לומדים מהכלבים לקדם את הטיפול בסרטן
פיתוח שיטות חדשות לטיפול בסרטן אינו כרוך רק במציאת תרופות חדשות, אלא גם בשיפור הדרך שבה התרופה ניתנת לחולה. כיצד יכול המחקר בבעלי חיים לקדם אותו? כתבה שניה בסדרה
כמה מחקרים שמסתמכים על טיפול בסרטן בכלבים כבר נערכו או נערכים כעת. חלק מהמחקרים המוקדמים ביותר התמקדו בהצלת גפיהם של בני נוער עם סרטן עצמות. לפני 25 שנים, אבחון של אוסטיאוסרקומה (סרטן עצמות) בבני נוער הוביל לכריתת הרגל או היד החולה, לכימותרפיה בלתי יעילה (תרופות המוחדרות לזרם הדם כדי לתקוף גידולים סרטניים בכל מקום בגוף), ולמוות כמעט ודאי.
היום אפשר להימנע מכריתת גפיים על ידי הסרה של רקמת העצם הפגועה והחלפתה בשתל עצם ומתכת, תהליך שנוסה קודם לכן על כלבים בידי סטיבן ווית'רו ועמיתיו באוניברסיטת קולורדו.
קבוצתו של ווית'רו פיתחה חידושים טכנולוגיים שהפחיתו את הסיכון לסיבוכים, כמו הנחת מלט עצם בחלל מוח העצם של השתל.
החוקרים גם הראו שמתן כימותרפיה היישר לעורק, לפני הניתוח, עשויה להפוך גידול שאי אפשר לנתחו לגידול שאפשר להוציאו בניתוח. עבודתה של קבוצת המחקר העלתה במידה ניכרת את שיעור הצעירים הנרפאים כיום מאוסטיאוסרקומה.
למרות שאפשר לשלוט, לעתים קרובות, בהשפעתו המקומית של גידול בעזרת ניתוח או הקרנות, קשה יותר להילחם בגרורות. לשם כך, יש צורך בטיפול תרופתי. תרופות חדשות המצויות כיום בשלבי פיתוח אמורות לפגוע בתהליכים תאיים חשובים המבקרים את ההישרדות של גרורות סרטניות ואת התרבותן וכן את רגישותן לתרופות אנטי-סרטניות. תרופה ניסיונית אחת, ATN-161, המעכבת יצירת כלי דם חדשים המזינים את הגידול ואת הגרורות, נבדקת כעת על כלבים גדולים עם סרטן עצמות שהתפשט לריאות. גם יכולתה של ATN-161 להגביר את השפעתן של תרופות קיימות נבדקת. אם יסתיימו מבדקים אלו בהצלחה, הם יכולים לסלול את הדרך למבדקים קליניים בבני אדם.
בחינת חומרים חדשים לטיפול בסרטן
פיתוח שיטות חדשות לטיפול בסרטן אינו כרוך רק במציאת תרופות חדשות, אלא גם בשיפור הדרך שבה התרופה ניתנת לחולה. האם לתת את התרופה דרך הווריד או בשאיפה? זהו סוג המידע שדרוש למדענים הבוחנים חומרים חדשים לטיפול בסרטן ריאות. יש לדאוג לכך שהכמות הנכונה של התרופה תגיע לגידול, שאם לא כן אפילו חומרים שהשמידו ביעילות תאים סרטניים בתרבית לא יצלחו בבני אדם. יותר מזה, לשיגור התרופה היישר למטרה, מה שמכונה טיפול אזורי, יש יתרון נוסף והוא הימנעות מההרעלה הכרוכה בטיפול מערכתי.
חוקרים השתמשו בכלבי מחמד כדי לחקור מתן ציטוקין המכונה אינטרלויקין-2 (IL-2), מולקולה קטנה השייכת למערכת החיסון, כדי לטפל בסרטן ריאות. התרופה ניתנה בשאיפה דרך האף. תוצאות חיוביות בניסויים אלו הוליכו למבדקי היתכנות של שאיפת IL-2 בבני אדם עם גרורות סרטניות בריאות, וניסויים אלו בתורם הוליכו למבדקים עם ציטוקין אחר, G-CSF. כלבי מחמד יכולים גם לעזור לחוקרים במציאת המינונים ודרכי מתן התרופה היעילים ביותר עבור תרופות שכבר מצויות במבדקים קליניים בבני אדם.
אתגר נוסף הוא קביעת מידת התפשטות הסרטן, כלומר השלב שבו מצוי הגידול. גם כאן יכולים להיעזר בכלבי מחמד. קביעה מדויקת של שלב הגידול חיונית לצורך תכנון הטיפול היעיל ביותר, שבמידת האפשר אינו כרוך בחשיפה לחומרים רעילים, שלא סביר שיוכלו לעזור בשלב נתון של המחלה. לדוגמה, הסיכוי של נער או נערה להירפא מאוסטיאוסרקומה גדל כשיש זיהוי מדויק (והסרה על ידי ניתוח) של גרורות בַּרֵיאות.
רופאים בדרך כלל קובעים את קיומן ואת רמת ההתפשטות של גרורות כאלו בעזרת שיטות הדמיה בלתי פולשניות, כמו טומוגרפיה ממוחשבת (CT). כדי לקבוע עד כמה שיטה זו מדויקת, אחד מאתנו (ווטרס), בשיתוף עם חוקרים מבית הספר לרפואה באוניברסיטת אינדיאנה, אספו צילומי CT של ריאות מכלבי מחמד שלקו בסרטן העצמות ופיתחו גרורות, ואז בדקו את הרקמה בניתוחים שלאחר המוות כדי לוודא שמה שנחשב כ"גידול" בסריקה אכן היה גידול.
התוצאות הראו שהדמיה בעזרת CT משוכלל, מאותו סוג המשמש לקביעת שלב הגידול של סרטן עצמות בבני נוער, ממעיטה במידה ניכרת בהערכת מספר הגרורות בריאות. זוהי דוגמה לאופן שבו כלבי מחמד מדגימים את רמת הדיוק המוגבלת של שיטות מקובלות ושל שיטות ניסיוניות, ועוזרים לשפר את שיטות הדור הבא לזיהוי ולאבחון סרטן.
בכתבה הבאה: מניעת סרטן
