן שיקם את העיר פר-אתם.
גם ידוע שרעמסס השני העסיק בתחילת מלכותו עובדי כפייה רבים בבנייתה של פר רעמסס.מסע אל העבריציאת מצרים בראי הארכיאולוגיהיהודה בלוכבר מראשית ימיה, התייחסה האומה הישראלית אל יציאת מצרים כאל המאורע המכונן את עם ישראל. האם הסיפור מקבל אישור בממצאים הארכיאולוגיים? חלק ראשון
- המקורות המצריים מזכירים כי בעבודות קשות, הן בחקלאות והן בבנייה ציבורית, הועסקו בני אסיה ובכללם אלה המכונים עפירו או ח'בירו, ואשר קשורים, ככל הנראה, לעברים.
במכתב של פקיד מצרי מימי רעמסס השני (פפירוס ליידן 348) ניתנות הוראות לאספקת מזון לעפירו: "חלק מנות דגן לחיילים ולעפירו הסוחבים אבנים אל מקדש רעמסס". כמו כן, אוסטרקון בכתב הייראטי מזכיר את שבטי העפירו, המועסקים בעבודת פרך בבניית העיר פר רעמסס.
לפיכך, רווחת הדעה כי רעמסס השני הוא פרעה המוזכר במקרא אשר שעבד את העברים. ולפי זה מניחים, שיציאת ישראל ממצרים היתה בחלוף השלטון של רעמסס השני ולאחר העברתו לבנו מרנפתח, לפי הכתוב בספר שמות ב' כג: "ויהי בימים הרבים ההם וימת מלך מצרים". לפי המקורות המצריים ידעה מלכותו של מרנפתח ימי מהומות רבים.
אזכור השם ישראל באסטלת מרנפתח
מימי מרנפתח מצויה העדות הראשונה לתולדות ישראל במקור חיצוני כלשהו. באסטלת הניצחון מן השנה החמישית למלכותו (1220 לפנה"ס), מתפאר מרנפתח בניצחון שהושג במסע צבאי שערך לכנען. בין השאר כתוב שם:
שמחה רבה למצרים
שמחה סחפה את ערי טומרי
הם יספרו על הניצחונות אשר ניצח מרנפתח
חוטפ-חיר-מאת, בתחנו. עד מה אהוב
הוא השליט המנצח. עד מה גדול המלך
בין האלים. עד מה בר מזל הוא האדון המצווה,
יושב בנחת ומדבר, או הולך בדרך רחוקה.
כי אין פחד בלבות האנשים. ערי המבצר
ללא משמר. הבארות פתוחים (שוב) אלה שעל החומות
שזופים משמש המושלים שבו לארץ באומרם שלום.
אין אחד אשר ירים ראשו בין תשע הקשתות
נרפתה תחנו, שקטה חת.
נבוזה כנען בכל רע.
לוקחה אשקלון
נלכדה גזר, ינועם היתה כלא היתה.
ישראל נכחד - זרע אין לו.
חור היתה כאלמנה למצרים
בכל הארצות שלום.
כל אשר ינדוד רותק
על ידי מלך מצרים העליונה והתחתונה מרנפתח.
השאלה המתעוררת למקרא כתובת זו היא: האם ישראל ישב בארצו בשעה שמרנפתח פתח במסע מלחמתי זה?
אם התשובה לכך הינה חיובית הרי שקיימות מספר אפשרויות:
- אזכור השם ישראל באסטלה זו מתייחס לאי אלו משבטי ישראל, שנשארו בכנען ולא ירדו כלל למצרים.
- אזכור השם ישראל מתייחס לשבטי ישראל שיצאו את מצרים בגל מוקדם לזה המתואר בספר שמות.
- בשנה ההיא נסתיים כיבוש הארץ וכל בני ישראל כבר ישבו בארץ כנען. אם כך, יש לקצר את שנות הנדודים במדבר ולהעמיד אותן על שנתיים בלבד.
ברם, בחינה מחודשת של הכתוב באסטלת מרנפתח מגלה כי, קרוב לוודאי, שבני ישראל טרם נאחזו בארץ כנען. הנה למשל, כל השמות - מלבד ישראל - המוזכרים באסטלה הם של מקומות, בין אם ערי ממלכה ובין אם ארצות, ואילו השם ישראל הוא מגדיר של עם (לגבי אותה עת) ולא של מקום. מכך ניתן להסיק שבני ישראל טרם נאחזו בארץ כנען בשנים ההן. בהנחה שכך הדבר, הרי שמרנפתח ודאי מתכוון למסע הרדיפה אחר בני ישראל פורקי העול בצאתם ממצרים, ואפשר כי ראה בנדודי ישראל במדבר את אובדנם.
מנוסת בני ישראל מפני המצרים
המקרא מספר על ההפצרות החוזרות ונשנות של משה ואהרון אל פרעה: שלח את עמי! תחינותיהם אלה נובעות מכך שמצרים מנעה בדרכים רבות את בריחתם של העבדים ממנה:
בספר שמות י"א ד, מסופר כי מנוסתם של בני ישראל ממצרים התרחשה בחשכת הליל. סיפור זה נתמך על ידי עדותו של שאנהת המצרי, שלפיה חצה את גבולה של מצרים בדרכו לסיני בשעת לילה אפלה. יתכן כי הפיקוח בשעות העלטה היה רופף במיוחד במוצבי המשמר המצריים.
בספר שמות י"ד מסופר כי חילות פרעה רדפו אחר העברים הנמלטים. ככל הנראה, מדובר היה בנוהל שגרתי, שלפיו נרדפו כל העבדים שביקשו להשיג חירות בצאתם את מצרים. בפפירוס אנסטאסי ה', המיוחס לשלהי המאה ה-13 לפסה"נ, מצויה ידיעה אודות בריחתם של שני עבדים בני אסיה. הללו נמלטו מן הארמון המלכותי בפר רעמסס אל סיני, ודווח כי חיל משמר ניהל בעקבותיהם מרדף במדבר בניסיון ללכדם ולהשיבם בחזרה לאדוניהם:
עניין אחר לדיווח: נשלחתי מאולם הארמון - חיים, שפע, בריאות! - בחודש השלישי של העונה השלישית, יום 9 לעת ערב, להתחקות אחר שני העבדים. כאשר הגעתי לחומת הביצור של ת'כו בחודש השלישי של העונה השלישית, יום 10, הגידו לי בדרום, כי (העבדים) עברו בחודש השלישי בעונה השלישית, יום 10. כאשר הגעתי למבצר, נאמר לי, כי ה(מ)שמר בא מן המדבר (והם הגידו) שהם עברו את האתר המוצב מצפון למגדל של סתי מרנפתח - חיים, שפע, בריאות! - אהוב האל סת. כאשר איגרתי תגיע אליך, כתוב לי על כל הקורות אותם (של העבדים): מי מצא את עקבותיהם? איזו משמרת מצאה את עקבותיהם? אלו אנשים בעקבותיהם? כתוב לי את כל הנעשה להם וכמה אנשים שלחת אחריהם.
בחלק השלישי של הכתבה: הבעיה הכרונית של הכרונולוגיה.
לפנייה לכתב/ת 
